החברה החרדית אינה מנומסת?
- נובמבר 6, 2022
- |
- י״ב חשון תשפ״ג
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
41 צפיותהחברה החרדית אינה מנומסת?
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- נובמבר 6, 2022
א.
לא מזמן התראיינתי בתחנת רדיו כללית בניו יורק. הנושא שעליו הוזמנתי לדבר היה: גינונים ונימוסים בקהילה היהודית והחרדית בניו יורק והגלילות.
המראיין, יהודי לא דתי, טען אלי שליהודים דתיים וחרדיים יש אינסטינקט לא להתנהג לפי כללי הנימוס המקובלים אצל אנשים מכובדים. לא אוחזים את הדלת פתוחה לפני מי שנכנס או יוצא מאחריהם; לא מכבדים תורות ארוכים של ממתינים בבנק, בחנויות ובכל מקום אחר; מדברים בטונים גבוהים במקומות שקטים; לא מצייתים להוראות שוטרים או ממונים, וכדומה.
כשעניתי שזה ממש לא צודק להכליל ולהאשים ציבור שלם על התנהגות בלתי הולמת של יחידים, ואני, משפחתי והמון מעמיתיי דווקא מקפידים להשאיר רושם טוב על אלה שמסביבנו ולעורר קידוש השם, טען הלה, שזה יותר מדי נפוץ מכדי להטיל את האחריות רק על יחידים. "לדעתי", טען הלה, "יש אצל החרדים רגש של התנשאות ועליונות כלפי זרים, ובפרט לגבי גויים, כך שאתם לא מרגישים מחוייבות להתנהג בעדינות וברגישות כלפי אחרים".
"אתם הרי אלה שלומדים בפרקי אבות 'חביב אדם שנברא בצלם', אתם הרי אלה שצריכים ללכת בדרך של רבי יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק (ברכות יז, א), למה אתם לא מחנכים את הילדים שלהם בנימוס כלפי כל בר-נש יהיה מי שיהיה"?
ב.
עניתי לו כדברים האלה:
אתה מסתמא צודק ביחס לכמה אנשים מהקהילה, ואכן עלינו לשאוף לתיקון הדבר, אבל אני רוצה לספר לך משהו.
בשבת האחרונה הוזמנתי לדבר בפני לערך שמונה מאות יהודים חרדים ודתיים. לא הרי זה זה כהרי זה, אבל הצד השווה שבהן, שכל אחד מהם תרם כליה כדי להציל חיים. ולא עוד, אלא שכל אחד מהם, למעט איש אחד בקהל, תרם את הכליה לאיש או אשה שהם לא הכירו קודם לכן.
נעמדתי לדבר בפני הצדיקים האלה, והתחלתי את הנאום שלי: אני ממש מרגיש כאן כמו בעל מום. אני היחיד בחדר שיש לו שתי כליות!...
ואז נודע לי דבר מדהים. יהודי אמריקה מהווים לערך שני אחוזים מתושבי ארצות הברית. יהודים דתיים באמריקה מהווים לערך חמשה, עשרה או עשרים אחוזים מיהודי אמריקה. לפי כללי הסטטיסטיקה, פחות מחצי אחוז מתורמי הכליה באמריקה היו צריכים להיות יהודים דתיים, נכון?
אבל מהי המציאות בפועל? קרוב לשמונה עשרה אחוזים מאלה שתרמו כליה בארצות הברית הם יהודים שומרי תורה ומצוות!
"אז ככה", אמרתי למראיין שלי, "אני מעריך מאד את אלה שאוחזים לי את הדלת במכולת. אבל אם יש לי ברירה לבחור בזה שיאחוז לי הדלת או בזה שיתרום לי את הכליה שלו כדי להציל את חיי, אני יודע במי אני אבחר.
"שוב", הבהרתי לו, "אני לא ממעיט בנחיצות ללמד את ילדינו ואת עצמנו התנהגות מנומסת, כבוד וידידות לכל אדם שנברא בצלם אלקים. אבל אנא, אל תזלזל בציבור הזה, כי כשזה מגיע לדברים שנוגעים לנו בציפור הנפש, הם אלה שיקפצו לנדב תחילה. אם חלילה הילד שלך יצטרך כליה, אתה תרוץ תחלה לציבור הזה שאתה מזלזל בו להציל את הילד שלך".
ג.
כשגמרתי להטיף את שלי, צלצלה אשה יהודיה ישישה אל תוכנית הרדיו. והיא אמרה משהו חריף. "מי היה העם הכי מנומס בהיסטוריה?", צעקה האשה. "מי היה העם הכי נאור ומתורבת, שהסתובב עם בגדים מסודרים ונקיים, ידע לחייך לכל אחד בצורה יפה, הקפיד על סדר ואסתטיקה? איזה עם זה היה? – העם הגרמני! וזה לא מנע ממנו לשלוח מיליון וחצי ילדים לכבשונות הגז.
"החרדים שאתה סולד מהם אולי לא יודעים לחייך תמיד, ולפעמים עושים בלגן, ולא כולם מסודרים ונקיים כפי שהיו צריכים להיות, אבל הם לא היו שולחים אפילו ילד אחד לנשום את נשימתו האחרונה בגז.
"אז נכון", אמרה האשה, "בודאי שכולנו צריכים להיות נחמדים יותר. אבל אל נא לעשות מזה 'עבודה זרה', כאילו שכל העולם כולו נאור, והדתיים הם חשוכים ופרימיטביים. בוא נזכור, שכאשר זה מגיע לשאלות האמיתיות בחיים, כולנו יודעים מי מסוגל לרצוח יותר טוב"...
ד.
כולנו יודעים כמה האשה הזו חכמה וצודקת, כמנהג נשות יהודאין. ובכל זאת למדתי משהו חשוב מהמראיין הזה: יש בכוחה של ההתנהגות שלנו ברחוב, בחנות ובמקומות ציבוריים ליצור רושם אדיר, לטוב ולמוטב.
זו לא גוזמא לומר שאם כל יהודי שומר תורה ומצוה היה מקפיד מאוד להפגין כבוד, הערצה, וחיבה לכל יהודי ויהודי, בחום לב ובאהבה, היינו מקרבים הרבה יהודים לתורה ולדרכיה.
לפני תקופה שהיתי בשבת בברוקלין, ניו יורק. הלכתי ברחוב, ואני מקפיד תמיד להגיד 'שבת שלום' לכל עובר ושב. (שנים רבות בתור ילד זכיתי ללוות את כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע לביתו בליל שבת קודש, וראיתי איך שנתן שלום לכל אדם, יהודי ולא יהודי, לבן ואף שחור. מכך למדתי איך לנהוג). והנה אני רואה שני צעירים, שניהם נראים לא דתיים, ואני מאחל להם בחום "שבת שלום".
אני רואה שהם מופתעים. שאלתי אותם מה קרה? הם מספרים לי שזה-עכשיו התנהל ביניהם וויכוח. אחד אמר לחבירו: "תראה פה את היהירות והשחצנות של החרדים בניו יורק. אף אחד לא יגיד לנו שלום. השני לא הסכים אתו"...
ובכן, אמרו לי, אתה פתרת לנו את הסכסוך.
ה.
עלינו לחקוק על לבנו תמיד את דבריו הנפלאים של הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ה): וְכֵן אִם דִּקְדַּק הֶחָכָם עַל עַצְמוֹ, וְהָיָה דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, וְדַעְתּוֹ מְעֹרֶבֶת עִמָּהֶם, וּמַקְבִּילָן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְנֶעְלָב מֵהֶן וְאֵינוּ עוֹלְבָן, מְכַבֵּד לָהֶן וְאַפִלּוּ לַמְּקִילִין לוֹ, וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה... וְעוֹשֶׂה בְּכָל מַעֲשָׂיו לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרַחַק הַרְבֵּה, וְלֹא יִשְׁתּוֹמֵם הַרְבֵּה, עַד שֶׁיִּמָּצְאוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ וְאוֹהֲבִין אוֹתוֹ, וּמִתְאַוִּין לְמַעֲשָׂיו, הֲרֵי זֶה קִדַּשׁ אֶת הַשֵּׁם, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר "וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר".
- תגובה
סיכום השיעור:
טעמו וראו - טורו השבועי של הרב יוסף יצחק ג׳ייקבסון בעיתון ״בקהילה״
א.
לא מזמן התראיינתי בתחנת רדיו כללית בניו יורק. הנושא שעליו הוזמנתי לדבר היה: גינונים ונימוסים בקהילה היהודית והחרדית בניו יורק והגלילות.
המראיין, יהודי לא דתי, טען אלי שליהודים דתיים וחרדיים יש אינסטינקט לא להתנהג לפי כללי הנימוס המקובלים אצל אנשים מכובדים. לא אוחזים את הדלת פתוחה לפני מי שנכנס או יוצא מאחריהם; לא מכבדים תורות ארוכים של ממתינים בבנק, בחנויות ובכל מקום אחר; מדברים בטונים גבוהים במקומות שקטים; לא מצייתים להוראות שוטרים או ממונים, וכדומה.
כשעניתי שזה ממש לא צודק להכליל ולהאשים ציבור שלם על התנהגות בלתי הולמת של יחידים, ואני, משפחתי והמון מעמיתיי דווקא מקפידים להשאיר רושם טוב על אלה שמסביבנו ולעורר קידוש השם, טען הלה, שזה יותר מדי נפוץ מכדי להטיל את האחריות רק על יחידים. "לדעתי", טען הלה, "יש אצל החרדים רגש של התנשאות ועליונות כלפי זרים, ובפרט לגבי גויים, כך שאתם לא מרגישים מחוייבות להתנהג בעדינות וברגישות כלפי אחרים".
"אתם הרי אלה שלומדים בפרקי אבות 'חביב אדם שנברא בצלם', אתם הרי אלה שצריכים ללכת בדרך של רבי יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק (ברכות יז, א), למה אתם לא מחנכים את הילדים שלהם בנימוס כלפי כל בר-נש יהיה מי שיהיה"?
ב.
עניתי לו כדברים האלה:
אתה מסתמא צודק ביחס לכמה אנשים מהקהילה, ואכן עלינו לשאוף לתיקון הדבר, אבל אני רוצה לספר לך משהו.
בשבת האחרונה הוזמנתי לדבר בפני לערך שמונה מאות יהודים חרדים ודתיים. לא הרי זה זה כהרי זה, אבל הצד השווה שבהן, שכל אחד מהם תרם כליה כדי להציל חיים. ולא עוד, אלא שכל אחד מהם, למעט איש אחד בקהל, תרם את הכליה לאיש או אשה שהם לא הכירו קודם לכן.
נעמדתי לדבר בפני הצדיקים האלה, והתחלתי את הנאום שלי: אני ממש מרגיש כאן כמו בעל מום. אני היחיד בחדר שיש לו שתי כליות!...
ואז נודע לי דבר מדהים. יהודי אמריקה מהווים לערך שני אחוזים מתושבי ארצות הברית. יהודים דתיים באמריקה מהווים לערך חמשה, עשרה או עשרים אחוזים מיהודי אמריקה. לפי כללי הסטטיסטיקה, פחות מחצי אחוז מתורמי הכליה באמריקה היו צריכים להיות יהודים דתיים, נכון?
אבל מהי המציאות בפועל? קרוב לשמונה עשרה אחוזים מאלה שתרמו כליה בארצות הברית הם יהודים שומרי תורה ומצוות!
"אז ככה", אמרתי למראיין שלי, "אני מעריך מאד את אלה שאוחזים לי את הדלת במכולת. אבל אם יש לי ברירה לבחור בזה שיאחוז לי הדלת או בזה שיתרום לי את הכליה שלו כדי להציל את חיי, אני יודע במי אני אבחר.
"שוב", הבהרתי לו, "אני לא ממעיט בנחיצות ללמד את ילדינו ואת עצמנו התנהגות מנומסת, כבוד וידידות לכל אדם שנברא בצלם אלקים. אבל אנא, אל תזלזל בציבור הזה, כי כשזה מגיע לדברים שנוגעים לנו בציפור הנפש, הם אלה שיקפצו לנדב תחילה. אם חלילה הילד שלך יצטרך כליה, אתה תרוץ תחלה לציבור הזה שאתה מזלזל בו להציל את הילד שלך".
ג.
כשגמרתי להטיף את שלי, צלצלה אשה יהודיה ישישה אל תוכנית הרדיו. והיא אמרה משהו חריף. "מי היה העם הכי מנומס בהיסטוריה?", צעקה האשה. "מי היה העם הכי נאור ומתורבת, שהסתובב עם בגדים מסודרים ונקיים, ידע לחייך לכל אחד בצורה יפה, הקפיד על סדר ואסתטיקה? איזה עם זה היה? – העם הגרמני! וזה לא מנע ממנו לשלוח מיליון וחצי ילדים לכבשונות הגז.
"החרדים שאתה סולד מהם אולי לא יודעים לחייך תמיד, ולפעמים עושים בלגן, ולא כולם מסודרים ונקיים כפי שהיו צריכים להיות, אבל הם לא היו שולחים אפילו ילד אחד לנשום את נשימתו האחרונה בגז.
"אז נכון", אמרה האשה, "בודאי שכולנו צריכים להיות נחמדים יותר. אבל אל נא לעשות מזה 'עבודה זרה', כאילו שכל העולם כולו נאור, והדתיים הם חשוכים ופרימיטביים. בוא נזכור, שכאשר זה מגיע לשאלות האמיתיות בחיים, כולנו יודעים מי מסוגל לרצוח יותר טוב"...
ד.
כולנו יודעים כמה האשה הזו חכמה וצודקת, כמנהג נשות יהודאין. ובכל זאת למדתי משהו חשוב מהמראיין הזה: יש בכוחה של ההתנהגות שלנו ברחוב, בחנות ובמקומות ציבוריים ליצור רושם אדיר, לטוב ולמוטב.
זו לא גוזמא לומר שאם כל יהודי שומר תורה ומצוה היה מקפיד מאוד להפגין כבוד, הערצה, וחיבה לכל יהודי ויהודי, בחום לב ובאהבה, היינו מקרבים הרבה יהודים לתורה ולדרכיה.
לפני תקופה שהיתי בשבת בברוקלין, ניו יורק. הלכתי ברחוב, ואני מקפיד תמיד להגיד 'שבת שלום' לכל עובר ושב. (שנים רבות בתור ילד זכיתי ללוות את כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע לביתו בליל שבת קודש, וראיתי איך שנתן שלום לכל אדם, יהודי ולא יהודי, לבן ואף שחור. מכך למדתי איך לנהוג). והנה אני רואה שני צעירים, שניהם נראים לא דתיים, ואני מאחל להם בחום "שבת שלום".
אני רואה שהם מופתעים. שאלתי אותם מה קרה? הם מספרים לי שזה-עכשיו התנהל ביניהם וויכוח. אחד אמר לחבירו: "תראה פה את היהירות והשחצנות של החרדים בניו יורק. אף אחד לא יגיד לנו שלום. השני לא הסכים אתו"...
ובכן, אמרו לי, אתה פתרת לנו את הסכסוך.
ה.
עלינו לחקוק על לבנו תמיד את דבריו הנפלאים של הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ה): וְכֵן אִם דִּקְדַּק הֶחָכָם עַל עַצְמוֹ, וְהָיָה דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, וְדַעְתּוֹ מְעֹרֶבֶת עִמָּהֶם, וּמַקְבִּילָן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְנֶעְלָב מֵהֶן וְאֵינוּ עוֹלְבָן, מְכַבֵּד לָהֶן וְאַפִלּוּ לַמְּקִילִין לוֹ, וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה... וְעוֹשֶׂה בְּכָל מַעֲשָׂיו לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרַחַק הַרְבֵּה, וְלֹא יִשְׁתּוֹמֵם הַרְבֵּה, עַד שֶׁיִּמָּצְאוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ וְאוֹהֲבִין אוֹתוֹ, וּמִתְאַוִּין לְמַעֲשָׂיו, הֲרֵי זֶה קִדַּשׁ אֶת הַשֵּׁם, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר "וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר".
קטגוריות
עיתון ״בקהילה״ - פרשת חיי - שרה
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- נובמבר 6, 2022
- |
- י״ב חשון תשפ״ג
- |
- 41 צפיות
החברה החרדית אינה מנומסת?
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- נובמבר 6, 2022
א.
לא מזמן התראיינתי בתחנת רדיו כללית בניו יורק. הנושא שעליו הוזמנתי לדבר היה: גינונים ונימוסים בקהילה היהודית והחרדית בניו יורק והגלילות.
המראיין, יהודי לא דתי, טען אלי שליהודים דתיים וחרדיים יש אינסטינקט לא להתנהג לפי כללי הנימוס המקובלים אצל אנשים מכובדים. לא אוחזים את הדלת פתוחה לפני מי שנכנס או יוצא מאחריהם; לא מכבדים תורות ארוכים של ממתינים בבנק, בחנויות ובכל מקום אחר; מדברים בטונים גבוהים במקומות שקטים; לא מצייתים להוראות שוטרים או ממונים, וכדומה.
כשעניתי שזה ממש לא צודק להכליל ולהאשים ציבור שלם על התנהגות בלתי הולמת של יחידים, ואני, משפחתי והמון מעמיתיי דווקא מקפידים להשאיר רושם טוב על אלה שמסביבנו ולעורר קידוש השם, טען הלה, שזה יותר מדי נפוץ מכדי להטיל את האחריות רק על יחידים. "לדעתי", טען הלה, "יש אצל החרדים רגש של התנשאות ועליונות כלפי זרים, ובפרט לגבי גויים, כך שאתם לא מרגישים מחוייבות להתנהג בעדינות וברגישות כלפי אחרים".
"אתם הרי אלה שלומדים בפרקי אבות 'חביב אדם שנברא בצלם', אתם הרי אלה שצריכים ללכת בדרך של רבי יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק (ברכות יז, א), למה אתם לא מחנכים את הילדים שלהם בנימוס כלפי כל בר-נש יהיה מי שיהיה"?
ב.
עניתי לו כדברים האלה:
אתה מסתמא צודק ביחס לכמה אנשים מהקהילה, ואכן עלינו לשאוף לתיקון הדבר, אבל אני רוצה לספר לך משהו.
בשבת האחרונה הוזמנתי לדבר בפני לערך שמונה מאות יהודים חרדים ודתיים. לא הרי זה זה כהרי זה, אבל הצד השווה שבהן, שכל אחד מהם תרם כליה כדי להציל חיים. ולא עוד, אלא שכל אחד מהם, למעט איש אחד בקהל, תרם את הכליה לאיש או אשה שהם לא הכירו קודם לכן.
נעמדתי לדבר בפני הצדיקים האלה, והתחלתי את הנאום שלי: אני ממש מרגיש כאן כמו בעל מום. אני היחיד בחדר שיש לו שתי כליות!...
ואז נודע לי דבר מדהים. יהודי אמריקה מהווים לערך שני אחוזים מתושבי ארצות הברית. יהודים דתיים באמריקה מהווים לערך חמשה, עשרה או עשרים אחוזים מיהודי אמריקה. לפי כללי הסטטיסטיקה, פחות מחצי אחוז מתורמי הכליה באמריקה היו צריכים להיות יהודים דתיים, נכון?
אבל מהי המציאות בפועל? קרוב לשמונה עשרה אחוזים מאלה שתרמו כליה בארצות הברית הם יהודים שומרי תורה ומצוות!
"אז ככה", אמרתי למראיין שלי, "אני מעריך מאד את אלה שאוחזים לי את הדלת במכולת. אבל אם יש לי ברירה לבחור בזה שיאחוז לי הדלת או בזה שיתרום לי את הכליה שלו כדי להציל את חיי, אני יודע במי אני אבחר.
"שוב", הבהרתי לו, "אני לא ממעיט בנחיצות ללמד את ילדינו ואת עצמנו התנהגות מנומסת, כבוד וידידות לכל אדם שנברא בצלם אלקים. אבל אנא, אל תזלזל בציבור הזה, כי כשזה מגיע לדברים שנוגעים לנו בציפור הנפש, הם אלה שיקפצו לנדב תחילה. אם חלילה הילד שלך יצטרך כליה, אתה תרוץ תחלה לציבור הזה שאתה מזלזל בו להציל את הילד שלך".
ג.
כשגמרתי להטיף את שלי, צלצלה אשה יהודיה ישישה אל תוכנית הרדיו. והיא אמרה משהו חריף. "מי היה העם הכי מנומס בהיסטוריה?", צעקה האשה. "מי היה העם הכי נאור ומתורבת, שהסתובב עם בגדים מסודרים ונקיים, ידע לחייך לכל אחד בצורה יפה, הקפיד על סדר ואסתטיקה? איזה עם זה היה? – העם הגרמני! וזה לא מנע ממנו לשלוח מיליון וחצי ילדים לכבשונות הגז.
"החרדים שאתה סולד מהם אולי לא יודעים לחייך תמיד, ולפעמים עושים בלגן, ולא כולם מסודרים ונקיים כפי שהיו צריכים להיות, אבל הם לא היו שולחים אפילו ילד אחד לנשום את נשימתו האחרונה בגז.
"אז נכון", אמרה האשה, "בודאי שכולנו צריכים להיות נחמדים יותר. אבל אל נא לעשות מזה 'עבודה זרה', כאילו שכל העולם כולו נאור, והדתיים הם חשוכים ופרימיטביים. בוא נזכור, שכאשר זה מגיע לשאלות האמיתיות בחיים, כולנו יודעים מי מסוגל לרצוח יותר טוב"...
ד.
כולנו יודעים כמה האשה הזו חכמה וצודקת, כמנהג נשות יהודאין. ובכל זאת למדתי משהו חשוב מהמראיין הזה: יש בכוחה של ההתנהגות שלנו ברחוב, בחנות ובמקומות ציבוריים ליצור רושם אדיר, לטוב ולמוטב.
זו לא גוזמא לומר שאם כל יהודי שומר תורה ומצוה היה מקפיד מאוד להפגין כבוד, הערצה, וחיבה לכל יהודי ויהודי, בחום לב ובאהבה, היינו מקרבים הרבה יהודים לתורה ולדרכיה.
לפני תקופה שהיתי בשבת בברוקלין, ניו יורק. הלכתי ברחוב, ואני מקפיד תמיד להגיד 'שבת שלום' לכל עובר ושב. (שנים רבות בתור ילד זכיתי ללוות את כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע לביתו בליל שבת קודש, וראיתי איך שנתן שלום לכל אדם, יהודי ולא יהודי, לבן ואף שחור. מכך למדתי איך לנהוג). והנה אני רואה שני צעירים, שניהם נראים לא דתיים, ואני מאחל להם בחום "שבת שלום".
אני רואה שהם מופתעים. שאלתי אותם מה קרה? הם מספרים לי שזה-עכשיו התנהל ביניהם וויכוח. אחד אמר לחבירו: "תראה פה את היהירות והשחצנות של החרדים בניו יורק. אף אחד לא יגיד לנו שלום. השני לא הסכים אתו"...
ובכן, אמרו לי, אתה פתרת לנו את הסכסוך.
ה.
עלינו לחקוק על לבנו תמיד את דבריו הנפלאים של הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ה): וְכֵן אִם דִּקְדַּק הֶחָכָם עַל עַצְמוֹ, וְהָיָה דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, וְדַעְתּוֹ מְעֹרֶבֶת עִמָּהֶם, וּמַקְבִּילָן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְנֶעְלָב מֵהֶן וְאֵינוּ עוֹלְבָן, מְכַבֵּד לָהֶן וְאַפִלּוּ לַמְּקִילִין לוֹ, וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה... וְעוֹשֶׂה בְּכָל מַעֲשָׂיו לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרַחַק הַרְבֵּה, וְלֹא יִשְׁתּוֹמֵם הַרְבֵּה, עַד שֶׁיִּמָּצְאוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ וְאוֹהֲבִין אוֹתוֹ, וּמִתְאַוִּין לְמַעֲשָׂיו, הֲרֵי זֶה קִדַּשׁ אֶת הַשֵּׁם, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר "וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר".
- תגובה
סיכום השיעור:
טעמו וראו - טורו השבועי של הרב יוסף יצחק ג׳ייקבסון בעיתון ״בקהילה״
אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
אנא השאירו את תגובתכם למטה!