היום שאחרי המלחמה
למה חג החנוכה ממוקד בנס השמן ולא בניצחון הצבאי?
- ינואר 9, 2025
- |
- ט׳ טבת תשפ״ה
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
27 צפיות
היום שאחרי המלחמה
למה חג החנוכה ממוקד בנס השמן ולא בניצחון הצבאי?
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- ינואר 9, 2025
א.
בבואנו מימי החנוכה ראוי להתבונן על תמיהה עצומה בכל התשתית של חג החנוכה.
הניצחון הצבאי בזמן חנוכה היה בקנה מידה על-טבעי. כפי שאומרים ב"על הניסים": "וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם, מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וכו'". אם חלילה לא היו מנצחים, עם ישראל והיהדות לא היו קיימים כיום הזה.
ולמרות זה במסכת שבת (כא, ב) שנינו: "מאי חנוכה? דתנו רבנן... שכשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".
כלומר, לפי הגמרא, חג החנוכה עוסק פחות בניצחון צבאי של קבוצה קטנה של יהודים נגד אחד הצבאות החזקים עלי אדמות, ויותר בנס השמן. הגמרא מביאה רק התייחסות חולפת לניצחון הצבאי כאשר משפחת החשמונאים המלכותית השתלטה וניצחה, אבל בעיקר מתמקדת בנס השמן, כאילו היה זה האירוע המשמעותי היחיד בחג החנוכה: "שכשנכנסו יוונים להיכל כו' ונצחום", ואז לאחר מכן באים לעיקר האירוע: "בדקו ולא מצאו כו' והדליקו ממנו שמונה ימים".
לכאורה הדבר מוזר ונראה כמו טפל מאוד לגבי הניצחון. הניצחון הצבאי היה אדיר - מדובר על כמה אלפי חשמונאים נגד צבא אדיר של חמישים או מאה אלף איש, צבא מיומן ואדיר בתקופה ההיא.
ועוד זאת, נס השמן התרחש מאחורי הדלתות הסגורות של בית המקדש עם רק כמה כהנים שנכחו במקום. ויתר על כן, היה זה אירוע הנוגע להלכה ולקיום מצווה, ושלכאורה לא היה נוגע לקיום עם ישראל. אם היהודים היו מובסים על ידי היוונים, לא היו יהודים היום; היהדות הייתה במוזיאון, אם בכלל אפילו שם. אם השמן לא היה דולק במשך שמונה ימים, אז מה? המנורה לא הייתה נדלקת לכמה ימים עד שהיו מביאים שמן חדש.
הדלקת המנורה במשך שמונה ימים הייתה, ללא ספק, המשך מחמם את הלב לניצחון גדול. זה היה סימן מפגין שה' הוקיר את המסירות נפש של החשמונאים וגמל להם בנס מדהים, להראות חיבתן של ישראל. עם זאת ברור שזה היה רק ה'דובדבן שבקצפת', זה היה משהו מעורר את הלב שהגיע כהוספה לעיקר - ניצחון היסטורי בשדה הקרב. אולם הגמרא הופכת פרט קטן זה למוטיב המכריע לחגיגת החנוכה. ולא עוד, אלא שהנס עם השמן הוא המרכיב היחיד שאנו מציינים עד עצם היום הזה. אנחנו מדליקים נרות חנוכה במשך שמונה ימים, לזכר העובדה שהשמן במנורה דלק שמונה ימים.
ב.
היום אפשר, לדאבוננו, להבין את עומק הראייה של חכמינו ז"ל. נס הניצחון הצבאי הוא דבר נפלא, ועלינו להודות ולהלל לשמך הגדול על כך. אבל הם הבינו היטב היטב, שהוא לא העיקר. כי גם לאויב יש צבא, וברגע שהוא מרגיש שאתה חלש, שאתה לא מאמין בצדקת הדרך, הוא ימתין להזדמנות הראשונה ויתקיף אותך באכזריות. כשהוא רואה שאתה לא מאמין בניצחון שלך, אתה מהסס, אתה לא בטוח אם זה הבית שלך, אתה חושב שהשונא שלך קצת צודק, זהו - הפסדת במערכה! אם לא היום, אז מחר. אם לא מחר, אז בעוד עשר שנים.
הניצחון הצבאי הוא אדיר אבל אין בכוחו להבטיח נצחיות. זה מה שהבינו חז"ל. עיקר החנוכה הוא הדלקת המנורה, הלהבה הרוחנית של עם ישראל, האמונה, השורשים, התורה, המצווה. לא כוחי ועוצם ידי, אלא יש כאן סיפור רוחני. זה הבית שלנו, שאלוקי עולם נתן לעם עולם בתור נחלת עולם.
גם מבחינה היסטורית, שושלת משפחת חשמונאי התבוססה בהמשך במלחמת אזרחים ובשחיתות. ומאוחר יותר התבוללו. ועוד יותר: הניצחון בכלל לא החזיק מעמד. מאה שנים מאוחר יותר, רומא נכנסה. מאתיים ועשר שנים לאחר חנוכה, נחרב בית המקדש, הפעם על ידי הרומאים. ירושלים נבזזה, ישראל הושמדה והעם היהודי הוגלה. הייתה זו תחילתה של תקופה של חוסר אונים, פיזור ורדיפות. למרבה הצער, הניצחון המדיני והצבאי של חנוכה לא החזיק מעמד.
מה שנמשך היה הנס הרוחני - האמונה, שכמו השמן, בלתי ניתנת לכיבוי. והוא נחגג בשמן. פך אחד של שמן, האור של היהדות, נשאר דולק, למרות כל הרוחות. והניצחון הרוחני נשאר קיים אלפי שנים, בהן הרוח היהודית לא נכבתה, והשמן ממשיך לבעור ולדלוק.
כוח המושתת על כוח צבאי בלבד הוא זמני. הוא עשוי להחזיק מעמד לפרקי זמן ארוכים, אך בסופו של דבר, העוצמה שלו תדעך והוא יובס על ידי כוח אחר. כוח שמבוסס על אור מוסרי ורוחני לעולם לא יכול להיהרס. הגרעין הנצחי של חנוכה אינו הניצחון בשדה הקרב בלבד, הגם שהיה זה נס אדיר, אלא העובדה שהניצחון הצבאי הזה הוביל להדלקה מחדש של האור האלוקי, לפיד מוסרי.
הניצחון הצבאי היה אירוע משמעותי ביותר שעלינו להיות אסירי תודה עליו. עם זאת, מה שהופך את חג החנוכה לחג תוסס ומעורר לב, אלפי שנים מאוחר יותר בארץ ישראל וברחבי העולם, הוא סיפורו של פך אחד של שמן שלא הפסיק להפיץ את הבהירות שלו אפילו בלילות האפלים ביותר ובין הרוחות החזקות ביותר. במשך יותר מאלפיים שנה, יהודים מתאספים סביב מנורות חנוכה שלהם, ומדליקים בכל לילה נר נוסף. כשהם מביטים בלהבה המרקדת על גבי החנוכיות שלהם, הם יכולים לשמוע את הנרות משתפים את סיפורם. להבת האמונה היהודית, אור התורה והמצווה, כי נר מצווה ותורה אור, נר ה' נשמת אדם, לעולם לא תכבה. הנרות צדקו: היהדות חיה.
האימפריה של יוון והאימפריה של רומא נעלמו מזמן. ציוויליזציות הבנויות על כוח ועוצמה פיזית לעולם אינן מחזיקות מעמד. אלה הבנויות על הפצת אור אהבה מוסר וחמלה, לעולם אינן מתות. מה שחשוב בטווח הארוך הוא לא רק חוזק פוליטי, צבאי או כלכלי, אלא האופן שבו אנו מדליקים את להבת הרוח האנושית, הפנימית, היהודית.
ג.
בימים ההם בזמן הזה.
איך שראינו זאת בדורנו במו עינינו. זו הייתה הטעות ההיסטורית של ממשלות ישראל לדורותיהן. הרי במלחמת ששת הימים וכן במלחמת יום הכיפורים ובכמה מלחמות לאחר מכן היו ניצחונות אדירים ונפלאים, אשר הלהיבו את כל עם ישראל וכל העולם. אבל הניצחון הצבאי לא הספיק, כי המודעות הרוחנית לא ליוותה את הניצחון בחזית. הנר היהודי לא הודלק אצל הרבה מאחינו בני ישראל. בגלל העדר החינוך היהודי השורשי והדבקות לערכי עמנו ואמונתנו, גדל אצלנו דור של יהודים וישראלים אשר בשפה העברית ידבר, בארץ האבות ידור, ואפילו לשמע התנ"ך יתלהב, אבל זר נהיה לכל ערכיו הנצחיים של עמנו.
מאז מלחמת ששת הימים. כוח ההרתעה נחלש. גדל כאן לא רק אויב מבחוץ, אלא גרוע מכך גם אויב הנראה כאוהב, שמטיל ספק, האם ארץ ישראל שלנו? האם אנחנו מוצדקים? התפתחה שיטה שאם מוותרים על שטחים יאהבו אותנו.
גם ליהודים חילוניים בעבר היה ברור שזו הארץ שלנו, וכדברי רש"י הראשון בחמישה חומשי תורה, "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". ההכרה הברורה הזו נכחדה מאיתנו, בגלל חולשה פנימית.
אם אנחנו נעדרים אור פנימי, אם המנורה שלנו לא דולקת, אם אנחנו לא מבינים מה הוא עם יהודי, מה זו ארץ ישראל, למה אנחנו פה, מה ההצדקה שלנו פה, יש לנו גוף בלי נשמה, כושר צבאי ללא מורל, מלחמה בלי גיבוי רוחני, והאויב מרגיש זאת!
כדי להצדיק את היותנו בארץ מהשקפה חילונית דמוקרטית יצרנו אשליה: 'גבולות 67'! הנאורים והליברלים מאמינים בישראל עד גבולות 67 כי שם אנחנו דמוקרטיים, ולאחר הגבולות האלו זו כבר נחלה רק עבור מתנחלים רדיקליים. אשליה יהודית גאונית, פנטזיה. כי האמת היא שהם הרי רוצים הכול. אצל מיליוני שכנינו כל מדינת ישראל היא התנחלות גדולה וכל ישראלי הוא מתנחל רדיקלי. הרי לכן הייתה מלחמת ששת הימים. אם גבולות 67 הם הפתרון, למה הייתה כאן מלחמה? מאחר שהם רוצים הכול. אז אם אתה אותנטי, עזוב את הארץ ולך לניו יורק.
החשמונאים הבינו שכל פשרה עם אלה שרוצים להכחיד אותך, רק מגבירה את האויב שלך, ובלי האור הפנימי שום דבר לא ילך. גם בתקופתנו, לא מספיק הניצחון. צריך להדליק את הנר. כי נר זה ידלוק לעולם ועד.
כן, זה הזמן למגר את השונא לגמרי. אבל זה לא מספיק. כי לדאבוננו, יש מיליוני תומכי חמאס. הבעיה היא לא שחמאס שולט בעזה, אלא שכל עזה חושבת כמו חמאס! ואם לא חמאס היום יש חמאס חדש מחר. כשחמאס יושמד יש אחרים. צריך לשנות את כל התשתית, כל החשיבה. להכריז לעצמנו ולכל העולם שארץ ישראל היא נחלת עולם לעם עולם מהשי"ת לעד ולעולמי עולמים.
זאת חנוכה שמח.
- תגובה
סיכום השיעור:
א.
בבואנו מימי החנוכה ראוי להתבונן על תמיהה עצומה בכל התשתית של חג החנוכה.
הניצחון הצבאי בזמן חנוכה היה בקנה מידה על-טבעי. כפי שאומרים ב"על הניסים": "וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם, מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וכו'". אם חלילה לא היו מנצחים, עם ישראל והיהדות לא היו קיימים כיום הזה.
ולמרות זה במסכת שבת (כא, ב) שנינו: "מאי חנוכה? דתנו רבנן... שכשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".
כלומר, לפי הגמרא, חג החנוכה עוסק פחות בניצחון צבאי של קבוצה קטנה של יהודים נגד אחד הצבאות החזקים עלי אדמות, ויותר בנס השמן. הגמרא מביאה רק התייחסות חולפת לניצחון הצבאי כאשר משפחת החשמונאים המלכותית השתלטה וניצחה, אבל בעיקר מתמקדת בנס השמן, כאילו היה זה האירוע המשמעותי היחיד בחג החנוכה: "שכשנכנסו יוונים להיכל כו' ונצחום", ואז לאחר מכן באים לעיקר האירוע: "בדקו ולא מצאו כו' והדליקו ממנו שמונה ימים".
לכאורה הדבר מוזר ונראה כמו טפל מאוד לגבי הניצחון. הניצחון הצבאי היה אדיר - מדובר על כמה אלפי חשמונאים נגד צבא אדיר של חמישים או מאה אלף איש, צבא מיומן ואדיר בתקופה ההיא.
ועוד זאת, נס השמן התרחש מאחורי הדלתות הסגורות של בית המקדש עם רק כמה כהנים שנכחו במקום. ויתר על כן, היה זה אירוע הנוגע להלכה ולקיום מצווה, ושלכאורה לא היה נוגע לקיום עם ישראל. אם היהודים היו מובסים על ידי היוונים, לא היו יהודים היום; היהדות הייתה במוזיאון, אם בכלל אפילו שם. אם השמן לא היה דולק במשך שמונה ימים, אז מה? המנורה לא הייתה נדלקת לכמה ימים עד שהיו מביאים שמן חדש.
הדלקת המנורה במשך שמונה ימים הייתה, ללא ספק, המשך מחמם את הלב לניצחון גדול. זה היה סימן מפגין שה' הוקיר את המסירות נפש של החשמונאים וגמל להם בנס מדהים, להראות חיבתן של ישראל. עם זאת ברור שזה היה רק ה'דובדבן שבקצפת', זה היה משהו מעורר את הלב שהגיע כהוספה לעיקר - ניצחון היסטורי בשדה הקרב. אולם הגמרא הופכת פרט קטן זה למוטיב המכריע לחגיגת החנוכה. ולא עוד, אלא שהנס עם השמן הוא המרכיב היחיד שאנו מציינים עד עצם היום הזה. אנחנו מדליקים נרות חנוכה במשך שמונה ימים, לזכר העובדה שהשמן במנורה דלק שמונה ימים.
ב.
היום אפשר, לדאבוננו, להבין את עומק הראייה של חכמינו ז"ל. נס הניצחון הצבאי הוא דבר נפלא, ועלינו להודות ולהלל לשמך הגדול על כך. אבל הם הבינו היטב היטב, שהוא לא העיקר. כי גם לאויב יש צבא, וברגע שהוא מרגיש שאתה חלש, שאתה לא מאמין בצדקת הדרך, הוא ימתין להזדמנות הראשונה ויתקיף אותך באכזריות. כשהוא רואה שאתה לא מאמין בניצחון שלך, אתה מהסס, אתה לא בטוח אם זה הבית שלך, אתה חושב שהשונא שלך קצת צודק, זהו - הפסדת במערכה! אם לא היום, אז מחר. אם לא מחר, אז בעוד עשר שנים.
הניצחון הצבאי הוא אדיר אבל אין בכוחו להבטיח נצחיות. זה מה שהבינו חז"ל. עיקר החנוכה הוא הדלקת המנורה, הלהבה הרוחנית של עם ישראל, האמונה, השורשים, התורה, המצווה. לא כוחי ועוצם ידי, אלא יש כאן סיפור רוחני. זה הבית שלנו, שאלוקי עולם נתן לעם עולם בתור נחלת עולם.
גם מבחינה היסטורית, שושלת משפחת חשמונאי התבוססה בהמשך במלחמת אזרחים ובשחיתות. ומאוחר יותר התבוללו. ועוד יותר: הניצחון בכלל לא החזיק מעמד. מאה שנים מאוחר יותר, רומא נכנסה. מאתיים ועשר שנים לאחר חנוכה, נחרב בית המקדש, הפעם על ידי הרומאים. ירושלים נבזזה, ישראל הושמדה והעם היהודי הוגלה. הייתה זו תחילתה של תקופה של חוסר אונים, פיזור ורדיפות. למרבה הצער, הניצחון המדיני והצבאי של חנוכה לא החזיק מעמד.
מה שנמשך היה הנס הרוחני - האמונה, שכמו השמן, בלתי ניתנת לכיבוי. והוא נחגג בשמן. פך אחד של שמן, האור של היהדות, נשאר דולק, למרות כל הרוחות. והניצחון הרוחני נשאר קיים אלפי שנים, בהן הרוח היהודית לא נכבתה, והשמן ממשיך לבעור ולדלוק.
כוח המושתת על כוח צבאי בלבד הוא זמני. הוא עשוי להחזיק מעמד לפרקי זמן ארוכים, אך בסופו של דבר, העוצמה שלו תדעך והוא יובס על ידי כוח אחר. כוח שמבוסס על אור מוסרי ורוחני לעולם לא יכול להיהרס. הגרעין הנצחי של חנוכה אינו הניצחון בשדה הקרב בלבד, הגם שהיה זה נס אדיר, אלא העובדה שהניצחון הצבאי הזה הוביל להדלקה מחדש של האור האלוקי, לפיד מוסרי.
הניצחון הצבאי היה אירוע משמעותי ביותר שעלינו להיות אסירי תודה עליו. עם זאת, מה שהופך את חג החנוכה לחג תוסס ומעורר לב, אלפי שנים מאוחר יותר בארץ ישראל וברחבי העולם, הוא סיפורו של פך אחד של שמן שלא הפסיק להפיץ את הבהירות שלו אפילו בלילות האפלים ביותר ובין הרוחות החזקות ביותר. במשך יותר מאלפיים שנה, יהודים מתאספים סביב מנורות חנוכה שלהם, ומדליקים בכל לילה נר נוסף. כשהם מביטים בלהבה המרקדת על גבי החנוכיות שלהם, הם יכולים לשמוע את הנרות משתפים את סיפורם. להבת האמונה היהודית, אור התורה והמצווה, כי נר מצווה ותורה אור, נר ה' נשמת אדם, לעולם לא תכבה. הנרות צדקו: היהדות חיה.
האימפריה של יוון והאימפריה של רומא נעלמו מזמן. ציוויליזציות הבנויות על כוח ועוצמה פיזית לעולם אינן מחזיקות מעמד. אלה הבנויות על הפצת אור אהבה מוסר וחמלה, לעולם אינן מתות. מה שחשוב בטווח הארוך הוא לא רק חוזק פוליטי, צבאי או כלכלי, אלא האופן שבו אנו מדליקים את להבת הרוח האנושית, הפנימית, היהודית.
ג.
בימים ההם בזמן הזה.
איך שראינו זאת בדורנו במו עינינו. זו הייתה הטעות ההיסטורית של ממשלות ישראל לדורותיהן. הרי במלחמת ששת הימים וכן במלחמת יום הכיפורים ובכמה מלחמות לאחר מכן היו ניצחונות אדירים ונפלאים, אשר הלהיבו את כל עם ישראל וכל העולם. אבל הניצחון הצבאי לא הספיק, כי המודעות הרוחנית לא ליוותה את הניצחון בחזית. הנר היהודי לא הודלק אצל הרבה מאחינו בני ישראל. בגלל העדר החינוך היהודי השורשי והדבקות לערכי עמנו ואמונתנו, גדל אצלנו דור של יהודים וישראלים אשר בשפה העברית ידבר, בארץ האבות ידור, ואפילו לשמע התנ"ך יתלהב, אבל זר נהיה לכל ערכיו הנצחיים של עמנו.
מאז מלחמת ששת הימים. כוח ההרתעה נחלש. גדל כאן לא רק אויב מבחוץ, אלא גרוע מכך גם אויב הנראה כאוהב, שמטיל ספק, האם ארץ ישראל שלנו? האם אנחנו מוצדקים? התפתחה שיטה שאם מוותרים על שטחים יאהבו אותנו.
גם ליהודים חילוניים בעבר היה ברור שזו הארץ שלנו, וכדברי רש"י הראשון בחמישה חומשי תורה, "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". ההכרה הברורה הזו נכחדה מאיתנו, בגלל חולשה פנימית.
אם אנחנו נעדרים אור פנימי, אם המנורה שלנו לא דולקת, אם אנחנו לא מבינים מה הוא עם יהודי, מה זו ארץ ישראל, למה אנחנו פה, מה ההצדקה שלנו פה, יש לנו גוף בלי נשמה, כושר צבאי ללא מורל, מלחמה בלי גיבוי רוחני, והאויב מרגיש זאת!
כדי להצדיק את היותנו בארץ מהשקפה חילונית דמוקרטית יצרנו אשליה: 'גבולות 67'! הנאורים והליברלים מאמינים בישראל עד גבולות 67 כי שם אנחנו דמוקרטיים, ולאחר הגבולות האלו זו כבר נחלה רק עבור מתנחלים רדיקליים. אשליה יהודית גאונית, פנטזיה. כי האמת היא שהם הרי רוצים הכול. אצל מיליוני שכנינו כל מדינת ישראל היא התנחלות גדולה וכל ישראלי הוא מתנחל רדיקלי. הרי לכן הייתה מלחמת ששת הימים. אם גבולות 67 הם הפתרון, למה הייתה כאן מלחמה? מאחר שהם רוצים הכול. אז אם אתה אותנטי, עזוב את הארץ ולך לניו יורק.
החשמונאים הבינו שכל פשרה עם אלה שרוצים להכחיד אותך, רק מגבירה את האויב שלך, ובלי האור הפנימי שום דבר לא ילך. גם בתקופתנו, לא מספיק הניצחון. צריך להדליק את הנר. כי נר זה ידלוק לעולם ועד.
כן, זה הזמן למגר את השונא לגמרי. אבל זה לא מספיק. כי לדאבוננו, יש מיליוני תומכי חמאס. הבעיה היא לא שחמאס שולט בעזה, אלא שכל עזה חושבת כמו חמאס! ואם לא חמאס היום יש חמאס חדש מחר. כשחמאס יושמד יש אחרים. צריך לשנות את כל התשתית, כל החשיבה. להכריז לעצמנו ולכל העולם שארץ ישראל היא נחלת עולם לעם עולם מהשי"ת לעד ולעולמי עולמים.
זאת חנוכה שמח.
קטגוריות
טעמו וראו (עיתון ״בקהילה״) - פרשת ויגש תשפ״ה
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- ינואר 9, 2025
- |
- ט׳ טבת תשפ״ה
- |
- 27 צפיות
היום שאחרי המלחמה
למה חג החנוכה ממוקד בנס השמן ולא בניצחון הצבאי?
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- ינואר 9, 2025
א.
בבואנו מימי החנוכה ראוי להתבונן על תמיהה עצומה בכל התשתית של חג החנוכה.
הניצחון הצבאי בזמן חנוכה היה בקנה מידה על-טבעי. כפי שאומרים ב"על הניסים": "וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם, מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וכו'". אם חלילה לא היו מנצחים, עם ישראל והיהדות לא היו קיימים כיום הזה.
ולמרות זה במסכת שבת (כא, ב) שנינו: "מאי חנוכה? דתנו רבנן... שכשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".
כלומר, לפי הגמרא, חג החנוכה עוסק פחות בניצחון צבאי של קבוצה קטנה של יהודים נגד אחד הצבאות החזקים עלי אדמות, ויותר בנס השמן. הגמרא מביאה רק התייחסות חולפת לניצחון הצבאי כאשר משפחת החשמונאים המלכותית השתלטה וניצחה, אבל בעיקר מתמקדת בנס השמן, כאילו היה זה האירוע המשמעותי היחיד בחג החנוכה: "שכשנכנסו יוונים להיכל כו' ונצחום", ואז לאחר מכן באים לעיקר האירוע: "בדקו ולא מצאו כו' והדליקו ממנו שמונה ימים".
לכאורה הדבר מוזר ונראה כמו טפל מאוד לגבי הניצחון. הניצחון הצבאי היה אדיר - מדובר על כמה אלפי חשמונאים נגד צבא אדיר של חמישים או מאה אלף איש, צבא מיומן ואדיר בתקופה ההיא.
ועוד זאת, נס השמן התרחש מאחורי הדלתות הסגורות של בית המקדש עם רק כמה כהנים שנכחו במקום. ויתר על כן, היה זה אירוע הנוגע להלכה ולקיום מצווה, ושלכאורה לא היה נוגע לקיום עם ישראל. אם היהודים היו מובסים על ידי היוונים, לא היו יהודים היום; היהדות הייתה במוזיאון, אם בכלל אפילו שם. אם השמן לא היה דולק במשך שמונה ימים, אז מה? המנורה לא הייתה נדלקת לכמה ימים עד שהיו מביאים שמן חדש.
הדלקת המנורה במשך שמונה ימים הייתה, ללא ספק, המשך מחמם את הלב לניצחון גדול. זה היה סימן מפגין שה' הוקיר את המסירות נפש של החשמונאים וגמל להם בנס מדהים, להראות חיבתן של ישראל. עם זאת ברור שזה היה רק ה'דובדבן שבקצפת', זה היה משהו מעורר את הלב שהגיע כהוספה לעיקר - ניצחון היסטורי בשדה הקרב. אולם הגמרא הופכת פרט קטן זה למוטיב המכריע לחגיגת החנוכה. ולא עוד, אלא שהנס עם השמן הוא המרכיב היחיד שאנו מציינים עד עצם היום הזה. אנחנו מדליקים נרות חנוכה במשך שמונה ימים, לזכר העובדה שהשמן במנורה דלק שמונה ימים.
ב.
היום אפשר, לדאבוננו, להבין את עומק הראייה של חכמינו ז"ל. נס הניצחון הצבאי הוא דבר נפלא, ועלינו להודות ולהלל לשמך הגדול על כך. אבל הם הבינו היטב היטב, שהוא לא העיקר. כי גם לאויב יש צבא, וברגע שהוא מרגיש שאתה חלש, שאתה לא מאמין בצדקת הדרך, הוא ימתין להזדמנות הראשונה ויתקיף אותך באכזריות. כשהוא רואה שאתה לא מאמין בניצחון שלך, אתה מהסס, אתה לא בטוח אם זה הבית שלך, אתה חושב שהשונא שלך קצת צודק, זהו - הפסדת במערכה! אם לא היום, אז מחר. אם לא מחר, אז בעוד עשר שנים.
הניצחון הצבאי הוא אדיר אבל אין בכוחו להבטיח נצחיות. זה מה שהבינו חז"ל. עיקר החנוכה הוא הדלקת המנורה, הלהבה הרוחנית של עם ישראל, האמונה, השורשים, התורה, המצווה. לא כוחי ועוצם ידי, אלא יש כאן סיפור רוחני. זה הבית שלנו, שאלוקי עולם נתן לעם עולם בתור נחלת עולם.
גם מבחינה היסטורית, שושלת משפחת חשמונאי התבוססה בהמשך במלחמת אזרחים ובשחיתות. ומאוחר יותר התבוללו. ועוד יותר: הניצחון בכלל לא החזיק מעמד. מאה שנים מאוחר יותר, רומא נכנסה. מאתיים ועשר שנים לאחר חנוכה, נחרב בית המקדש, הפעם על ידי הרומאים. ירושלים נבזזה, ישראל הושמדה והעם היהודי הוגלה. הייתה זו תחילתה של תקופה של חוסר אונים, פיזור ורדיפות. למרבה הצער, הניצחון המדיני והצבאי של חנוכה לא החזיק מעמד.
מה שנמשך היה הנס הרוחני - האמונה, שכמו השמן, בלתי ניתנת לכיבוי. והוא נחגג בשמן. פך אחד של שמן, האור של היהדות, נשאר דולק, למרות כל הרוחות. והניצחון הרוחני נשאר קיים אלפי שנים, בהן הרוח היהודית לא נכבתה, והשמן ממשיך לבעור ולדלוק.
כוח המושתת על כוח צבאי בלבד הוא זמני. הוא עשוי להחזיק מעמד לפרקי זמן ארוכים, אך בסופו של דבר, העוצמה שלו תדעך והוא יובס על ידי כוח אחר. כוח שמבוסס על אור מוסרי ורוחני לעולם לא יכול להיהרס. הגרעין הנצחי של חנוכה אינו הניצחון בשדה הקרב בלבד, הגם שהיה זה נס אדיר, אלא העובדה שהניצחון הצבאי הזה הוביל להדלקה מחדש של האור האלוקי, לפיד מוסרי.
הניצחון הצבאי היה אירוע משמעותי ביותר שעלינו להיות אסירי תודה עליו. עם זאת, מה שהופך את חג החנוכה לחג תוסס ומעורר לב, אלפי שנים מאוחר יותר בארץ ישראל וברחבי העולם, הוא סיפורו של פך אחד של שמן שלא הפסיק להפיץ את הבהירות שלו אפילו בלילות האפלים ביותר ובין הרוחות החזקות ביותר. במשך יותר מאלפיים שנה, יהודים מתאספים סביב מנורות חנוכה שלהם, ומדליקים בכל לילה נר נוסף. כשהם מביטים בלהבה המרקדת על גבי החנוכיות שלהם, הם יכולים לשמוע את הנרות משתפים את סיפורם. להבת האמונה היהודית, אור התורה והמצווה, כי נר מצווה ותורה אור, נר ה' נשמת אדם, לעולם לא תכבה. הנרות צדקו: היהדות חיה.
האימפריה של יוון והאימפריה של רומא נעלמו מזמן. ציוויליזציות הבנויות על כוח ועוצמה פיזית לעולם אינן מחזיקות מעמד. אלה הבנויות על הפצת אור אהבה מוסר וחמלה, לעולם אינן מתות. מה שחשוב בטווח הארוך הוא לא רק חוזק פוליטי, צבאי או כלכלי, אלא האופן שבו אנו מדליקים את להבת הרוח האנושית, הפנימית, היהודית.
ג.
בימים ההם בזמן הזה.
איך שראינו זאת בדורנו במו עינינו. זו הייתה הטעות ההיסטורית של ממשלות ישראל לדורותיהן. הרי במלחמת ששת הימים וכן במלחמת יום הכיפורים ובכמה מלחמות לאחר מכן היו ניצחונות אדירים ונפלאים, אשר הלהיבו את כל עם ישראל וכל העולם. אבל הניצחון הצבאי לא הספיק, כי המודעות הרוחנית לא ליוותה את הניצחון בחזית. הנר היהודי לא הודלק אצל הרבה מאחינו בני ישראל. בגלל העדר החינוך היהודי השורשי והדבקות לערכי עמנו ואמונתנו, גדל אצלנו דור של יהודים וישראלים אשר בשפה העברית ידבר, בארץ האבות ידור, ואפילו לשמע התנ"ך יתלהב, אבל זר נהיה לכל ערכיו הנצחיים של עמנו.
מאז מלחמת ששת הימים. כוח ההרתעה נחלש. גדל כאן לא רק אויב מבחוץ, אלא גרוע מכך גם אויב הנראה כאוהב, שמטיל ספק, האם ארץ ישראל שלנו? האם אנחנו מוצדקים? התפתחה שיטה שאם מוותרים על שטחים יאהבו אותנו.
גם ליהודים חילוניים בעבר היה ברור שזו הארץ שלנו, וכדברי רש"י הראשון בחמישה חומשי תורה, "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". ההכרה הברורה הזו נכחדה מאיתנו, בגלל חולשה פנימית.
אם אנחנו נעדרים אור פנימי, אם המנורה שלנו לא דולקת, אם אנחנו לא מבינים מה הוא עם יהודי, מה זו ארץ ישראל, למה אנחנו פה, מה ההצדקה שלנו פה, יש לנו גוף בלי נשמה, כושר צבאי ללא מורל, מלחמה בלי גיבוי רוחני, והאויב מרגיש זאת!
כדי להצדיק את היותנו בארץ מהשקפה חילונית דמוקרטית יצרנו אשליה: 'גבולות 67'! הנאורים והליברלים מאמינים בישראל עד גבולות 67 כי שם אנחנו דמוקרטיים, ולאחר הגבולות האלו זו כבר נחלה רק עבור מתנחלים רדיקליים. אשליה יהודית גאונית, פנטזיה. כי האמת היא שהם הרי רוצים הכול. אצל מיליוני שכנינו כל מדינת ישראל היא התנחלות גדולה וכל ישראלי הוא מתנחל רדיקלי. הרי לכן הייתה מלחמת ששת הימים. אם גבולות 67 הם הפתרון, למה הייתה כאן מלחמה? מאחר שהם רוצים הכול. אז אם אתה אותנטי, עזוב את הארץ ולך לניו יורק.
החשמונאים הבינו שכל פשרה עם אלה שרוצים להכחיד אותך, רק מגבירה את האויב שלך, ובלי האור הפנימי שום דבר לא ילך. גם בתקופתנו, לא מספיק הניצחון. צריך להדליק את הנר. כי נר זה ידלוק לעולם ועד.
כן, זה הזמן למגר את השונא לגמרי. אבל זה לא מספיק. כי לדאבוננו, יש מיליוני תומכי חמאס. הבעיה היא לא שחמאס שולט בעזה, אלא שכל עזה חושבת כמו חמאס! ואם לא חמאס היום יש חמאס חדש מחר. כשחמאס יושמד יש אחרים. צריך לשנות את כל התשתית, כל החשיבה. להכריז לעצמנו ולכל העולם שארץ ישראל היא נחלת עולם לעם עולם מהשי"ת לעד ולעולמי עולמים.
זאת חנוכה שמח.
- תגובה
סיכום השיעור:
אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
אנא השאירו את תגובתכם למטה!