חנוכה

• דצמבר 17, 2023
• |
• ה׳ טבת תשפ״ד
• |
• 86 צפיות

• הדפס
  

  ראו באורי שזורח עליכם

  פך השמן של אביי, לימור זיסמן, אביגיל עדן

  הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

  • December 17, 2023

  א.

  שמעתי פעם סיפור מקסים (אשמח אם יודעי היסטוריה יוכלו גם לאשר לי אם מדובר בסיפור אמיתי):

  המשורר חיים נחמן ביאליק היה פעם בירושלים והיה עליו לומר קדיש. הוא פגש בילד ירושלמי וביקש לדעת איפה יש בית כנסת קרוב. הילד הסתכל עליו ושאל, "ואיפה הכיפה שלך?"

  ביאליק הצביע אל כיפת השמים ואמר לילד: "זו הכיפה שלי!"

  עונה לו הילד השנון: "דיין קאפ איז צו קליין, צו טראגן אזא גרויסן יארמולקע", הראש שלך יותר מדי קטן מכדי לסחוב עליו כיפה ענקית כל כך...

  ב.

  מרגלא בפומה של כנסת ישראל בשנים האחרונות דברי המדרש בילקוט שמעוני ישעיהו, עד שכבר התחברו כמה ניגונים על המדרש הזה:

  "אמר רבי יצחק, שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי... ואומר להם בני אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, מפני מה אתם מתיראים?... הגיע זמן גאולתכם... שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם, שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח. (פסיקתא רבתי פיסקא לו, ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תצט).

  [אם אינני טועה, מדרש זה התפרסם  על ידי כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל בקיץ תש"נ, לאחרי שסדאם חוסיין ימ"ש כבש את כוויית, מה שהוביל לבסוף למלחמת המפרץ הראשונה והשניה].

  ידידי הסופר ר' ידידיה מאיר כתב לאחרונה רעיון נפלא בשם הרב יונתן בילט:

  מלך המשיח אומר לכנסת ישראל, "אם אין אתם מאמינים, ראו באורי שזרח עליכם", אם אין אתם מאמינים שהגיע זמן גאולתכם, שהנה הנה משיח בא, "ראו באורי שזורח עליכם": תסתכלו על האור שזורח "עליכם" - על פניהם הקורנות של אחינו בני ישראל בתקופה זו. 

  זוהי הדרך למהפיכת האמונה בימים אלה - להסתכל על האור השמיימי, האלוקי, המקודש שזורח על עם ה'. בכל מקום שאליו הולכים, בכל מקום שבו נפגשים עם יהודים, רואים איזה אור שלמעלה מדרך הטבע, אור שלמעלה מטעם ודעת, אור ה'יחידה שבנפש', 'אור זרוע לצדיק', האור הזרוע בנפשות ישראל שחצובות מתחת כסא הכבוד, התפרץ בבת-אחת, וכולנו מרגישים את הזוהר!

  אם חסרה לכם אמונה בגאולה - "ראו באורי שזורח עליכם". אם יש חסרון באמונה הביטו באור שזורח על כנסת ישראל!

  את האור הגדול הזה רואים דווקא בתוך הכאב: אני רואה את האור הזה על החיילים הקדושים והמסורים, על המשפחות האבלות, על מתיישבי עוטף עזה, על המתנדבים, על אנשי ההצלה וזק"א, על הפצועים, על המנחמים בבתי האבלים, על מכניסי האורחים שמארחים את המפונים, על כל הצדיקים והצדקניות שלא מפסיקים לבשל אוכל עבור אלה שאיבדו הבתים שלהם, ועל כל אחינו ואחיותנו, בארץ ובתפוצות. החסד, האהבה, האחדות, האומץ, הבטחון, ההתעוררות, הנאמנות, המסירות נפש, הזיק בעיניים. איזו אמונה יוקדת. -  "ראו באורי שזורח עליכם".

  כולם מוארים באור מיוחד בימים אלה. זהו אור הגאולה, אור מלך המשיח, אור האלוקות שהיא למעלה ממגבלות השכל, ושום קליפה בעולם לא יכולה להסתיר ולהאפיל עליו, אפילו לא להחלישו.

  ג.

  כך כותב השפת אמת במאמריו לחנוכה בשם זקנו בעל חידושי הרי"ם:

  "נראה שזה באמת הנס, אף שטמאו כל השמנים נשאר פך זה... פך זה רמז, שלעולם נשאר נקודה בישראל אשר הקב"ה מגין עליה, שלא יש שם מגע נכרי, וע"ז נאמר מגן אברהם. בחותמו של כהן גדול, רמז על אברהם אתה כהן כו' אדם הגדול כו'... רק שנקודה זו צריכה חיפוש, על ידי שאדם מאמין שיש בכל דבר נקודה גנוזה, וחופש בכל כחו, נמצאת לו, וכל כך בדקו ולא מצאו רק פך אחד, מכלל שצריכה חיפוש. וזה עצמו נרות חנוכה שמאירין שנוכל למצוא נקודה הגנוזה, כי כמו כן בגלות זה נמצא נקודה גנוזה שלא נטמאת כנ"ל. וכן בנפש כל איש ישראל יש נקודה נשמת אלוה ממעל..."

  היום כבר לא צריך לחפש בחורים ובסדקים. פך השמן של כהן הגדול התגלה במלואו עוזו והשמן הטהור והמקודש נשפך כמים, ויוצר את הלהבה הכי מקודשת בלבבות בני ובנות ישראל. עלינו רק לפקוח את העיניים, ולראות "באור שזורח עליכם".

   

  ד.

  כזה הוא מכתב שהתפרסם לאחרונה על ידי סיון רהב-מאיר, מכתב שנשלח אליה לאחרי שחרורה של הילדה אביגיל עידן, יתומה שאיבדה את שני הוריה במתקפת הטרור האכזרית.

  כשהמחבלים נכנסו לביתה של אביגיל בת השלוש בקיבוץ ניר עוז, הם רצחו מיד את אמה, סמדר. אביה של אביגיל, רועי, הגן עליה בגופו, וגם הוא נרצח לנגד עיניה. הילדה הקטנה הצליחה לברוח מהבית ונמצאה על ידי שכנה, אביחי ברודץ, שהכניס אותה לביתו. משם נחטפה ביחד עם משפחת ברודץ, והובלה לעזה.

  מה שאביגיל לא ידעה בשעת מעשה היה שאחיה מיכאל בן ה-9 ואחותה עמליה בת ה-6 הסתתרו בארון במשך 12 שעות, ובכך ניצלו.

  אביגיל חגגה את יום הולדתה הרביעי בשבי אצל מחבלי חמאס ימ"ש, וביום ראשון י"ג כסלו תשפ"ד שוחררה בשעה טובה.

  ה.

  והנה טקסט המכתב:

  "שלום סיון, שמי לימור זוסמן. לפני 23 שנים, כשהייתי בת 6, הוריי הלכו לחתונה באולמי ורסאי, ולא חזרו. הרצפה כידוע קרסה, ועשרות נהרגו. קמתי לבוקר שבו הבנתי שאני לבד בעולם.

  "כשאני שומעת על אביגיל עידן, הילדה שאיבדה את שני הוריה וחזרה מהשבי, ועל ילדים נוספים – אני מכירה את החושך הזה.

  "אני זוכרת את כולם יושבים שבעה בבית של אחת הדודות ובוכים, דודה אחת מתעלפת, השנייה צורחת... יצאתי מהבית, אף אחד לא שם לב, הלכתי לחצר, הצבעתי על שלושה כוכבים בשמיים ואמרתי בקול: 'אבא ואימא ואלוקים שומרים עליי ביחד'. אחר כך התברר שצלם עיתונות צילם אותי שם.

  "מאותו רגע, קיבלתי כוחות שלא מהעולם הזה, להיצמד לחיים ולבחור בהם. עם השנים למדתי את הפסוק: 'כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי'. למדתי מה הכוח של אלמנים ואלמנות, של יתומים ויתומות. יש עליהם שמירה מיוחדת.

  "אני לא רוצה להבטיח הבטחות ריקות: הכאב לא עובר. אני עדיין הילדה בת ה-6 שמחכה שהוריה יחזרו כבר מהחתונה. אני עדיין הילדה בת ה-12 שעומדת בטקס בת מצווה בכיתה ו', כשכל החברות שלי עומדות לצד אימא שלהן, והאבות בקהל.

  "אבל אני ראיתי את זה אצלי. ה' לקח נשמה – אבל ייתן נחמה.

  "צריך לעבוד בשביל זה. לכל מי שמסביב אני אומרת: תהיו איתם בכאבם. תיתנו ותחבקו, ואל תבקשו דבר. תהיו רגישים וזהירים. תנו להם זמן. והכי חשוב: אל תרחמו עליהם! את הרחמים תשאירו בחוץ. רק תאירו להם את החוזקות שבהם. אל תתמקדו בפציעות שלהם, אלא בכוחות שלהם. אל תהפכו אותם לתלויים בחסדים של אחרים כל ימיהם, תנו להם לבנות את עצמם בעוז, באומץ.

  "היום אני נשואה, אימא, לומדת כדי לעבוד בתחום הייעוץ והמשפחה (אולי דווקא כי איבדתי משפחה). אפשר לבחור בחיים.

  "כל הלילה לא ישנתי וכתבתי את זה לעצמי, למשפחות השכולות, לכולם, ולילדה אחת במיוחד, אביגיל".

  קראתי את המכתב ואז הבנתי את דברי ה'שפת אמת' על נס פך השמן. לימור מבקשת מאתנו לא לרחם, לא להסתכל על היתומים כקורבנות אומללים, הם כבר יודעים את הכאב והטרגדיה. רק לראות את האור שזורח עליהם, לראות את הכחות הנפלאים, את המשאבים הפנימיים, את האור של ה'חלק אלוקה ממעל' ששום אויב לא יכול חלילה להכחיד.

  כמובן, לימור לא התכוונה לא להפגין אמפתיה ורחמים. אדרבה ואדרבה. הכוונה הייתה האמפתיה האמיתית היא לא זו שמרחמת על "מסכנה", אלא זו שחווה את הכאב ביחד עם יהודי אחר, "עמו אנכי בצרה", ובתוך כל הכאב והתופת מאמינה בלב שלם באור הנצחי והכוחות השמיימים שנמצאים בתוך כל נשמה.

  ו.

  אגב, במכתב זה של לימור היקרה, התחוור לי סיפור תמוה, לכאורה, במסכת ברכות (מח, א):

  אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה אמר להו רבה למי מברכין? אמרי ליה לרחמנא! ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא, אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה תרווייכו רבנן הויתו היינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפיה ידיע".

  כשרבה שואל את שני הילדים רבא ואביי איפה נמצא הקב"ה, רבא מצביע כלפי הקורה למעלה בבית, ואביי יוצא לחוץ ומצביע כלפי השמים. למה אביי לא הצביע לגג כמו עמיתו רבא?

  כי, כידוע, אביו של אביי נסתלק לפני שנולד, ואמו מתה בלידתו. גידל אותו דודו, רבה בר נחמני. וידועים דברי האריז"ל ש"אביי" הוא ראשי תיבות של הפסוק "אשר בך ירוחם יתום".

  ילד רגיל, שזכה לילדות בטוחה, מוצא את ה' על ידי אבא ואימא. הם המודל כביכול לחוויית האלוקות. רבא יש לו בית, גג על ראשו, השם הוא ה'תקרה' שלו, כי יש לו תקרה. יש לו בטחון פיזי, מחסה רגשי. יש לו משפחה מחבקת.

  אביי אין לו בית. כותלי ביתו נהרסו. הגג קרס. הבטחון הרגיל של תינוק כבר לא היה. אז מה נשאר? כיפת השמים! "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני".

  אביי היה צריך למצוא את נוכחות ה' בתוך עצם נשמתו, ולהגיע למקום הרבה יותר מופשט. התקרה של הבית 'עובדת' בשבילו, הוא היה צריך למצוא את האהבה בתוך כיפת השמים הנשגבה.

  יש פירוש נורא של הרה"ק רבי נחמן מברסלוב על הפסוק "מתחת זרועות עולם". יש כאלה שיש להם יציבות על הקרקע. אבל יש את אלה שאין להם יציבות, אלו שמרגישים נופלים מעל הפלנטה, ודווקא שמה, מ"תחת לעולם", יש "זרועות", זרועות השכינה,  זרועות האין-סוף, שמחבקות את אלה שנופלים. וכאן טמון הפרדוקס: מי שמוצא יציבות בעולם לא ירגיש אף פעם את הזרועות אלו, כי אין לו צורך בהן. דווקא זה שמרגיש שהוא נופל מהכל, הוא נופל לתוך זרועות ה'.

  "ראו באורי שזורח עליכם"! לימור מצאה את האור והתקווה בפנימיות נפשה, אור שהושפע עליה מהשמים עצמם, "אחוי כלפי שמיא".

  אכן, עבור נשמות מופלאות כאלה, שאנחנו מחבקים היום בכל עוז, רק כיפת השמים יכולה לשמש בתור מחסה לראשם הענק.

• תגובה