אל תחששו להחמיא!
שום דבר לא מובן מאליו
- מרץ 1, 2024
- |
- כ״א אדר א׳ תשפ״ד
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
189 צפיות
אל תחששו להחמיא!
שום דבר לא מובן מאליו
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- מרץ 1, 2024
א.
יום אחד בצאתי מבית הכנסת פגשתי יהודי אחד, שלא הכרתי עד אז. והוא שח לי על שיחה אותה קיים עם בחור צעיר שנשר מדרך אבותיו למרבה הצער. אותו בחור גדל בבית חרדי וחסידי במחוז ניו יורק, ובבוא היום החליט לעזוב את דרך התורה והמצוה רח"ל.
הבחור אמר בהאי לישנא:
"עד שעזבתי את דרך התורה, אבא שלי תמיד חיפש את העבירות שלי. עכשיו, כשאני כבר לגמרי חילוני, אבא מחפש את המצוות שלי...".
אותו בחור התכוון לציין מציאות מדכדכת מאוד. כל עוד הוא היה חרדי וחסידי במלוא מובן המלה, אבא תמיד מצא מה שהיה חסר אצלו, אם בתורה או בעבודה - הוא לא קם בזמן, הוא החסיר תפילה בציבור, הוא דיבר בעת קריאת התורה, הוא לא ידע את החומר הנלמד בישיבה מספיק היטב, הוא יצא החוצה בלי כובע וכן הלאה והלאה. עכשיו, כשהוא עזב הכל, אבא מחפש בנרות את המצוות ומעשים טובים שאולי עשה: "אה, הוא הניח תפילין בדוכן חב"ד? וויי, וויי, וויי! הוא נפל לאיזה בית חב"ד בפלורידה או בהודו לתפלת וסעודת שבת? נפלא ונפלא! הוא הלך לשמוע שופר בראש השנה באיזה קיבוץ של יהודים? – הודו לה' כי טוב!
ב.
הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע, סניגורם של ישראל, מעניק לנו תובנה נפלאה בנקודה שהעיקה על לבי במשך שנים רבות.
לאחרי חטא העגל, והתשובה והכפרה, אומר הרבש"ע למשה רבינו: "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" (לב, לד).
הפירוש הפשוט של הדברים מבואר ברש"י: "עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפירעון עוון העגל".
ואני הקטן התקשיתי תמיד: מה קרה עם ההבטחה שתשובה מכפרת על הכל, ואין לך דבר העומד בפני התשובה, ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין? הרי בתפילות יום הכיפורים אנחנו מכריזים "מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה", ומדוע כאן מבטיח הקב"ה שלעולם לא ישכח את חטא העגל?
ג.
בספר 'עבודת ישראל' להרה"ק המגיד מקוזניץ זי"ע מצטט ביאור מתוק מאת עמיתו הרה"ק מברדיטשוב זי"ע.
"וקשה הנה אבינו אב הרחמן הסולח ומוחל ומעביר אשמתינו בכל שנה ושנה, חס ושלום שיכתוב בתורתו דבר קשה כזה שיזכור לעולם את חטא עגל אפילו אחרי שעשו ישראל תשובה? וגם קשה ממאמר חז"ל במס' ברכות דאמר ר' אושעיא גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני, וזה היפך מכוון הפסוק הנ"ל?
"אלא יש לומר כוונת הענין אחד, דהנה לפי ראות עינינו אם אחד מגזע טובה וישרה הולך בדרך תמים ועובד את יוצרו אין זה דבר נפלא, כי התורה מחזרת על אכסנייה שלה, מה שאין כן אם פוחת והולך במעשיו ממעשה אבותיו, מום בו ויתגנה בו יותר ממה שיעשה זה הרע אדם אשר הוא בא ממשפחה בזויה ושפלה, כי לו יאתה השפלות מעון אבותיו.
"ואם אדם בזוי משפחה כזה יעשה הטוב בעיני ה' ואנשים, אז יתהלל יותר מבן משפחה הנכבדת, בעזבו דרכי אבותיו ונטה אל הטוב".
כלומר, כשמסתכלים על בן אדם צריך להסתכל לא רק על החיצוניות וההנהגה בפועל, אלא גם על העבודה הפנימית הנדרשת מהאדם שרוצה להתקרב אל ה'. פלוני אלמוני מגיע ממשפחה נפלאה, בשבילו לעזוב את הדת הרבה יותר קשה ובזוי מלהישאר בדת. ואילו אצל יהודי אחר הרי המצב בדיוק הפוך - הניסיונות והאתגרים שלו הרבה יותר קשים. כדי שהוא יישר דבוק לנשמתו נדרשת יגיעה יתירה.
"והנה ישראל קדושים הם, הגם שקבלו את התורה במעמד הר סיני ואמרו נעשה ונשמע לא הי' הדבר נפלא ומהולל כי קדושת אבותיהם אשר הורישו לבניהם אחריהם היא הנותנת שיהיו עובדי ה'. אבל כיון שעשו אחר כך את העגל והעיזו את פניהם נגד יוצרם וניכר שהיה בם איזה שורש רע שלא ניתקן עדיין עד שעשו תשובה אחר כך, אז גדלה ונפלאה בעיני ה' מעלתם בקבלתם את התורה, כיון שהם עם קשי עורף בטבע, ויכלו לעשות אחרי ארבעים יום הדבר הרע הזה, אם כן נראה שלא עשו גם הטוב מלפנים מושרש בטבע להם מקדושת אבותיהם, רק שהם בעצמם בגודל בחירתם בחרו בטוב, ואחר כך נפלו ובחרו ברע ואף על פי כן עשו תשובה והם קודש ישראל לה'".
ד.
אתם שומעים את הדברים? ללא חטא העגל היינו חושבים שעם ישראל זו אומה מושלמת. עם הגֶנים של אברהם יצחק ויעקב, מה הם כבר יכולים לעשות? לאיפה הם יכולים לרדת? הרי פשוט שעמדו מוכנים להכריז "נעשה ונשמע" ולכרות ברית עם ה' אלקי ישראל לעולם ועד? וכי מה עוד יעשו בחייהם?
אלא שחטא העגל גילה מציאות שונה לחלוטין. אל תהיה אדיש לעובדה שהם קיבלו עול מלכות שמים. זה לא דבר המובן מאליו. והראיה - ברגע של חולשה ירדו בין רגע מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. מעומק רום נפלא לעומק תחת, כי עדיין שרר בהם שורש של רע שעוד לא ניתקן. דווקא הנפילה העצומה גילתה שמעמד הר סיני לא היה דבר המובן מאליו, אלא בחירה שהם בחרו בו. זה הגיע מעומק לבם ונשמתם, הם לא זכו באור מן ההפקר!
ממשיך בעל העבודת ישראל:
"וזה פשט גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל שישכח לגמרי כיון שעשו תשובה, אבל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני, כלומר בעת שאני זוכר מעשה סיני אז אזכור גם כן בחטא העגל ובגודל קשיות ערפם אשר להם, כדי להגדיל זכותם במה שעשו מלפנים במעמד הר סיני כנ"ל.
"וזה פשט וביום פקדי, כשאזכור בם להיטיב להם, ופקדתי את העגל ואת כח הרע אשר בקרבם, ואז יגדיל ויאדיר זכותם במה שהם נוטים מהרע הזה שיש בכוחם לנטות אל הטוב ולשמור מצותיו כל הימים. וא"כ זכירת מעשה העגל הוא טובה לזכירתן ופקודתן של ישראל".
כלומר, הקב"ה מבטיח לעצמו כביכול, שלעולם ועד הוא לא יראה את קדושת ומסירות נפשם של עם ישראל כדבר המובן מאליו. כשיבטא את אהבתו לעם קרובו, ייתן להם שכר וישפיע להם חיבה ודביקות. אם חלילה תהיה מחשבה: מה הביג דיל? הם נחצבים מתחת כסא הכבוד, הם קדושים וטהורים מבטן ומלידה, מה יש להתפעל מעם ישראל?
באותו רגע, מבטיח השם, "וביום פקדי ופקדתי". תמיד אזכור את חטא העגל. תמיד אזכור שברגע כמימריה הם יכולים ליפול מן הקצה אל הקצה ח"ו. תמידי אזכור שהם יכולים להיות קשי עורף, שיתכן ויתעוררו בהם מדות מושחתות, כעס, קנאה, שנאה, אכזריות, שיגעון ועוד. דווקא כשאני זוכר את מעמד הר סיני, או אז אני רוצה לזכור את חטא העגל, כדי להרגיש את היוקר הנורא והנפלא של כל נפש מישראל שבוחרת יום יום לעבוד את השם, לזכך את המדות, ולדבקה בדרכיו, בבית המדרש, בבית וברחוב.
ובזה ביאר המגיד מקוזניץ בצורה נפלאה את הפסוק בתהלים (פב) "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלו -. "במה שאכן כאדם תמותון ויש לכם בחירה לחבל מעשיכם, ולמרות עיני כבודי [כמו אדם הראשון כשאכל מעץ הדעת ונגזרה מיתה עליו], ואף על פי כן אתם שומרים מצוותיי ותורתי, והרי אתם בזה אלהים ובני עליון".
ה.
בדרך אפשר אולי יש לומר (לפחות לחידודי בעלמא) שפירושו של הרב מברדיטשוב הוא גם עומק פירוש דברי חז"ל ורש"י, "אין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל". פירוש הדברים לפי הרב מברדיטשוב הוא כך:
בכל חטא שישראל עושים ובכל פורעניות שבאה עליהם הוא תמיד יזכור את הרקע הפסיכולוגי וההיסטורי. מדובר כאן על עם שארבעים יום לאחרי מעמד הר סיני נפל לבירא עמיקתא. לפתח חטאת רובץ. היצר הרע הפנימי מוכן בין רגע להסתער עליהם ולהפילם. הבנת האתגר העמוק והנורא מנמיך את השיפוטיות ומגדיל את החמלה, וגם לאחרי הנפילה, "מעי המו לו רחם ארחמנו נאום ה'".
ו.
דומני שיש כאן מסר חזק לכולנו. אנחנו תובעים הרבה מעצמנו, ובצדק, אבל אל תפחדו לתת לעצמכם מחמאה. אם אתה אשם בכל העבירות שלך, אתה מקבל קרדיט גם על המעשים הטובים.
כך גם בנוגע לילדים והתלמידים. הנה נראה לא רק את החסרונות, אלא גם את המעלות. נחמיא להם ולא ניקח את הדברים הטובים כמובנים מאליהם, אלא נאמר להם בפה מלא, עד כמה אנו גאים בהם, מעריכים אותם, ואוהבים אותם.
- תגובה
סיכום השיעור:
אנחנו תובעים הרבה מעצמנו, ובצדק, אבל אל תפחדו לתת לעצמכם מחמאה. אם אתה אשם בכל העבירות שלך, אתה מקבל קרדיט גם על המעשים הטובים.
א.
יום אחד בצאתי מבית הכנסת פגשתי יהודי אחד, שלא הכרתי עד אז. והוא שח לי על שיחה אותה קיים עם בחור צעיר שנשר מדרך אבותיו למרבה הצער. אותו בחור גדל בבית חרדי וחסידי במחוז ניו יורק, ובבוא היום החליט לעזוב את דרך התורה והמצוה רח"ל.
הבחור אמר בהאי לישנא:
"עד שעזבתי את דרך התורה, אבא שלי תמיד חיפש את העבירות שלי. עכשיו, כשאני כבר לגמרי חילוני, אבא מחפש את המצוות שלי...".
אותו בחור התכוון לציין מציאות מדכדכת מאוד. כל עוד הוא היה חרדי וחסידי במלוא מובן המלה, אבא תמיד מצא מה שהיה חסר אצלו, אם בתורה או בעבודה - הוא לא קם בזמן, הוא החסיר תפילה בציבור, הוא דיבר בעת קריאת התורה, הוא לא ידע את החומר הנלמד בישיבה מספיק היטב, הוא יצא החוצה בלי כובע וכן הלאה והלאה. עכשיו, כשהוא עזב הכל, אבא מחפש בנרות את המצוות ומעשים טובים שאולי עשה: "אה, הוא הניח תפילין בדוכן חב"ד? וויי, וויי, וויי! הוא נפל לאיזה בית חב"ד בפלורידה או בהודו לתפלת וסעודת שבת? נפלא ונפלא! הוא הלך לשמוע שופר בראש השנה באיזה קיבוץ של יהודים? – הודו לה' כי טוב!
ב.
הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע, סניגורם של ישראל, מעניק לנו תובנה נפלאה בנקודה שהעיקה על לבי במשך שנים רבות.
לאחרי חטא העגל, והתשובה והכפרה, אומר הרבש"ע למשה רבינו: "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" (לב, לד).
הפירוש הפשוט של הדברים מבואר ברש"י: "עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפירעון עוון העגל".
ואני הקטן התקשיתי תמיד: מה קרה עם ההבטחה שתשובה מכפרת על הכל, ואין לך דבר העומד בפני התשובה, ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין? הרי בתפילות יום הכיפורים אנחנו מכריזים "מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה", ומדוע כאן מבטיח הקב"ה שלעולם לא ישכח את חטא העגל?
ג.
בספר 'עבודת ישראל' להרה"ק המגיד מקוזניץ זי"ע מצטט ביאור מתוק מאת עמיתו הרה"ק מברדיטשוב זי"ע.
"וקשה הנה אבינו אב הרחמן הסולח ומוחל ומעביר אשמתינו בכל שנה ושנה, חס ושלום שיכתוב בתורתו דבר קשה כזה שיזכור לעולם את חטא עגל אפילו אחרי שעשו ישראל תשובה? וגם קשה ממאמר חז"ל במס' ברכות דאמר ר' אושעיא גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני, וזה היפך מכוון הפסוק הנ"ל?
"אלא יש לומר כוונת הענין אחד, דהנה לפי ראות עינינו אם אחד מגזע טובה וישרה הולך בדרך תמים ועובד את יוצרו אין זה דבר נפלא, כי התורה מחזרת על אכסנייה שלה, מה שאין כן אם פוחת והולך במעשיו ממעשה אבותיו, מום בו ויתגנה בו יותר ממה שיעשה זה הרע אדם אשר הוא בא ממשפחה בזויה ושפלה, כי לו יאתה השפלות מעון אבותיו.
"ואם אדם בזוי משפחה כזה יעשה הטוב בעיני ה' ואנשים, אז יתהלל יותר מבן משפחה הנכבדת, בעזבו דרכי אבותיו ונטה אל הטוב".
כלומר, כשמסתכלים על בן אדם צריך להסתכל לא רק על החיצוניות וההנהגה בפועל, אלא גם על העבודה הפנימית הנדרשת מהאדם שרוצה להתקרב אל ה'. פלוני אלמוני מגיע ממשפחה נפלאה, בשבילו לעזוב את הדת הרבה יותר קשה ובזוי מלהישאר בדת. ואילו אצל יהודי אחר הרי המצב בדיוק הפוך - הניסיונות והאתגרים שלו הרבה יותר קשים. כדי שהוא יישר דבוק לנשמתו נדרשת יגיעה יתירה.
"והנה ישראל קדושים הם, הגם שקבלו את התורה במעמד הר סיני ואמרו נעשה ונשמע לא הי' הדבר נפלא ומהולל כי קדושת אבותיהם אשר הורישו לבניהם אחריהם היא הנותנת שיהיו עובדי ה'. אבל כיון שעשו אחר כך את העגל והעיזו את פניהם נגד יוצרם וניכר שהיה בם איזה שורש רע שלא ניתקן עדיין עד שעשו תשובה אחר כך, אז גדלה ונפלאה בעיני ה' מעלתם בקבלתם את התורה, כיון שהם עם קשי עורף בטבע, ויכלו לעשות אחרי ארבעים יום הדבר הרע הזה, אם כן נראה שלא עשו גם הטוב מלפנים מושרש בטבע להם מקדושת אבותיהם, רק שהם בעצמם בגודל בחירתם בחרו בטוב, ואחר כך נפלו ובחרו ברע ואף על פי כן עשו תשובה והם קודש ישראל לה'".
ד.
אתם שומעים את הדברים? ללא חטא העגל היינו חושבים שעם ישראל זו אומה מושלמת. עם הגֶנים של אברהם יצחק ויעקב, מה הם כבר יכולים לעשות? לאיפה הם יכולים לרדת? הרי פשוט שעמדו מוכנים להכריז "נעשה ונשמע" ולכרות ברית עם ה' אלקי ישראל לעולם ועד? וכי מה עוד יעשו בחייהם?
אלא שחטא העגל גילה מציאות שונה לחלוטין. אל תהיה אדיש לעובדה שהם קיבלו עול מלכות שמים. זה לא דבר המובן מאליו. והראיה - ברגע של חולשה ירדו בין רגע מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. מעומק רום נפלא לעומק תחת, כי עדיין שרר בהם שורש של רע שעוד לא ניתקן. דווקא הנפילה העצומה גילתה שמעמד הר סיני לא היה דבר המובן מאליו, אלא בחירה שהם בחרו בו. זה הגיע מעומק לבם ונשמתם, הם לא זכו באור מן ההפקר!
ממשיך בעל העבודת ישראל:
"וזה פשט גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל שישכח לגמרי כיון שעשו תשובה, אבל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני, כלומר בעת שאני זוכר מעשה סיני אז אזכור גם כן בחטא העגל ובגודל קשיות ערפם אשר להם, כדי להגדיל זכותם במה שעשו מלפנים במעמד הר סיני כנ"ל.
"וזה פשט וביום פקדי, כשאזכור בם להיטיב להם, ופקדתי את העגל ואת כח הרע אשר בקרבם, ואז יגדיל ויאדיר זכותם במה שהם נוטים מהרע הזה שיש בכוחם לנטות אל הטוב ולשמור מצותיו כל הימים. וא"כ זכירת מעשה העגל הוא טובה לזכירתן ופקודתן של ישראל".
כלומר, הקב"ה מבטיח לעצמו כביכול, שלעולם ועד הוא לא יראה את קדושת ומסירות נפשם של עם ישראל כדבר המובן מאליו. כשיבטא את אהבתו לעם קרובו, ייתן להם שכר וישפיע להם חיבה ודביקות. אם חלילה תהיה מחשבה: מה הביג דיל? הם נחצבים מתחת כסא הכבוד, הם קדושים וטהורים מבטן ומלידה, מה יש להתפעל מעם ישראל?
באותו רגע, מבטיח השם, "וביום פקדי ופקדתי". תמיד אזכור את חטא העגל. תמיד אזכור שברגע כמימריה הם יכולים ליפול מן הקצה אל הקצה ח"ו. תמידי אזכור שהם יכולים להיות קשי עורף, שיתכן ויתעוררו בהם מדות מושחתות, כעס, קנאה, שנאה, אכזריות, שיגעון ועוד. דווקא כשאני זוכר את מעמד הר סיני, או אז אני רוצה לזכור את חטא העגל, כדי להרגיש את היוקר הנורא והנפלא של כל נפש מישראל שבוחרת יום יום לעבוד את השם, לזכך את המדות, ולדבקה בדרכיו, בבית המדרש, בבית וברחוב.
ובזה ביאר המגיד מקוזניץ בצורה נפלאה את הפסוק בתהלים (פב) "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלו -. "במה שאכן כאדם תמותון ויש לכם בחירה לחבל מעשיכם, ולמרות עיני כבודי [כמו אדם הראשון כשאכל מעץ הדעת ונגזרה מיתה עליו], ואף על פי כן אתם שומרים מצוותיי ותורתי, והרי אתם בזה אלהים ובני עליון".
ה.
בדרך אפשר אולי יש לומר (לפחות לחידודי בעלמא) שפירושו של הרב מברדיטשוב הוא גם עומק פירוש דברי חז"ל ורש"י, "אין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל". פירוש הדברים לפי הרב מברדיטשוב הוא כך:
בכל חטא שישראל עושים ובכל פורעניות שבאה עליהם הוא תמיד יזכור את הרקע הפסיכולוגי וההיסטורי. מדובר כאן על עם שארבעים יום לאחרי מעמד הר סיני נפל לבירא עמיקתא. לפתח חטאת רובץ. היצר הרע הפנימי מוכן בין רגע להסתער עליהם ולהפילם. הבנת האתגר העמוק והנורא מנמיך את השיפוטיות ומגדיל את החמלה, וגם לאחרי הנפילה, "מעי המו לו רחם ארחמנו נאום ה'".
ו.
דומני שיש כאן מסר חזק לכולנו. אנחנו תובעים הרבה מעצמנו, ובצדק, אבל אל תפחדו לתת לעצמכם מחמאה. אם אתה אשם בכל העבירות שלך, אתה מקבל קרדיט גם על המעשים הטובים.
כך גם בנוגע לילדים והתלמידים. הנה נראה לא רק את החסרונות, אלא גם את המעלות. נחמיא להם ולא ניקח את הדברים הטובים כמובנים מאליהם, אלא נאמר להם בפה מלא, עד כמה אנו גאים בהם, מעריכים אותם, ואוהבים אותם.
תגים
קטגוריות
עיתון ״בקהילה״ - פרשת כי תשא תשפ״ד
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- מרץ 1, 2024
- |
- כ״א אדר א׳ תשפ״ד
- |
- 189 צפיות
אל תחששו להחמיא!
שום דבר לא מובן מאליו
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- מרץ 1, 2024
א.
יום אחד בצאתי מבית הכנסת פגשתי יהודי אחד, שלא הכרתי עד אז. והוא שח לי על שיחה אותה קיים עם בחור צעיר שנשר מדרך אבותיו למרבה הצער. אותו בחור גדל בבית חרדי וחסידי במחוז ניו יורק, ובבוא היום החליט לעזוב את דרך התורה והמצוה רח"ל.
הבחור אמר בהאי לישנא:
"עד שעזבתי את דרך התורה, אבא שלי תמיד חיפש את העבירות שלי. עכשיו, כשאני כבר לגמרי חילוני, אבא מחפש את המצוות שלי...".
אותו בחור התכוון לציין מציאות מדכדכת מאוד. כל עוד הוא היה חרדי וחסידי במלוא מובן המלה, אבא תמיד מצא מה שהיה חסר אצלו, אם בתורה או בעבודה - הוא לא קם בזמן, הוא החסיר תפילה בציבור, הוא דיבר בעת קריאת התורה, הוא לא ידע את החומר הנלמד בישיבה מספיק היטב, הוא יצא החוצה בלי כובע וכן הלאה והלאה. עכשיו, כשהוא עזב הכל, אבא מחפש בנרות את המצוות ומעשים טובים שאולי עשה: "אה, הוא הניח תפילין בדוכן חב"ד? וויי, וויי, וויי! הוא נפל לאיזה בית חב"ד בפלורידה או בהודו לתפלת וסעודת שבת? נפלא ונפלא! הוא הלך לשמוע שופר בראש השנה באיזה קיבוץ של יהודים? – הודו לה' כי טוב!
ב.
הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע, סניגורם של ישראל, מעניק לנו תובנה נפלאה בנקודה שהעיקה על לבי במשך שנים רבות.
לאחרי חטא העגל, והתשובה והכפרה, אומר הרבש"ע למשה רבינו: "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" (לב, לד).
הפירוש הפשוט של הדברים מבואר ברש"י: "עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפירעון עוון העגל".
ואני הקטן התקשיתי תמיד: מה קרה עם ההבטחה שתשובה מכפרת על הכל, ואין לך דבר העומד בפני התשובה, ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין? הרי בתפילות יום הכיפורים אנחנו מכריזים "מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה", ומדוע כאן מבטיח הקב"ה שלעולם לא ישכח את חטא העגל?
ג.
בספר 'עבודת ישראל' להרה"ק המגיד מקוזניץ זי"ע מצטט ביאור מתוק מאת עמיתו הרה"ק מברדיטשוב זי"ע.
"וקשה הנה אבינו אב הרחמן הסולח ומוחל ומעביר אשמתינו בכל שנה ושנה, חס ושלום שיכתוב בתורתו דבר קשה כזה שיזכור לעולם את חטא עגל אפילו אחרי שעשו ישראל תשובה? וגם קשה ממאמר חז"ל במס' ברכות דאמר ר' אושעיא גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני, וזה היפך מכוון הפסוק הנ"ל?
"אלא יש לומר כוונת הענין אחד, דהנה לפי ראות עינינו אם אחד מגזע טובה וישרה הולך בדרך תמים ועובד את יוצרו אין זה דבר נפלא, כי התורה מחזרת על אכסנייה שלה, מה שאין כן אם פוחת והולך במעשיו ממעשה אבותיו, מום בו ויתגנה בו יותר ממה שיעשה זה הרע אדם אשר הוא בא ממשפחה בזויה ושפלה, כי לו יאתה השפלות מעון אבותיו.
"ואם אדם בזוי משפחה כזה יעשה הטוב בעיני ה' ואנשים, אז יתהלל יותר מבן משפחה הנכבדת, בעזבו דרכי אבותיו ונטה אל הטוב".
כלומר, כשמסתכלים על בן אדם צריך להסתכל לא רק על החיצוניות וההנהגה בפועל, אלא גם על העבודה הפנימית הנדרשת מהאדם שרוצה להתקרב אל ה'. פלוני אלמוני מגיע ממשפחה נפלאה, בשבילו לעזוב את הדת הרבה יותר קשה ובזוי מלהישאר בדת. ואילו אצל יהודי אחר הרי המצב בדיוק הפוך - הניסיונות והאתגרים שלו הרבה יותר קשים. כדי שהוא יישר דבוק לנשמתו נדרשת יגיעה יתירה.
"והנה ישראל קדושים הם, הגם שקבלו את התורה במעמד הר סיני ואמרו נעשה ונשמע לא הי' הדבר נפלא ומהולל כי קדושת אבותיהם אשר הורישו לבניהם אחריהם היא הנותנת שיהיו עובדי ה'. אבל כיון שעשו אחר כך את העגל והעיזו את פניהם נגד יוצרם וניכר שהיה בם איזה שורש רע שלא ניתקן עדיין עד שעשו תשובה אחר כך, אז גדלה ונפלאה בעיני ה' מעלתם בקבלתם את התורה, כיון שהם עם קשי עורף בטבע, ויכלו לעשות אחרי ארבעים יום הדבר הרע הזה, אם כן נראה שלא עשו גם הטוב מלפנים מושרש בטבע להם מקדושת אבותיהם, רק שהם בעצמם בגודל בחירתם בחרו בטוב, ואחר כך נפלו ובחרו ברע ואף על פי כן עשו תשובה והם קודש ישראל לה'".
ד.
אתם שומעים את הדברים? ללא חטא העגל היינו חושבים שעם ישראל זו אומה מושלמת. עם הגֶנים של אברהם יצחק ויעקב, מה הם כבר יכולים לעשות? לאיפה הם יכולים לרדת? הרי פשוט שעמדו מוכנים להכריז "נעשה ונשמע" ולכרות ברית עם ה' אלקי ישראל לעולם ועד? וכי מה עוד יעשו בחייהם?
אלא שחטא העגל גילה מציאות שונה לחלוטין. אל תהיה אדיש לעובדה שהם קיבלו עול מלכות שמים. זה לא דבר המובן מאליו. והראיה - ברגע של חולשה ירדו בין רגע מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. מעומק רום נפלא לעומק תחת, כי עדיין שרר בהם שורש של רע שעוד לא ניתקן. דווקא הנפילה העצומה גילתה שמעמד הר סיני לא היה דבר המובן מאליו, אלא בחירה שהם בחרו בו. זה הגיע מעומק לבם ונשמתם, הם לא זכו באור מן ההפקר!
ממשיך בעל העבודת ישראל:
"וזה פשט גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל שישכח לגמרי כיון שעשו תשובה, אבל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני, כלומר בעת שאני זוכר מעשה סיני אז אזכור גם כן בחטא העגל ובגודל קשיות ערפם אשר להם, כדי להגדיל זכותם במה שעשו מלפנים במעמד הר סיני כנ"ל.
"וזה פשט וביום פקדי, כשאזכור בם להיטיב להם, ופקדתי את העגל ואת כח הרע אשר בקרבם, ואז יגדיל ויאדיר זכותם במה שהם נוטים מהרע הזה שיש בכוחם לנטות אל הטוב ולשמור מצותיו כל הימים. וא"כ זכירת מעשה העגל הוא טובה לזכירתן ופקודתן של ישראל".
כלומר, הקב"ה מבטיח לעצמו כביכול, שלעולם ועד הוא לא יראה את קדושת ומסירות נפשם של עם ישראל כדבר המובן מאליו. כשיבטא את אהבתו לעם קרובו, ייתן להם שכר וישפיע להם חיבה ודביקות. אם חלילה תהיה מחשבה: מה הביג דיל? הם נחצבים מתחת כסא הכבוד, הם קדושים וטהורים מבטן ומלידה, מה יש להתפעל מעם ישראל?
באותו רגע, מבטיח השם, "וביום פקדי ופקדתי". תמיד אזכור את חטא העגל. תמיד אזכור שברגע כמימריה הם יכולים ליפול מן הקצה אל הקצה ח"ו. תמידי אזכור שהם יכולים להיות קשי עורף, שיתכן ויתעוררו בהם מדות מושחתות, כעס, קנאה, שנאה, אכזריות, שיגעון ועוד. דווקא כשאני זוכר את מעמד הר סיני, או אז אני רוצה לזכור את חטא העגל, כדי להרגיש את היוקר הנורא והנפלא של כל נפש מישראל שבוחרת יום יום לעבוד את השם, לזכך את המדות, ולדבקה בדרכיו, בבית המדרש, בבית וברחוב.
ובזה ביאר המגיד מקוזניץ בצורה נפלאה את הפסוק בתהלים (פב) "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלו -. "במה שאכן כאדם תמותון ויש לכם בחירה לחבל מעשיכם, ולמרות עיני כבודי [כמו אדם הראשון כשאכל מעץ הדעת ונגזרה מיתה עליו], ואף על פי כן אתם שומרים מצוותיי ותורתי, והרי אתם בזה אלהים ובני עליון".
ה.
בדרך אפשר אולי יש לומר (לפחות לחידודי בעלמא) שפירושו של הרב מברדיטשוב הוא גם עומק פירוש דברי חז"ל ורש"י, "אין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל". פירוש הדברים לפי הרב מברדיטשוב הוא כך:
בכל חטא שישראל עושים ובכל פורעניות שבאה עליהם הוא תמיד יזכור את הרקע הפסיכולוגי וההיסטורי. מדובר כאן על עם שארבעים יום לאחרי מעמד הר סיני נפל לבירא עמיקתא. לפתח חטאת רובץ. היצר הרע הפנימי מוכן בין רגע להסתער עליהם ולהפילם. הבנת האתגר העמוק והנורא מנמיך את השיפוטיות ומגדיל את החמלה, וגם לאחרי הנפילה, "מעי המו לו רחם ארחמנו נאום ה'".
ו.
דומני שיש כאן מסר חזק לכולנו. אנחנו תובעים הרבה מעצמנו, ובצדק, אבל אל תפחדו לתת לעצמכם מחמאה. אם אתה אשם בכל העבירות שלך, אתה מקבל קרדיט גם על המעשים הטובים.
כך גם בנוגע לילדים והתלמידים. הנה נראה לא רק את החסרונות, אלא גם את המעלות. נחמיא להם ולא ניקח את הדברים הטובים כמובנים מאליהם, אלא נאמר להם בפה מלא, עד כמה אנו גאים בהם, מעריכים אותם, ואוהבים אותם.
- תגובה
סיכום השיעור:
אנחנו תובעים הרבה מעצמנו, ובצדק, אבל אל תפחדו לתת לעצמכם מחמאה. אם אתה אשם בכל העבירות שלך, אתה מקבל קרדיט גם על המעשים הטובים.
אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
אנא השאירו את תגובתכם למטה!