מה קרה ל'מסכת חנוכה'?
כשנפש הקומוניסט שאגה על הדלקת הנרות של שרנסקי: "אמן"
- דצמבר 31, 2024
- |
- ל׳ כסלו תשפ״ה
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
37 צפיות
מה קרה ל'מסכת חנוכה'?
כשנפש הקומוניסט שאגה על הדלקת הנרות של שרנסקי: "אמן"
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- דצמבר 31, 2024
א.
אחת התמיהות שהעסיקו את חכמי ישראל לדורותיהם היא השאלה: מדוע לא הקדיש רבינו הקדוש מסכת במשנה לימי החנוכה? הלוא ישנה מסכת המוקדשת לראש השנה, יום הכיפורים (מסכת יומא), חג הסוכות, חג הפסח וימי הפורים (מסכת מגילה). מדוע לא הובאו דיני והלכות חנוכה במשניות?
ידועה התשובה שהובאה בשם כמה מגדולי ישראל, שרבינו הקדוש, שהיה מזרע דוד המלך, הקפיד על החשמונאים שתפסו את המלוכה למרות שלא היו מזרע דוד, ולכן לא אבה להקדיש מסכת לחג החנוכה.
הדברים מתאימים למה שכתב הרמב"ן בפרשת ויחי (מט, י): "וְזֶה הָיָה עֹנֶשׁ הַחַשְׁמוֹנָאִים שֶׁמָּלְכוּ בְּבַיִת שֵׁנִי, כִּי הָיוּ חֲסִידֵי עֶלְיוֹן, וְאִלְמָלֵא הֵם נִשְׁתַּכְּחוּ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאַף עַל פִּי כֵן נֶעֶנְשׁוּ עֹנֶשׁ גָּדוֹל... בַּעֲבוּר זֶה שֶׁמָּלְכוּ וְלֹא הָיוּ מִזֶּרַע יְהוּדָה וּמִבֵּית דָּוִד, וְהֵסִירוּ הַשֵּׁבֶט וְהַמְּחוֹקֵק לְגַמְרֵי".
וכבר הקשו על כך, שהרי החג נקבע על ידי חכמי הדור מאות שנים לפני רבינו הקדוש, בגלל הניסים העצומים שראו מן השמים בימים ההם בזמן הזה. הייתכן שבגלל כבוד המשפחה יעלים רבינו הקדוש כביכול את דיני החנוכה? ועוד זאת, הרי בית הלל הם הפוסקים שיש להדליק נרות חנוכה בדרך "מוסיף והולך", והלל היה מזרע דוד המלך ורבינו הקדוש היה שביעי להלל. אם כן, כיצד לא חשש לפגיעה בכבוד הלל ובית הלל על ידי השמטת דיני החנוכה מהמשנה?
וגם לפי דברי הרמב"ן שמלכות החשמונאים בימי בית שני הייתה חטא, אין הדבר מבטל כלל וכלל את תוקף החג שנקבע על ידי חכמי ישראל, והוא מצוות עשה מדברי סופרים, יחד עם הדלקת נר חנוכה בברכה, אמירת הלל שלם בברכה, "על הניסים" וכל שאר ענייני החג.
ובכלל, הרי מופרך בתכלית לומר שכביכול פוליטיקה משפחתית תשפיע חס ושלום על רבינו הקדוש שלא להכניס חג זה לתוך שישה סדרי משנה!
ב.
כ"ק אדמו"ר הרבי מליובאוויטש זצוק"ל ביאר את הדברים בדרך זו (הדברים נדפסו בספר 'היכל מנחם' ח"ג עמ' רכא):
כידוע, התורה שבעל פה לא ניתנה להיכתב, כי "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם" (גיטין ס, ב). שימור המסורת לאורך דורות רבים היה איש מפי איש, רב לתלמידו ואב לבנו. אמנם רבי יהודה הנשיא ראה בזמנו כי מחמת צוק העתים וצרות הדור תכפו ותקפו על העם הגזרות והשמד, וישראל מתפזרים בגולה ללא תורה וללא חכמה. הוא הבין ש"עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קיט, קכו) וכתב את ששת סדרי המשנה כדי שלא תשתכח חס ושלום תורה מישראל.
אלא שמטעם זה עצמו לא כתב רבינו הקדוש דינים הנוהגים בעם ישראל מדי יום ביומו ומדי שבת בשבתו, כי הבין אל נכון שבדברים אלו לעולם יעמדו בהם ישראל. לכן לא נכתב במשנה שיש להניח תפילין וללבוש ציצית בכל יום, כמו גם שיש לערוך קידוש בליל שבת. שהרי מי לא ידע זאת? הלוא דברים אלו חקוקים בהווייתם של כל ישראל, ולכן אין היתר לכותבם, כי בלאו הכי לא ישתכחו מלבם של ישראל.
בכך הסביר הרמב"ם בפירוש המשניות (מנחות פרק ד) מדוע לא הזכירה המשנה את ההלכות הבסיסיות של הנחת תפילין, קביעת מזוזה והברכות שמברכים עליהן, וגם לא הכניס רבינו הקדוש את נוסח התפילה למשניות, כמו גם דיני הנהגת שליח הציבור. כי "לפי שהיו הדברים האלה מפורסמים בזמן חיבור המשנה, והיו עניינים ידועים ונהוגים ביד כל העם פרט וכלל, ואין עניין מהם נפלא משום אדם, ועל כן לא ראה לדבר בהם".
כך אפשר לומר גם לעניין הלכות החנוכה: המאורעות שהביאו לנס חנוכה וקביעתו לדורות התרחשו בארץ ישראל זמן לא רב כל כך לפני תקופת כתיבת המשנה, והיו צרובים כזיכרון חי וטרי בעצמותיהם של כל ישראל. משום כך סיפור החנוכה והלכותיו לא נזקקו להיכתב.
אך סיפור הפורים ודיניו, לעומת זאת, אירעו יותר מחמש מאות שנים לפני כתיבת המשנה, ובחוץ לארץ – בפרס ומדי – ומפני כן נדרש להיכתב.
אך סיפור הפורים ודיניו, לעומת זאת, אירעו יותר מחמש מאות שנים לפני כתיבת המשנה, ובחוץ לארץ – בפרס ומדי – ומפני כן נדרש להיכתב.
ג.
אסיר ציון המפורסם נתן שרנסקי, שבילה שנים רבות בכלא הקומוניסטי בגלל רצונו לעלות לארץ ישראל, מספר בספרו כי בחג החנוכה באחת השנים הסביר לגויים שכניו לתא הכלא על החג ומשמעותו עבורו, ואלה עזרו לו לגזור פיסות בד לצורך פתילות ולשמור מעט שמן להדלקת הנרות. התוכנית הצליחה; נתן הדליק נרות בסתר במשך חמישה ימים רצופים, ולאושרו לא היה קץ.
בלילה השישי גילה השומר את דבר ההדלקה האסורה, והוא החרים את הנרות המאולתרים בטענה כי החוק אוסר פולחנים דתיים, ובכלל, הלוא הדלקת אש אסורה בכל מתחם בית הכלא. בכעסו, הכריז שרנסקי על שביתת רעב עד שלא יניחו לו להדליק נרות בלילות החג הנותרים.
שרנסקי לא ידע שיומיים לאחר מכן אמורה הייתה להגיע ועדה ממשלתית לבדוק את התנהלות המקום, והדבר האחרון שההנהלה רצתה הוא קיומו של אסיר השובת רעב. המנהל, 'החבר אולסון', זימן אותו אפוא למשרדו. אולסון, סיפר שרנסקי, היה קומוניסט אדוק, שמכר את נשמתו לטובת המדינה הקומוניסטית ומטרותיה. אולסון זה ניסה לשכנע את נתן להפסיק את שביתת הרעב, אך זה האחרון החזיק בעקשנות יהודית טיפוסית: עד שלא יותר לו להדליק נרות חנוכה, הוא אינו מכניס מאומה לפיו.
כשראה שרנסקי שאולסון אינו עומד לרכך את עמדתו, אמר לו: "שמע, אדוני המנהל, אינך רוצה לאפשר לי להדליק נרות בתאי מפני שהדבר ימיט בושה על הנהלת המחנה שנכנעה בפני אסיר יהודי אחד. הבה נעשה אחרת: אני אדליק נר חנוכה עכשיו במשרדך, ללא ידיעת שום אדם, וכשאצא מכאן אומר קבל עם ועדה שאתה ניצחת ואני חדל משביתת הרעב".
לשמחתו, המנהל הסכים להצעה המפתיעה, הוציא ממגירת שולחנו נר וגפרורים והגישם לשרנסקי. נתן החליט להעז ולנסות את מזלו וביקש נרות נוספים לצורך הדלקה בהידור. בתגובה, המנהל חתך את הנר לכמה חתיכות. נתן שרנסקי אמר את הברכות ברעדה והדליק את הנרות כששניהם לבדם בחדר.
לאחר ההדלקה, בהתרגשותו הוסיף נתן תפילה משלו: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקי, כשם שהצלת את אבותינו בימי החנוכה, כן תצילנו מכל העומדים עלינו לכלותנו בכל דור ודור".
בשקט ששרר בחדר לא יכול היה נתן שלא לשמוע את המנהל, החבר אולסון, משיב כנגדו: "אמן"...
הם עמדו שם בדממה מספר דקות והתבוננו בשלהבות המרצדות, עד שאולסון – היהודי האובד – התעשת, כיבה את הנרות ושילח את נתן חזרה לתאו.
ד.
כשקראתי את הסיפור המיוחד הזה נזכרתי בפירושו של הרב הקדוש רבי מנחם נחום מטשרנוביל זי"ע (מאור עיניים, פרשת מקץ) על דברי חז"ל במסכת שבת בסוגיית חנוכה: "פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה".
נפש ישראל נקראת פתילה, מפני שהיא מקשרת בין האלוק ממעל לבין הגוף שלמטה. ואמנם יש פתילות כאלה שאין מדליקין בהן בשבת, כלומר שאפילו קדושת השבת אין בכוחה להדליק את האש האלוקית בהן; אבל בחנוכה כל השמנים והפתילות ראויים להדלקה, כי בחנוכה כל נשמה יהודית מתעוררת לדבוק בשורשה בה' אחד.
דומני שזו הייתה אחת המטרות בבקשתו והצעתו של כ"ק הרבי מליובאוויטש להציב חנוכיות ציבוריות במקומות מרכזיים בכל עיר ועיירה על פני הגלובוס. הוא ידע היטב את הכוח האדיר שיש בנרות חנוכה להדליק זיק אלוקי בנפש יהודית, גם בקרב אלה שלכאורה נראים רחוקים מאוד מ"נר ה' נשמת אדם" ו"נר מצווה ותורה אור" (משלי ו, כג).
בחנוכה זו במיוחד, תהא שנת פ"ה, נס גדול היה פה, ונסים גדולים ועצומים מתרחשים ממש פה כהיום הזה. יש לכל אחד מאיתנו הכוח והיכולת לעורר את ה"נר ה' נשמת אדם" בכל אחד מאחינו ואחיותינו, מתוך אהבת ישראל כנה ועוצמתית.
השתדלו ותופתעו מעומק ההצלחה!
- תגובה
סיכום השיעור:
א.
אחת התמיהות שהעסיקו את חכמי ישראל לדורותיהם היא השאלה: מדוע לא הקדיש רבינו הקדוש מסכת במשנה לימי החנוכה? הלוא ישנה מסכת המוקדשת לראש השנה, יום הכיפורים (מסכת יומא), חג הסוכות, חג הפסח וימי הפורים (מסכת מגילה). מדוע לא הובאו דיני והלכות חנוכה במשניות?
ידועה התשובה שהובאה בשם כמה מגדולי ישראל, שרבינו הקדוש, שהיה מזרע דוד המלך, הקפיד על החשמונאים שתפסו את המלוכה למרות שלא היו מזרע דוד, ולכן לא אבה להקדיש מסכת לחג החנוכה.
הדברים מתאימים למה שכתב הרמב"ן בפרשת ויחי (מט, י): "וְזֶה הָיָה עֹנֶשׁ הַחַשְׁמוֹנָאִים שֶׁמָּלְכוּ בְּבַיִת שֵׁנִי, כִּי הָיוּ חֲסִידֵי עֶלְיוֹן, וְאִלְמָלֵא הֵם נִשְׁתַּכְּחוּ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאַף עַל פִּי כֵן נֶעֶנְשׁוּ עֹנֶשׁ גָּדוֹל... בַּעֲבוּר זֶה שֶׁמָּלְכוּ וְלֹא הָיוּ מִזֶּרַע יְהוּדָה וּמִבֵּית דָּוִד, וְהֵסִירוּ הַשֵּׁבֶט וְהַמְּחוֹקֵק לְגַמְרֵי".
וכבר הקשו על כך, שהרי החג נקבע על ידי חכמי הדור מאות שנים לפני רבינו הקדוש, בגלל הניסים העצומים שראו מן השמים בימים ההם בזמן הזה. הייתכן שבגלל כבוד המשפחה יעלים רבינו הקדוש כביכול את דיני החנוכה? ועוד זאת, הרי בית הלל הם הפוסקים שיש להדליק נרות חנוכה בדרך "מוסיף והולך", והלל היה מזרע דוד המלך ורבינו הקדוש היה שביעי להלל. אם כן, כיצד לא חשש לפגיעה בכבוד הלל ובית הלל על ידי השמטת דיני החנוכה מהמשנה?
וגם לפי דברי הרמב"ן שמלכות החשמונאים בימי בית שני הייתה חטא, אין הדבר מבטל כלל וכלל את תוקף החג שנקבע על ידי חכמי ישראל, והוא מצוות עשה מדברי סופרים, יחד עם הדלקת נר חנוכה בברכה, אמירת הלל שלם בברכה, "על הניסים" וכל שאר ענייני החג.
ובכלל, הרי מופרך בתכלית לומר שכביכול פוליטיקה משפחתית תשפיע חס ושלום על רבינו הקדוש שלא להכניס חג זה לתוך שישה סדרי משנה!
ב.
כ"ק אדמו"ר הרבי מליובאוויטש זצוק"ל ביאר את הדברים בדרך זו (הדברים נדפסו בספר 'היכל מנחם' ח"ג עמ' רכא):
כידוע, התורה שבעל פה לא ניתנה להיכתב, כי "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם" (גיטין ס, ב). שימור המסורת לאורך דורות רבים היה איש מפי איש, רב לתלמידו ואב לבנו. אמנם רבי יהודה הנשיא ראה בזמנו כי מחמת צוק העתים וצרות הדור תכפו ותקפו על העם הגזרות והשמד, וישראל מתפזרים בגולה ללא תורה וללא חכמה. הוא הבין ש"עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קיט, קכו) וכתב את ששת סדרי המשנה כדי שלא תשתכח חס ושלום תורה מישראל.
אלא שמטעם זה עצמו לא כתב רבינו הקדוש דינים הנוהגים בעם ישראל מדי יום ביומו ומדי שבת בשבתו, כי הבין אל נכון שבדברים אלו לעולם יעמדו בהם ישראל. לכן לא נכתב במשנה שיש להניח תפילין וללבוש ציצית בכל יום, כמו גם שיש לערוך קידוש בליל שבת. שהרי מי לא ידע זאת? הלוא דברים אלו חקוקים בהווייתם של כל ישראל, ולכן אין היתר לכותבם, כי בלאו הכי לא ישתכחו מלבם של ישראל.
בכך הסביר הרמב"ם בפירוש המשניות (מנחות פרק ד) מדוע לא הזכירה המשנה את ההלכות הבסיסיות של הנחת תפילין, קביעת מזוזה והברכות שמברכים עליהן, וגם לא הכניס רבינו הקדוש את נוסח התפילה למשניות, כמו גם דיני הנהגת שליח הציבור. כי "לפי שהיו הדברים האלה מפורסמים בזמן חיבור המשנה, והיו עניינים ידועים ונהוגים ביד כל העם פרט וכלל, ואין עניין מהם נפלא משום אדם, ועל כן לא ראה לדבר בהם".
כך אפשר לומר גם לעניין הלכות החנוכה: המאורעות שהביאו לנס חנוכה וקביעתו לדורות התרחשו בארץ ישראל זמן לא רב כל כך לפני תקופת כתיבת המשנה, והיו צרובים כזיכרון חי וטרי בעצמותיהם של כל ישראל. משום כך סיפור החנוכה והלכותיו לא נזקקו להיכתב.
אך סיפור הפורים ודיניו, לעומת זאת, אירעו יותר מחמש מאות שנים לפני כתיבת המשנה, ובחוץ לארץ – בפרס ומדי – ומפני כן נדרש להיכתב.
אך סיפור הפורים ודיניו, לעומת זאת, אירעו יותר מחמש מאות שנים לפני כתיבת המשנה, ובחוץ לארץ – בפרס ומדי – ומפני כן נדרש להיכתב.
ג.
אסיר ציון המפורסם נתן שרנסקי, שבילה שנים רבות בכלא הקומוניסטי בגלל רצונו לעלות לארץ ישראל, מספר בספרו כי בחג החנוכה באחת השנים הסביר לגויים שכניו לתא הכלא על החג ומשמעותו עבורו, ואלה עזרו לו לגזור פיסות בד לצורך פתילות ולשמור מעט שמן להדלקת הנרות. התוכנית הצליחה; נתן הדליק נרות בסתר במשך חמישה ימים רצופים, ולאושרו לא היה קץ.
בלילה השישי גילה השומר את דבר ההדלקה האסורה, והוא החרים את הנרות המאולתרים בטענה כי החוק אוסר פולחנים דתיים, ובכלל, הלוא הדלקת אש אסורה בכל מתחם בית הכלא. בכעסו, הכריז שרנסקי על שביתת רעב עד שלא יניחו לו להדליק נרות בלילות החג הנותרים.
שרנסקי לא ידע שיומיים לאחר מכן אמורה הייתה להגיע ועדה ממשלתית לבדוק את התנהלות המקום, והדבר האחרון שההנהלה רצתה הוא קיומו של אסיר השובת רעב. המנהל, 'החבר אולסון', זימן אותו אפוא למשרדו. אולסון, סיפר שרנסקי, היה קומוניסט אדוק, שמכר את נשמתו לטובת המדינה הקומוניסטית ומטרותיה. אולסון זה ניסה לשכנע את נתן להפסיק את שביתת הרעב, אך זה האחרון החזיק בעקשנות יהודית טיפוסית: עד שלא יותר לו להדליק נרות חנוכה, הוא אינו מכניס מאומה לפיו.
כשראה שרנסקי שאולסון אינו עומד לרכך את עמדתו, אמר לו: "שמע, אדוני המנהל, אינך רוצה לאפשר לי להדליק נרות בתאי מפני שהדבר ימיט בושה על הנהלת המחנה שנכנעה בפני אסיר יהודי אחד. הבה נעשה אחרת: אני אדליק נר חנוכה עכשיו במשרדך, ללא ידיעת שום אדם, וכשאצא מכאן אומר קבל עם ועדה שאתה ניצחת ואני חדל משביתת הרעב".
לשמחתו, המנהל הסכים להצעה המפתיעה, הוציא ממגירת שולחנו נר וגפרורים והגישם לשרנסקי. נתן החליט להעז ולנסות את מזלו וביקש נרות נוספים לצורך הדלקה בהידור. בתגובה, המנהל חתך את הנר לכמה חתיכות. נתן שרנסקי אמר את הברכות ברעדה והדליק את הנרות כששניהם לבדם בחדר.
לאחר ההדלקה, בהתרגשותו הוסיף נתן תפילה משלו: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקי, כשם שהצלת את אבותינו בימי החנוכה, כן תצילנו מכל העומדים עלינו לכלותנו בכל דור ודור".
בשקט ששרר בחדר לא יכול היה נתן שלא לשמוע את המנהל, החבר אולסון, משיב כנגדו: "אמן"...
הם עמדו שם בדממה מספר דקות והתבוננו בשלהבות המרצדות, עד שאולסון – היהודי האובד – התעשת, כיבה את הנרות ושילח את נתן חזרה לתאו.
ד.
כשקראתי את הסיפור המיוחד הזה נזכרתי בפירושו של הרב הקדוש רבי מנחם נחום מטשרנוביל זי"ע (מאור עיניים, פרשת מקץ) על דברי חז"ל במסכת שבת בסוגיית חנוכה: "פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה".
נפש ישראל נקראת פתילה, מפני שהיא מקשרת בין האלוק ממעל לבין הגוף שלמטה. ואמנם יש פתילות כאלה שאין מדליקין בהן בשבת, כלומר שאפילו קדושת השבת אין בכוחה להדליק את האש האלוקית בהן; אבל בחנוכה כל השמנים והפתילות ראויים להדלקה, כי בחנוכה כל נשמה יהודית מתעוררת לדבוק בשורשה בה' אחד.
דומני שזו הייתה אחת המטרות בבקשתו והצעתו של כ"ק הרבי מליובאוויטש להציב חנוכיות ציבוריות במקומות מרכזיים בכל עיר ועיירה על פני הגלובוס. הוא ידע היטב את הכוח האדיר שיש בנרות חנוכה להדליק זיק אלוקי בנפש יהודית, גם בקרב אלה שלכאורה נראים רחוקים מאוד מ"נר ה' נשמת אדם" ו"נר מצווה ותורה אור" (משלי ו, כג).
בחנוכה זו במיוחד, תהא שנת פ"ה, נס גדול היה פה, ונסים גדולים ועצומים מתרחשים ממש פה כהיום הזה. יש לכל אחד מאיתנו הכוח והיכולת לעורר את ה"נר ה' נשמת אדם" בכל אחד מאחינו ואחיותינו, מתוך אהבת ישראל כנה ועוצמתית.
השתדלו ותופתעו מעומק ההצלחה!
קטגוריות
טעמו וראו (עיתון ״בקהילה״) - פרשת מקץ תשפ״ה
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- דצמבר 31, 2024
- |
- ל׳ כסלו תשפ״ה
- |
- 37 צפיות
מה קרה ל'מסכת חנוכה'?
כשנפש הקומוניסט שאגה על הדלקת הנרות של שרנסקי: "אמן"
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- דצמבר 31, 2024
א.
אחת התמיהות שהעסיקו את חכמי ישראל לדורותיהם היא השאלה: מדוע לא הקדיש רבינו הקדוש מסכת במשנה לימי החנוכה? הלוא ישנה מסכת המוקדשת לראש השנה, יום הכיפורים (מסכת יומא), חג הסוכות, חג הפסח וימי הפורים (מסכת מגילה). מדוע לא הובאו דיני והלכות חנוכה במשניות?
ידועה התשובה שהובאה בשם כמה מגדולי ישראל, שרבינו הקדוש, שהיה מזרע דוד המלך, הקפיד על החשמונאים שתפסו את המלוכה למרות שלא היו מזרע דוד, ולכן לא אבה להקדיש מסכת לחג החנוכה.
הדברים מתאימים למה שכתב הרמב"ן בפרשת ויחי (מט, י): "וְזֶה הָיָה עֹנֶשׁ הַחַשְׁמוֹנָאִים שֶׁמָּלְכוּ בְּבַיִת שֵׁנִי, כִּי הָיוּ חֲסִידֵי עֶלְיוֹן, וְאִלְמָלֵא הֵם נִשְׁתַּכְּחוּ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאַף עַל פִּי כֵן נֶעֶנְשׁוּ עֹנֶשׁ גָּדוֹל... בַּעֲבוּר זֶה שֶׁמָּלְכוּ וְלֹא הָיוּ מִזֶּרַע יְהוּדָה וּמִבֵּית דָּוִד, וְהֵסִירוּ הַשֵּׁבֶט וְהַמְּחוֹקֵק לְגַמְרֵי".
וכבר הקשו על כך, שהרי החג נקבע על ידי חכמי הדור מאות שנים לפני רבינו הקדוש, בגלל הניסים העצומים שראו מן השמים בימים ההם בזמן הזה. הייתכן שבגלל כבוד המשפחה יעלים רבינו הקדוש כביכול את דיני החנוכה? ועוד זאת, הרי בית הלל הם הפוסקים שיש להדליק נרות חנוכה בדרך "מוסיף והולך", והלל היה מזרע דוד המלך ורבינו הקדוש היה שביעי להלל. אם כן, כיצד לא חשש לפגיעה בכבוד הלל ובית הלל על ידי השמטת דיני החנוכה מהמשנה?
וגם לפי דברי הרמב"ן שמלכות החשמונאים בימי בית שני הייתה חטא, אין הדבר מבטל כלל וכלל את תוקף החג שנקבע על ידי חכמי ישראל, והוא מצוות עשה מדברי סופרים, יחד עם הדלקת נר חנוכה בברכה, אמירת הלל שלם בברכה, "על הניסים" וכל שאר ענייני החג.
ובכלל, הרי מופרך בתכלית לומר שכביכול פוליטיקה משפחתית תשפיע חס ושלום על רבינו הקדוש שלא להכניס חג זה לתוך שישה סדרי משנה!
ב.
כ"ק אדמו"ר הרבי מליובאוויטש זצוק"ל ביאר את הדברים בדרך זו (הדברים נדפסו בספר 'היכל מנחם' ח"ג עמ' רכא):
כידוע, התורה שבעל פה לא ניתנה להיכתב, כי "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם" (גיטין ס, ב). שימור המסורת לאורך דורות רבים היה איש מפי איש, רב לתלמידו ואב לבנו. אמנם רבי יהודה הנשיא ראה בזמנו כי מחמת צוק העתים וצרות הדור תכפו ותקפו על העם הגזרות והשמד, וישראל מתפזרים בגולה ללא תורה וללא חכמה. הוא הבין ש"עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קיט, קכו) וכתב את ששת סדרי המשנה כדי שלא תשתכח חס ושלום תורה מישראל.
אלא שמטעם זה עצמו לא כתב רבינו הקדוש דינים הנוהגים בעם ישראל מדי יום ביומו ומדי שבת בשבתו, כי הבין אל נכון שבדברים אלו לעולם יעמדו בהם ישראל. לכן לא נכתב במשנה שיש להניח תפילין וללבוש ציצית בכל יום, כמו גם שיש לערוך קידוש בליל שבת. שהרי מי לא ידע זאת? הלוא דברים אלו חקוקים בהווייתם של כל ישראל, ולכן אין היתר לכותבם, כי בלאו הכי לא ישתכחו מלבם של ישראל.
בכך הסביר הרמב"ם בפירוש המשניות (מנחות פרק ד) מדוע לא הזכירה המשנה את ההלכות הבסיסיות של הנחת תפילין, קביעת מזוזה והברכות שמברכים עליהן, וגם לא הכניס רבינו הקדוש את נוסח התפילה למשניות, כמו גם דיני הנהגת שליח הציבור. כי "לפי שהיו הדברים האלה מפורסמים בזמן חיבור המשנה, והיו עניינים ידועים ונהוגים ביד כל העם פרט וכלל, ואין עניין מהם נפלא משום אדם, ועל כן לא ראה לדבר בהם".
כך אפשר לומר גם לעניין הלכות החנוכה: המאורעות שהביאו לנס חנוכה וקביעתו לדורות התרחשו בארץ ישראל זמן לא רב כל כך לפני תקופת כתיבת המשנה, והיו צרובים כזיכרון חי וטרי בעצמותיהם של כל ישראל. משום כך סיפור החנוכה והלכותיו לא נזקקו להיכתב.
אך סיפור הפורים ודיניו, לעומת זאת, אירעו יותר מחמש מאות שנים לפני כתיבת המשנה, ובחוץ לארץ – בפרס ומדי – ומפני כן נדרש להיכתב.
אך סיפור הפורים ודיניו, לעומת זאת, אירעו יותר מחמש מאות שנים לפני כתיבת המשנה, ובחוץ לארץ – בפרס ומדי – ומפני כן נדרש להיכתב.
ג.
אסיר ציון המפורסם נתן שרנסקי, שבילה שנים רבות בכלא הקומוניסטי בגלל רצונו לעלות לארץ ישראל, מספר בספרו כי בחג החנוכה באחת השנים הסביר לגויים שכניו לתא הכלא על החג ומשמעותו עבורו, ואלה עזרו לו לגזור פיסות בד לצורך פתילות ולשמור מעט שמן להדלקת הנרות. התוכנית הצליחה; נתן הדליק נרות בסתר במשך חמישה ימים רצופים, ולאושרו לא היה קץ.
בלילה השישי גילה השומר את דבר ההדלקה האסורה, והוא החרים את הנרות המאולתרים בטענה כי החוק אוסר פולחנים דתיים, ובכלל, הלוא הדלקת אש אסורה בכל מתחם בית הכלא. בכעסו, הכריז שרנסקי על שביתת רעב עד שלא יניחו לו להדליק נרות בלילות החג הנותרים.
שרנסקי לא ידע שיומיים לאחר מכן אמורה הייתה להגיע ועדה ממשלתית לבדוק את התנהלות המקום, והדבר האחרון שההנהלה רצתה הוא קיומו של אסיר השובת רעב. המנהל, 'החבר אולסון', זימן אותו אפוא למשרדו. אולסון, סיפר שרנסקי, היה קומוניסט אדוק, שמכר את נשמתו לטובת המדינה הקומוניסטית ומטרותיה. אולסון זה ניסה לשכנע את נתן להפסיק את שביתת הרעב, אך זה האחרון החזיק בעקשנות יהודית טיפוסית: עד שלא יותר לו להדליק נרות חנוכה, הוא אינו מכניס מאומה לפיו.
כשראה שרנסקי שאולסון אינו עומד לרכך את עמדתו, אמר לו: "שמע, אדוני המנהל, אינך רוצה לאפשר לי להדליק נרות בתאי מפני שהדבר ימיט בושה על הנהלת המחנה שנכנעה בפני אסיר יהודי אחד. הבה נעשה אחרת: אני אדליק נר חנוכה עכשיו במשרדך, ללא ידיעת שום אדם, וכשאצא מכאן אומר קבל עם ועדה שאתה ניצחת ואני חדל משביתת הרעב".
לשמחתו, המנהל הסכים להצעה המפתיעה, הוציא ממגירת שולחנו נר וגפרורים והגישם לשרנסקי. נתן החליט להעז ולנסות את מזלו וביקש נרות נוספים לצורך הדלקה בהידור. בתגובה, המנהל חתך את הנר לכמה חתיכות. נתן שרנסקי אמר את הברכות ברעדה והדליק את הנרות כששניהם לבדם בחדר.
לאחר ההדלקה, בהתרגשותו הוסיף נתן תפילה משלו: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקי, כשם שהצלת את אבותינו בימי החנוכה, כן תצילנו מכל העומדים עלינו לכלותנו בכל דור ודור".
בשקט ששרר בחדר לא יכול היה נתן שלא לשמוע את המנהל, החבר אולסון, משיב כנגדו: "אמן"...
הם עמדו שם בדממה מספר דקות והתבוננו בשלהבות המרצדות, עד שאולסון – היהודי האובד – התעשת, כיבה את הנרות ושילח את נתן חזרה לתאו.
ד.
כשקראתי את הסיפור המיוחד הזה נזכרתי בפירושו של הרב הקדוש רבי מנחם נחום מטשרנוביל זי"ע (מאור עיניים, פרשת מקץ) על דברי חז"ל במסכת שבת בסוגיית חנוכה: "פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה".
נפש ישראל נקראת פתילה, מפני שהיא מקשרת בין האלוק ממעל לבין הגוף שלמטה. ואמנם יש פתילות כאלה שאין מדליקין בהן בשבת, כלומר שאפילו קדושת השבת אין בכוחה להדליק את האש האלוקית בהן; אבל בחנוכה כל השמנים והפתילות ראויים להדלקה, כי בחנוכה כל נשמה יהודית מתעוררת לדבוק בשורשה בה' אחד.
דומני שזו הייתה אחת המטרות בבקשתו והצעתו של כ"ק הרבי מליובאוויטש להציב חנוכיות ציבוריות במקומות מרכזיים בכל עיר ועיירה על פני הגלובוס. הוא ידע היטב את הכוח האדיר שיש בנרות חנוכה להדליק זיק אלוקי בנפש יהודית, גם בקרב אלה שלכאורה נראים רחוקים מאוד מ"נר ה' נשמת אדם" ו"נר מצווה ותורה אור" (משלי ו, כג).
בחנוכה זו במיוחד, תהא שנת פ"ה, נס גדול היה פה, ונסים גדולים ועצומים מתרחשים ממש פה כהיום הזה. יש לכל אחד מאיתנו הכוח והיכולת לעורר את ה"נר ה' נשמת אדם" בכל אחד מאחינו ואחיותינו, מתוך אהבת ישראל כנה ועוצמתית.
השתדלו ותופתעו מעומק ההצלחה!
- תגובה
סיכום השיעור:
שיעורים קשורים
אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
אנא השאירו את תגובתכם למטה!