!אתה לא בוגד
מה בין חסיד ברסלב לחסיד חב"ד שנקלעים לגיהינום
- דצמבר 4, 2019
- |
- ו׳ כסלו תש״פ
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
391 צפיות
!אתה לא בוגד
מה בין חסיד ברסלב לחסיד חב"ד שנקלעים לגיהינום
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- דצמבר 4, 2019
ישנו סיפור על יהודי מהעיירה פינסק בליטא, שהיה קמצן מדופלם. בשלב מסוים הוא היגר לארה"ב והחליט בליבו: מהיום אהיה איש מוצלח, וכולם יכבדו אותי. הלך וקנה חליפה חדשה, כמיטב האופנה, והתאים לה גם עניבה יוקרתית. בשבת הגיע לבית הכנסת, ומיד התיישב במקום טוב במזרח. הוא יושב וחושב לעצמו: יש לי רעיון! אני אגיד להם שאני כהן! כך אזכה בעלייה, בברכת כהנים, בברכת המזון, וכך יהיה לי מעמד חברתי ראוי.
אומר ועושה: כשהגיעה קריאת התורה, הגבאי אומר: "כהן? כהן?" היהודי מפינסק מכריז כמתוכנן: "אני כהן!", עולה לקריאת התורה מבסוט, כל הקהל מעניק לו "יישר כחך", והוא מרגיש בפסגת ההצלחה.
כשנגמרה התפילה, עוברים כל המתפללים לפני הרב, כדי לאחל שבת שלום. כשה"כהן" הטרי נותן יד לרב ואומר שבת שלום, הרב מסתכל עליו ושואל: "יענקל? מפינסק? זה אתה?''. ויחבקהו וינשקהו. "וואו, הגעת לאמריקה, איזה יופי! רגע אחד, יענקל, שאלה לי: אני זוכר אותך, את אביך ואת סבך ז"ל, ועד כמה שאני יודע אתם ישראלים גמורים! איך פתאום נעשית כהן?''.
היהודי לא מתבלבל ואומר: "כבוד הרב! פה זה אמריקה - מדינה חדשה! אם אתה יכול להיות פה רב, אז גם אני יכול להיות פה כהן".
האמת היא שהסיפור הזה הוא לא רק בדיחה. הוא גם סיפור של כל אחד מאיתנו. בחור ישיבה יכול לחזור בלילה לפנימייה, ופתאום מגיע רגע כזה שאף אחד לא יודע עליו. מהו הרגע הזה? וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת, וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.
למה כתוב כאן 'לאמר'? היה צריך להיות כתוב 'ותתפשהו בבגדו ותאמר'!
מבואר בספרי חסידות ש'בגד' הוא מלשון בגידה. הרי זהו תפקידו של בגד, לבגוד במהות הפנימית. אני יכול להיות עני מרוד ולהתלבש בלבושי גביר, וכן להיפך. לבושים הם לא תמיד אמיתיים. בגמרא במסכת סוטה דף לו יש דעה שיוסף הצדיק באותו יום 'לעשות צרכיו נכנס'. הוא נכנע לניסיון של אשת פוטיפר, וכאן 'ותתפשהו'. איך היא תפסה אותו? 'בבגדו לאמר שכבה עמי'. היצר לוקח את יוסף, וכך כל בחור או אברך. היא לוקח אותו 'לאמר בבגדו' - כלומר, אתה בוגד! אל תמכור לי סיפורים! אני הרי מכיר אותך, אתה בוגד. הראש ישיבה והמשגיח לא יודעים אבל אתה הרי כן יודע מה עובר בתוך לבך. אני ואתה יודעים שאתה בוגד. אתה לא בדיוק מלאך. בעצם אתה יהודי די מסובך. אולי יש לך עליות, אבל גם ירידות עד לתהום. הרי יש לך כאלה סיבוכי נפש, עד שאתה אפילו לא בטוח מי אתה! אז מה אתה עושה את עצמך צדיק?
אבל יוסף מתגבר על הפיתוי: "ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה".
אחים יקרים, תפתחו את הלבבות! איך יוסף מתגבר? הוא עוזב את הבגידה, והוא נס החוצה. הוא אומר בתוקף: אני לא בוגד! הבגידה היא לא המהות האמתית שלי! נכון שיש בי 'בגדים', יש בתוכי ספיקות והרהורים, אבל מהותי האמתית היא הנשמה!
כותב בעל התניא (ספר התניא פרק ב): "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש". האמת הפנימית היא שאתה לא בוגד. גם אם יש לך ירידות עצומות וטעויות גדולות, עדיין אתה אלוקי! ובעצם הבגידה הכי גדולה שיכולה להיות, זו ההכחשה של הפוטנציאל האין סופי שבתוכך.
אספר לכם משל: גמל קטן פונה לאימו הנאקה ושואל: אמא, למה נשתנו הגמלים מכל החיות שיש לנו רגליים גדולות ודוחות כאלו? עונה האמא: אנחנו לא כמו שאר הבהמות העצלניות. אנחנו צועדים אלפי קילומטרים במדבר, ולכן אנחנו צריכים רגליים גדולות וחזקות. עוד הוא שואל: אמא, למה ריסי העיניים שלנו כה מכוערות? עונה האמא: אנחנו צריכים ללכת במדבר, ויש סערות חול, והריסים נועדו להגן. שוב הוא שואל: אמא, ולמה יש לנו דבשת מכוערת? למה שלא יהיה גב ישר?' שוב עונה האמא: כשהולכים במדבר סהרה אין מים ואין אוכל. אנחנו הבעלי החיים היחידים שיכולים להתקיים שבועות וחודשים בלי משקה, כי לנו יש בדבשת שמנונית שמספיקה לשבועות וחודשים.
הקטן פונה לאמא בשאלה האחרונה: אמא! אם יש רגליים גדולות כדי לצעוד אלפי קילומטרים, ריסים להגן מפני החול כשצועדים במדברים ענקיים, ודבשת להחזיק מעמד הרבה זמן כשהולכים במדבר, אז מה אנחנו עושים בתוך כלוב בגן חיות?
השאלה הזאת, להבדיל, היא השאלה הגדולה שהחסידות שואלת. אם יש לך פוטנציאל אין סופי, איך קורה שאתה מכנה את עצמך 'בוגד'? אם יש בך כחות עצומיים, למה אתה חי בכלוב סגור? העבירה הכי גדולה שכולנו עושים היא העבירה של הפחד מהאור שלנו. הפחד לראות את עצמך בתור אדם גדול ומוצלח. במקום זה, אנחנו אומרים לעצמנו: אני סמרטוט, כלומניק, אפס. האמת היא שאנחנו לא מפחדים מהחושך שלנו כמו שאנחנו מפחדים מהאור שלנו! אני שומע אנשים אומרים: מי אני? איך אני אהיה ענק? מי אני שאשנה את העולם? מי אני שאצליח בגדול? מי אני שאחיה חיים מאושרים בגשם וברוח?
ואני שואל: מה זאת אומרת מי אתה? רבנו הזקן פוסק: אתה חלק אלוקה ממעל ממש! האור האלוקי מתנוצץ ממך, ומאיר את העולם! צריך לדעת שהשאלות האלו הן בגידה. תניח את הבגידה ותצא החוצה! תתחיל לראות את עצמך במבט של אין סוף!
אחים יקרים, אני רוצה לומר לכם, שבנוסף לזה, יש עוד בשורה גדולה שתורת החסידות מדגישה, ובמיוחד לבני תורה. החסידות תובעת מכל אחד מאיתנו להפסיק לראות את עצמו בתור קרבן מסכן ואומלל. צריך לדעת שכל מצב בחיים הוא בעצם שליחות. כל קושי בחיים, הוא בעצם אתגר הנועד להעניק לך אפשריות להגשים את עצמך בחיים. הוא הזדמנות להכיר את עצמך ואת אלוקים באופן עמוק יותר. האם יוסף הצדיק לא היה קרבן? הרי האחים זרקו אותו לבור, מכרו אותו לעבד, ואחר כך הוא נזרק לכלא. אבל תראו מה הוא עושה? הוא נשאר שמח, ואפילו מוחל לאחיו. איך הוא מצליח? "וישלחני אלוקים לפניכם". יוסף מבין: אני לא קרבן, אני שליח. בכל המצבים שאליהם הוא נקלע הוא ראה את עצמו בתור שליח מהקב"ה להכניס את האור האלקי במקום החושך.
ברסלב וחב"ד
שמעתי פעם מין סיפור, משל משעשע, שאומר כך: פעם הגיע חסיד ברסלב לשמיים אחרי מאה ועשרים. שואלים אותו: "נו, היית חסיד ברסלוב כמו שצריך? מלא אמונה, שמחה וביטחון?''. עונה היהודי "ככה ככה." "אומן כל ראש השנה, היית?'' עונה: "לאו דווקא". זורקים אותו לגיהינום, האש מתחילה לבעור בעצמותיו, איום ונורא! הוא מתחיל לצעוק, כמו שחסיד ברסלב אמיתי יודע לצעוק. "רבי! רבי!".
רבי נחמן שומע, רץ לתוך הגהינום, אוחז אותו בפיאות וסוחב אותו החוצה.
אחרי זמן, חסיד חב"ד, גם הוא אחרי מאה ועשרים עולה לתת דין וחשבון. שואלים אותו: "סיימת ספר התניא? אתה חי עם זה? אתה חסיד של הרבי בכל רמ"ח ושס"ה? אתה מתפלל ולומד גמרא ופוסקים כפי שאדמו"ר הזקן בעל התניא רצה? אתה מרביץ תורה כפי שהרבי שלך רצה שתרביץ תורה ויהדות?". עונה החסיד "יכול להיות טוב יותר", וגם אותו זורקים לגיהינום. נו, האש מתחילה והחב"דניק גם הוא צועק: "רב'ה הצילני!"
הרבי מליובאוויטש שומע יהודי צועק, ניגש אליו, מוציא דולר מהכיס, ואומר לו: "הצלחה מרובה בשליחות שלך פה"...
רבותי, זה הסוד שלנו! גם אם יש הרבה בעיות בחיים, צריך לדעת שבכל מצב ובכל מקום, אתה שליח של ה'. לא נמכרת. נשלחת. השם בחר את נמשתך להכנס למצב זה כדי שתוכל להכניס אור ממש למקום זה.
- תגובה
סיכום השיעור:
הרב יוסף יצחק ג׳ייקבסון מסר הרצאה זו לכ- 4 אלף בני ישיבה, בליל י"ט כסלו תשע"ח, בבניני האומה, ירושלים.
ישנו סיפור על יהודי מהעיירה פינסק בליטא, שהיה קמצן מדופלם. בשלב מסוים הוא היגר לארה"ב והחליט בליבו: מהיום אהיה איש מוצלח, וכולם יכבדו אותי. הלך וקנה חליפה חדשה, כמיטב האופנה, והתאים לה גם עניבה יוקרתית. בשבת הגיע לבית הכנסת, ומיד התיישב במקום טוב במזרח. הוא יושב וחושב לעצמו: יש לי רעיון! אני אגיד להם שאני כהן! כך אזכה בעלייה, בברכת כהנים, בברכת המזון, וכך יהיה לי מעמד חברתי ראוי.
אומר ועושה: כשהגיעה קריאת התורה, הגבאי אומר: "כהן? כהן?" היהודי מפינסק מכריז כמתוכנן: "אני כהן!", עולה לקריאת התורה מבסוט, כל הקהל מעניק לו "יישר כחך", והוא מרגיש בפסגת ההצלחה.
כשנגמרה התפילה, עוברים כל המתפללים לפני הרב, כדי לאחל שבת שלום. כשה"כהן" הטרי נותן יד לרב ואומר שבת שלום, הרב מסתכל עליו ושואל: "יענקל? מפינסק? זה אתה?''. ויחבקהו וינשקהו. "וואו, הגעת לאמריקה, איזה יופי! רגע אחד, יענקל, שאלה לי: אני זוכר אותך, את אביך ואת סבך ז"ל, ועד כמה שאני יודע אתם ישראלים גמורים! איך פתאום נעשית כהן?''.
היהודי לא מתבלבל ואומר: "כבוד הרב! פה זה אמריקה - מדינה חדשה! אם אתה יכול להיות פה רב, אז גם אני יכול להיות פה כהן".
האמת היא שהסיפור הזה הוא לא רק בדיחה. הוא גם סיפור של כל אחד מאיתנו. בחור ישיבה יכול לחזור בלילה לפנימייה, ופתאום מגיע רגע כזה שאף אחד לא יודע עליו. מהו הרגע הזה? וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת, וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.
למה כתוב כאן 'לאמר'? היה צריך להיות כתוב 'ותתפשהו בבגדו ותאמר'!
מבואר בספרי חסידות ש'בגד' הוא מלשון בגידה. הרי זהו תפקידו של בגד, לבגוד במהות הפנימית. אני יכול להיות עני מרוד ולהתלבש בלבושי גביר, וכן להיפך. לבושים הם לא תמיד אמיתיים. בגמרא במסכת סוטה דף לו יש דעה שיוסף הצדיק באותו יום 'לעשות צרכיו נכנס'. הוא נכנע לניסיון של אשת פוטיפר, וכאן 'ותתפשהו'. איך היא תפסה אותו? 'בבגדו לאמר שכבה עמי'. היצר לוקח את יוסף, וכך כל בחור או אברך. היא לוקח אותו 'לאמר בבגדו' - כלומר, אתה בוגד! אל תמכור לי סיפורים! אני הרי מכיר אותך, אתה בוגד. הראש ישיבה והמשגיח לא יודעים אבל אתה הרי כן יודע מה עובר בתוך לבך. אני ואתה יודעים שאתה בוגד. אתה לא בדיוק מלאך. בעצם אתה יהודי די מסובך. אולי יש לך עליות, אבל גם ירידות עד לתהום. הרי יש לך כאלה סיבוכי נפש, עד שאתה אפילו לא בטוח מי אתה! אז מה אתה עושה את עצמך צדיק?
אבל יוסף מתגבר על הפיתוי: "ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה".
אחים יקרים, תפתחו את הלבבות! איך יוסף מתגבר? הוא עוזב את הבגידה, והוא נס החוצה. הוא אומר בתוקף: אני לא בוגד! הבגידה היא לא המהות האמתית שלי! נכון שיש בי 'בגדים', יש בתוכי ספיקות והרהורים, אבל מהותי האמתית היא הנשמה!
כותב בעל התניא (ספר התניא פרק ב): "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש". האמת הפנימית היא שאתה לא בוגד. גם אם יש לך ירידות עצומות וטעויות גדולות, עדיין אתה אלוקי! ובעצם הבגידה הכי גדולה שיכולה להיות, זו ההכחשה של הפוטנציאל האין סופי שבתוכך.
אספר לכם משל: גמל קטן פונה לאימו הנאקה ושואל: אמא, למה נשתנו הגמלים מכל החיות שיש לנו רגליים גדולות ודוחות כאלו? עונה האמא: אנחנו לא כמו שאר הבהמות העצלניות. אנחנו צועדים אלפי קילומטרים במדבר, ולכן אנחנו צריכים רגליים גדולות וחזקות. עוד הוא שואל: אמא, למה ריסי העיניים שלנו כה מכוערות? עונה האמא: אנחנו צריכים ללכת במדבר, ויש סערות חול, והריסים נועדו להגן. שוב הוא שואל: אמא, ולמה יש לנו דבשת מכוערת? למה שלא יהיה גב ישר?' שוב עונה האמא: כשהולכים במדבר סהרה אין מים ואין אוכל. אנחנו הבעלי החיים היחידים שיכולים להתקיים שבועות וחודשים בלי משקה, כי לנו יש בדבשת שמנונית שמספיקה לשבועות וחודשים.
הקטן פונה לאמא בשאלה האחרונה: אמא! אם יש רגליים גדולות כדי לצעוד אלפי קילומטרים, ריסים להגן מפני החול כשצועדים במדברים ענקיים, ודבשת להחזיק מעמד הרבה זמן כשהולכים במדבר, אז מה אנחנו עושים בתוך כלוב בגן חיות?
השאלה הזאת, להבדיל, היא השאלה הגדולה שהחסידות שואלת. אם יש לך פוטנציאל אין סופי, איך קורה שאתה מכנה את עצמך 'בוגד'? אם יש בך כחות עצומיים, למה אתה חי בכלוב סגור? העבירה הכי גדולה שכולנו עושים היא העבירה של הפחד מהאור שלנו. הפחד לראות את עצמך בתור אדם גדול ומוצלח. במקום זה, אנחנו אומרים לעצמנו: אני סמרטוט, כלומניק, אפס. האמת היא שאנחנו לא מפחדים מהחושך שלנו כמו שאנחנו מפחדים מהאור שלנו! אני שומע אנשים אומרים: מי אני? איך אני אהיה ענק? מי אני שאשנה את העולם? מי אני שאצליח בגדול? מי אני שאחיה חיים מאושרים בגשם וברוח?
ואני שואל: מה זאת אומרת מי אתה? רבנו הזקן פוסק: אתה חלק אלוקה ממעל ממש! האור האלוקי מתנוצץ ממך, ומאיר את העולם! צריך לדעת שהשאלות האלו הן בגידה. תניח את הבגידה ותצא החוצה! תתחיל לראות את עצמך במבט של אין סוף!
אחים יקרים, אני רוצה לומר לכם, שבנוסף לזה, יש עוד בשורה גדולה שתורת החסידות מדגישה, ובמיוחד לבני תורה. החסידות תובעת מכל אחד מאיתנו להפסיק לראות את עצמו בתור קרבן מסכן ואומלל. צריך לדעת שכל מצב בחיים הוא בעצם שליחות. כל קושי בחיים, הוא בעצם אתגר הנועד להעניק לך אפשריות להגשים את עצמך בחיים. הוא הזדמנות להכיר את עצמך ואת אלוקים באופן עמוק יותר. האם יוסף הצדיק לא היה קרבן? הרי האחים זרקו אותו לבור, מכרו אותו לעבד, ואחר כך הוא נזרק לכלא. אבל תראו מה הוא עושה? הוא נשאר שמח, ואפילו מוחל לאחיו. איך הוא מצליח? "וישלחני אלוקים לפניכם". יוסף מבין: אני לא קרבן, אני שליח. בכל המצבים שאליהם הוא נקלע הוא ראה את עצמו בתור שליח מהקב"ה להכניס את האור האלקי במקום החושך.
ברסלב וחב"ד
שמעתי פעם מין סיפור, משל משעשע, שאומר כך: פעם הגיע חסיד ברסלב לשמיים אחרי מאה ועשרים. שואלים אותו: "נו, היית חסיד ברסלוב כמו שצריך? מלא אמונה, שמחה וביטחון?''. עונה היהודי "ככה ככה." "אומן כל ראש השנה, היית?'' עונה: "לאו דווקא". זורקים אותו לגיהינום, האש מתחילה לבעור בעצמותיו, איום ונורא! הוא מתחיל לצעוק, כמו שחסיד ברסלב אמיתי יודע לצעוק. "רבי! רבי!".
רבי נחמן שומע, רץ לתוך הגהינום, אוחז אותו בפיאות וסוחב אותו החוצה.
אחרי זמן, חסיד חב"ד, גם הוא אחרי מאה ועשרים עולה לתת דין וחשבון. שואלים אותו: "סיימת ספר התניא? אתה חי עם זה? אתה חסיד של הרבי בכל רמ"ח ושס"ה? אתה מתפלל ולומד גמרא ופוסקים כפי שאדמו"ר הזקן בעל התניא רצה? אתה מרביץ תורה כפי שהרבי שלך רצה שתרביץ תורה ויהדות?". עונה החסיד "יכול להיות טוב יותר", וגם אותו זורקים לגיהינום. נו, האש מתחילה והחב"דניק גם הוא צועק: "רב'ה הצילני!"
הרבי מליובאוויטש שומע יהודי צועק, ניגש אליו, מוציא דולר מהכיס, ואומר לו: "הצלחה מרובה בשליחות שלך פה"...
רבותי, זה הסוד שלנו! גם אם יש הרבה בעיות בחיים, צריך לדעת שבכל מצב ובכל מקום, אתה שליח של ה'. לא נמכרת. נשלחת. השם בחר את נמשתך להכנס למצב זה כדי שתוכל להכניס אור ממש למקום זה.
תגים
קטגוריות
וישב/י״ט כסלו תשע״ח
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- דצמבר 4, 2019
- |
- ו׳ כסלו תש״פ
- |
- 391 צפיות
!אתה לא בוגד
מה בין חסיד ברסלב לחסיד חב"ד שנקלעים לגיהינום
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- דצמבר 4, 2019
ישנו סיפור על יהודי מהעיירה פינסק בליטא, שהיה קמצן מדופלם. בשלב מסוים הוא היגר לארה"ב והחליט בליבו: מהיום אהיה איש מוצלח, וכולם יכבדו אותי. הלך וקנה חליפה חדשה, כמיטב האופנה, והתאים לה גם עניבה יוקרתית. בשבת הגיע לבית הכנסת, ומיד התיישב במקום טוב במזרח. הוא יושב וחושב לעצמו: יש לי רעיון! אני אגיד להם שאני כהן! כך אזכה בעלייה, בברכת כהנים, בברכת המזון, וכך יהיה לי מעמד חברתי ראוי.
אומר ועושה: כשהגיעה קריאת התורה, הגבאי אומר: "כהן? כהן?" היהודי מפינסק מכריז כמתוכנן: "אני כהן!", עולה לקריאת התורה מבסוט, כל הקהל מעניק לו "יישר כחך", והוא מרגיש בפסגת ההצלחה.
כשנגמרה התפילה, עוברים כל המתפללים לפני הרב, כדי לאחל שבת שלום. כשה"כהן" הטרי נותן יד לרב ואומר שבת שלום, הרב מסתכל עליו ושואל: "יענקל? מפינסק? זה אתה?''. ויחבקהו וינשקהו. "וואו, הגעת לאמריקה, איזה יופי! רגע אחד, יענקל, שאלה לי: אני זוכר אותך, את אביך ואת סבך ז"ל, ועד כמה שאני יודע אתם ישראלים גמורים! איך פתאום נעשית כהן?''.
היהודי לא מתבלבל ואומר: "כבוד הרב! פה זה אמריקה - מדינה חדשה! אם אתה יכול להיות פה רב, אז גם אני יכול להיות פה כהן".
האמת היא שהסיפור הזה הוא לא רק בדיחה. הוא גם סיפור של כל אחד מאיתנו. בחור ישיבה יכול לחזור בלילה לפנימייה, ופתאום מגיע רגע כזה שאף אחד לא יודע עליו. מהו הרגע הזה? וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת, וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.
למה כתוב כאן 'לאמר'? היה צריך להיות כתוב 'ותתפשהו בבגדו ותאמר'!
מבואר בספרי חסידות ש'בגד' הוא מלשון בגידה. הרי זהו תפקידו של בגד, לבגוד במהות הפנימית. אני יכול להיות עני מרוד ולהתלבש בלבושי גביר, וכן להיפך. לבושים הם לא תמיד אמיתיים. בגמרא במסכת סוטה דף לו יש דעה שיוסף הצדיק באותו יום 'לעשות צרכיו נכנס'. הוא נכנע לניסיון של אשת פוטיפר, וכאן 'ותתפשהו'. איך היא תפסה אותו? 'בבגדו לאמר שכבה עמי'. היצר לוקח את יוסף, וכך כל בחור או אברך. היא לוקח אותו 'לאמר בבגדו' - כלומר, אתה בוגד! אל תמכור לי סיפורים! אני הרי מכיר אותך, אתה בוגד. הראש ישיבה והמשגיח לא יודעים אבל אתה הרי כן יודע מה עובר בתוך לבך. אני ואתה יודעים שאתה בוגד. אתה לא בדיוק מלאך. בעצם אתה יהודי די מסובך. אולי יש לך עליות, אבל גם ירידות עד לתהום. הרי יש לך כאלה סיבוכי נפש, עד שאתה אפילו לא בטוח מי אתה! אז מה אתה עושה את עצמך צדיק?
אבל יוסף מתגבר על הפיתוי: "ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה".
אחים יקרים, תפתחו את הלבבות! איך יוסף מתגבר? הוא עוזב את הבגידה, והוא נס החוצה. הוא אומר בתוקף: אני לא בוגד! הבגידה היא לא המהות האמתית שלי! נכון שיש בי 'בגדים', יש בתוכי ספיקות והרהורים, אבל מהותי האמתית היא הנשמה!
כותב בעל התניא (ספר התניא פרק ב): "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש". האמת הפנימית היא שאתה לא בוגד. גם אם יש לך ירידות עצומות וטעויות גדולות, עדיין אתה אלוקי! ובעצם הבגידה הכי גדולה שיכולה להיות, זו ההכחשה של הפוטנציאל האין סופי שבתוכך.
אספר לכם משל: גמל קטן פונה לאימו הנאקה ושואל: אמא, למה נשתנו הגמלים מכל החיות שיש לנו רגליים גדולות ודוחות כאלו? עונה האמא: אנחנו לא כמו שאר הבהמות העצלניות. אנחנו צועדים אלפי קילומטרים במדבר, ולכן אנחנו צריכים רגליים גדולות וחזקות. עוד הוא שואל: אמא, למה ריסי העיניים שלנו כה מכוערות? עונה האמא: אנחנו צריכים ללכת במדבר, ויש סערות חול, והריסים נועדו להגן. שוב הוא שואל: אמא, ולמה יש לנו דבשת מכוערת? למה שלא יהיה גב ישר?' שוב עונה האמא: כשהולכים במדבר סהרה אין מים ואין אוכל. אנחנו הבעלי החיים היחידים שיכולים להתקיים שבועות וחודשים בלי משקה, כי לנו יש בדבשת שמנונית שמספיקה לשבועות וחודשים.
הקטן פונה לאמא בשאלה האחרונה: אמא! אם יש רגליים גדולות כדי לצעוד אלפי קילומטרים, ריסים להגן מפני החול כשצועדים במדברים ענקיים, ודבשת להחזיק מעמד הרבה זמן כשהולכים במדבר, אז מה אנחנו עושים בתוך כלוב בגן חיות?
השאלה הזאת, להבדיל, היא השאלה הגדולה שהחסידות שואלת. אם יש לך פוטנציאל אין סופי, איך קורה שאתה מכנה את עצמך 'בוגד'? אם יש בך כחות עצומיים, למה אתה חי בכלוב סגור? העבירה הכי גדולה שכולנו עושים היא העבירה של הפחד מהאור שלנו. הפחד לראות את עצמך בתור אדם גדול ומוצלח. במקום זה, אנחנו אומרים לעצמנו: אני סמרטוט, כלומניק, אפס. האמת היא שאנחנו לא מפחדים מהחושך שלנו כמו שאנחנו מפחדים מהאור שלנו! אני שומע אנשים אומרים: מי אני? איך אני אהיה ענק? מי אני שאשנה את העולם? מי אני שאצליח בגדול? מי אני שאחיה חיים מאושרים בגשם וברוח?
ואני שואל: מה זאת אומרת מי אתה? רבנו הזקן פוסק: אתה חלק אלוקה ממעל ממש! האור האלוקי מתנוצץ ממך, ומאיר את העולם! צריך לדעת שהשאלות האלו הן בגידה. תניח את הבגידה ותצא החוצה! תתחיל לראות את עצמך במבט של אין סוף!
אחים יקרים, אני רוצה לומר לכם, שבנוסף לזה, יש עוד בשורה גדולה שתורת החסידות מדגישה, ובמיוחד לבני תורה. החסידות תובעת מכל אחד מאיתנו להפסיק לראות את עצמו בתור קרבן מסכן ואומלל. צריך לדעת שכל מצב בחיים הוא בעצם שליחות. כל קושי בחיים, הוא בעצם אתגר הנועד להעניק לך אפשריות להגשים את עצמך בחיים. הוא הזדמנות להכיר את עצמך ואת אלוקים באופן עמוק יותר. האם יוסף הצדיק לא היה קרבן? הרי האחים זרקו אותו לבור, מכרו אותו לעבד, ואחר כך הוא נזרק לכלא. אבל תראו מה הוא עושה? הוא נשאר שמח, ואפילו מוחל לאחיו. איך הוא מצליח? "וישלחני אלוקים לפניכם". יוסף מבין: אני לא קרבן, אני שליח. בכל המצבים שאליהם הוא נקלע הוא ראה את עצמו בתור שליח מהקב"ה להכניס את האור האלקי במקום החושך.
ברסלב וחב"ד
שמעתי פעם מין סיפור, משל משעשע, שאומר כך: פעם הגיע חסיד ברסלב לשמיים אחרי מאה ועשרים. שואלים אותו: "נו, היית חסיד ברסלוב כמו שצריך? מלא אמונה, שמחה וביטחון?''. עונה היהודי "ככה ככה." "אומן כל ראש השנה, היית?'' עונה: "לאו דווקא". זורקים אותו לגיהינום, האש מתחילה לבעור בעצמותיו, איום ונורא! הוא מתחיל לצעוק, כמו שחסיד ברסלב אמיתי יודע לצעוק. "רבי! רבי!".
רבי נחמן שומע, רץ לתוך הגהינום, אוחז אותו בפיאות וסוחב אותו החוצה.
אחרי זמן, חסיד חב"ד, גם הוא אחרי מאה ועשרים עולה לתת דין וחשבון. שואלים אותו: "סיימת ספר התניא? אתה חי עם זה? אתה חסיד של הרבי בכל רמ"ח ושס"ה? אתה מתפלל ולומד גמרא ופוסקים כפי שאדמו"ר הזקן בעל התניא רצה? אתה מרביץ תורה כפי שהרבי שלך רצה שתרביץ תורה ויהדות?". עונה החסיד "יכול להיות טוב יותר", וגם אותו זורקים לגיהינום. נו, האש מתחילה והחב"דניק גם הוא צועק: "רב'ה הצילני!"
הרבי מליובאוויטש שומע יהודי צועק, ניגש אליו, מוציא דולר מהכיס, ואומר לו: "הצלחה מרובה בשליחות שלך פה"...
רבותי, זה הסוד שלנו! גם אם יש הרבה בעיות בחיים, צריך לדעת שבכל מצב ובכל מקום, אתה שליח של ה'. לא נמכרת. נשלחת. השם בחר את נמשתך להכנס למצב זה כדי שתוכל להכניס אור ממש למקום זה.
- תגובה
סיכום השיעור:
הרב יוסף יצחק ג׳ייקבסון מסר הרצאה זו לכ- 4 אלף בני ישיבה, בליל י"ט כסלו תשע"ח, בבניני האומה, ירושלים.
אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
אנא השאירו את תגובתכם למטה!