א.

בשבת קודש פרשת צו שהיתי בעיר הקודש טבריה, עם כמאה ועשר זוגות שהגיעו מרחבי הארץ, לדון ולהתוועד בסוגיית 'ונפשו קשורה בנפשו'.

האירגון 'גדלנו', מיסודו ובהנהלתו של הרה"ג ר' שמעון שנייבלג, ארגן את השבת בטבריה, עבור הורים שמתמודדים עם בנים או בנות שעזבו רח"ל את דרך התורה והמצוות. יותר ממאתיים אבות ואמהות עזבו את משפחתם לשבת אחת כדי לקבל עצות והדרכות איך לטפל באתגר הרציני שהקב"ה העניק להם.

עצם הכנס היה מרגש במיוחד. האורחים שהגיעו למקום, היו מה שהייתם מכנים אברכי משי, תלמידי חכמים מובהקים, משפיעים, ברי אוריין ובעלי חסד, מחנכים, עסקנים, או סתם 'היימישע אידן'. עידית שבעידית, הורים שגידלו את ילדיהם בד' אמות של תורה, קדושה, טהרה וחסידות. פגשתי שמה חסידים מובהקים, שאין בחייהם אף טיפה של מודרניות, ואפילו כמה וכמה יהודים מבני ה'ישוב הישן', כאלו אפילו הבדיחות שלהם ביציאה מהמקווה נוצרו בירושלים או בני ברק של מעלה. 

כולם הגיעו לכאן, כאיש אחד בלב אחד, לאירוע שכל כולו הכרזה שיש להם אתגר לא קל במשפחה. הבנתי מיד שמדובר בהורים שיש להם אומץ נפלא. למרות שקל מאד לטאטא בעיות מתחת לשטיח ולהכריז שיש לנו "משפחה מושלמת", הרי שההורים אלו הפגינו את עומק האהבה והנחישות שלהם לראות מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב.

ב.

כשהתחלתי לנהל שיחות פרטיות עם הרבה מהמשתתפים, ראיתי את צד השווה בכולם: המון שפיות, המון רגישות, המון אהבה, והמון אותנטיות.

כל אחד מהורים אלו הבין היטב היטב שלשה יסודות מוצקים:

  א.    אין במציאות היום נער או נערה שחזרו לחיק אבותיהם ולחיק היהדות, לאחר שנזרקו מבתיהם וההורים ניתקו איתם קשר, כדי לעוררם לחזור בתשובה. זה פשוט לא עובד. אפשר לגעור, לצעוק עליהם ולהענישם בכל דרך אפשרית. ברם, התנהגות כזו רק מרחיקה אותם יותר ויותר מדרך התורה והמצוות ומכל שייכות ליהדות. 

 ב.    רובם ככולם של הנערים והנערות האלו חוו כאב גדול ועמוק במשך שנות התפתחותם, אם בבית, ב'חדר', בבית ספר, בישיבה, או בקהילה והחברה שלהם. לפעמים זהו כאב שנודע לנו אודותיו, ולפעמים ההורים אפילו לא מודעים מהו בדיוק הכאב. אבל המציאות מוכיחה שלא מדובר על פורקי עול חצופים, אלא אדרבה, על נשמות רגישות ביותר שמחמת איזו סיבה, במהלך החיים שלהם בסביבה שלנו נגרמה להם טראומה עמוקה.

באחת ההרצאות שלי ביקשתי מההורים להגיד לי אם הנער או הנערה שנשרו מדרך התורה היו הילד או הילדה הכי אדיש, חצוף, מטומטם, קשוח, במשפחה, או דווקא להיפך: ילד זה או ילדה זו בדווקא היה הכי רגיש, רוחני, איכפתי, טוב לב, וחכם, מהשאר.

כמעט כל האמהות והאבות אישרו שאכן מדובר בילדים הרגישים יותר. ומאחר שכך שאלתי: אם כן מה אנחנו חושבים? שבגיל שבע עשרה יום אחד נכנס לילד שלנו 'דיבוק' של נשמת המן הרשע, ומאז הילד פשוט מעוניין 'להשמיד להרוג ולאבד' את כל המשפחה? לילדה שלך נכנסה דיבוק של נשמת איזבל המרשעת, שמשתוקקת לרצוח וגם לרשת? או שאולי אולי, צריך לראות את הסוגיה בצורה הרבה עדינה ועמוקה, כדי להבין את עומק הכאב.

ילדים מטבעם אינם רוצים להתנתק מהבית. הם לא מעוניינים לאכזב את אבא ואמא, לעזוב את המסגרת ואת אורח החיים אליו התרגלו ובו גדלו. משהו בדרך כלל התרסק בתוך נפשם, וזה גורם להם להתרחק מהמקום שבו נעשה הריסוק.

(אני מכיר משפחה בה ארבעה ילדים עזבו את דרך התורה וההורים היו בטוחים שכולם הלכו בדרכיו של בנם הראשון, עד אשר התברר שכל ארבעת הילדים סובלים מאותה טראומה שנגרמה על ידי אותו אדם).

 ג.     ויש נקודה שלישית שההורים האלו הפנימו עד עמקי נפשם.

אין מה שיכול לשקם ולרפא את ילדינו כמו הקשר העמוק והאוהב עם ההורים. אין שום מטפל, רופא או ראש ישיבה בעולם, שיכול לחולל נפלאות בלב הנער כפי שאימא ואבא יכולים לעשות, כאשר הם חושפים את הקשר העוצמתי שביניהם, את האהבה המוחלטת ללא תנאים, ויוצרים הרגשה בלב הנער והנערה שעצם מציאותם בקרבתנו היא הדבר הכי נפלא - בצורה אין סופית וללא תנאים.

יש פירוש נפלא של רבינו יעקב 'בעל הטורים' על הפסוק "וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ". יש רק מקום אחד נוסף בתנ"ך בו כתובה המילה 'קשורה' – בספר משלי, בפסוק "אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר". מה הקשר בין הדברים? מבאר בעל הטורים: כאשר 'איוולת' קשורה בלבו של נער – אין אפשרות לשבור אותו, אי אפשר לנתק את האיוולת ממנו. הדרך היחידה היא: 'ונפשו קשורה בנפשו' – כאשר יוצרים עמו קשר נפשי עמוק, קשר חיובי של אהבה ודבקות – זו הדרך להוציא את ה'איוולת' הקשורה בלב הנער.

ג.

אבל עוד אחת ראיתי בעינם של הורים יקרים אלו: התבטלות מוחלטת אל הקב"ה. אם מותר לי להגיד, הבנים והבנות אלה שמתאגרים את חייהם בצורה כואבת כל כך, הפכו אותם לעבדי ה' במלוא מובן המלה.

הורים רבים שיתפו אותי בדבר מדהים: דווקא הילדים האלה, סיפרו לי, איתגרו אותם להשתחרר מה'אגו' הדתי והרוחני, מהיהירות המובנית, לאמר, אנחנו ההורים המושלמים ובוודאי נרווה רוב נחת מהילדים שלנו. הכאב הנורא הזה איתגר את ההורים להתעלות מעל כל סוג של גאווה רוחנית, ולחשוב על דבר אחד ויחיד: "וואס וויל דער אויבערשטער" - מה השם רוצה מאתנו? 

הם שואלים כל הזמן, לא מה הילדים יכולים לעשות בשבילם, אלא מה הם יכולים לעשות בשביל ילדיהם.

מה שאיכפת לכל אחד מהם הוא דבר אחד: מה השם אלקים דורש מאתי בתקופה זו? לא מה נראה טוב לפלוני אלמוני, איך אני איראה טוב בחברתי, איך אני אשלוט על הילד כדי שתהיינה לי התוצאות שאני רוצה, אלא דבר אחד ויחד: מה הרבש"ע דורש ממני בתור אבא ואימא שנפקד בידם יהלום ענקי זה שהוא "חלק אלוקה ממעל ממש"!

אשרי חלקם וגדול זכותם, ותקותי שמהם יראו וכן יעשו רבים רבים, כי בנפשנו הדבר.

ד.

הנה תובנה נפלאה ונוראה של הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע בספרו 'פרי צדיק' (פרשת בא, פרשת ויקרא ובדבריו לחג הפסח) הקשורה לחג הפסח.

בפרשת בא נאמר, וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ. ופירוש רש"י: "ויקוד העם, על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם".

שואל רבי צדוק שתי שאלות נוראות:

שאלת אחת, הלא "מה העבודה הזאת לכם" היא שאלת בן הרשע ומה זו בשורה שיהיה להם בנים רשעים?!

וגם "מה זו בשורה שיוולדו בנים, זה יתכן לאיש פרטי הוא בשורה שיוולד בנים, אבל לאומה שלימה הלוא עולם כמנהגו נוהג שנושאים נשים ומולידים בנים. מה זה בשורה לכל האומה שיהיה להם בנים"?

והנה תשובתו הנשגבה:

"אך עיקר הבשורה היה להם שאף הבנים רשעים שיוולדו להם לא יידחו מכלל ישראל לעולם ... איתא במשנה (סנהדרין צ' א) שלושה מלכים וארבעה הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא, ובגמרא (שם ק"ד ב) דורשי רשומות אמרו כולם באים לעולם הבא חוץ מבלעם, דורשי רשומות היינו שמשיגים הרגשה למעלה משכל אנושי והוא רק כמו רושם, דאנשי כנסת הגדולה אמרו עליהם שאין להם חלק לעולם הבא על פי שכל השגת אנושי. ורק הדורשי רשומות אמרו שיש להם חלק לעולם הבא מחמת שהם מזרע ישראל ואף על פי שחטא ישראל הוא ולא ידח ממנו נדח, ועל הבשורה הזו היו שמחים ועל זה נאמר ויקוד העם וישתחוו על בשורת הזרע שהובטח להם שיהיה לזרעם קדושת ישראל לעולם.. וזהו בשורת הבנים שאף הבן רשע מכל מקום לעתיד יבורר מהשם יתברך ועמך כולם צדיקים ולא ידח ממנו נדח".

"ועל שאלת בן הרשע בא התשובה אילו היה שם לא היה נגאל, אבל אחר שגאל אותנו ה' יתברך ועשה אותנו לאומה ישראלית מעתה כיון שגם הוא נולד מישראל ונימול לשמונה לא יועיל לו רשעתו להוציא עצמו מכלל ישראל אף על פי שעשה תועבות ואף על פי שחטא ישראל הוא ויהיה לו תיקון גם על מעשיו, ועל זה מרמז תיבת ברוך הוא בלשון נסתר שתיבת הוא מרמז על העתיד שנעלם משכל אנושי, כי אין שום השגה בשכלנו איך יוכל הרשע לבוא לידי תיקון אבל ה' יתברך שהוא למעלה מהשגתינו הבטיחנו שלא ידח ממנו נדח".

והדברים פלאיים ומחזקים עד מאוד.