הישיבה - דף הבית שלכם להשכלה יהודית

למה הקהל 'משתגע' על חסידות?

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

182 צפיות

דצמבר 28, 2022

ד׳ טבת תשפ״ג

למה הקהל 'משתגע' על חסידות?
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
דצמבר 28, 2022
השבוע ביום שני נחתי בארץ ישראל בשעות הערב, ונסעתי כמעט ישר ל"בניני האומה" להשתתף באירוע "צמאה", לכבוד י"ט בכסלו, יום ההילולא המאתיים וחמשים של המגיד הגדול ממזריטש, וחג הגאולה של בעל התניא, זי"ע.

הופתעתי ממספר האנשים שהגיעו להשתתף בהשיעורים, ההרצאות, הבחינות, ההתוועדויות, המופעים, ויריד הספרים. במשך השבוע השתתפו כמעט מאה אלף איש בחגיגות י"ט בכסלו, ומכל השכבות והחוגים. הרב-גווניות של הציבור היה מחזא פלאי בעיניי.

הדבר צריך הסבר, או לפחות—בלשון שהגאון רבי שמואל רוזובסקי ז"ל היה אומר בשיעוריו בישיבת פוניבז'—'המתקה'. איני יודע אם במשך 224 שנים האחרונות, מאז שנת תקנ"ט בה יצא אדמו"ר הזקן בעל התניא לחירות ממאסרו ברוסיה הצארית, היו כל כך הרבה אירועים, שיעורים והתווועדויות, כמו בי"ט כסלו השנה.

בכל מקום בעולם שאני הולך אני רואה צמאון אדיר למשנת החסידות. אפילו בישיבות ובבתי אולפנא שלפני כמה שנים כל המושג של תורת החסידות הייתה מנוכרת בעיניהם, נשתנו הדברים מבלי היכר. הייתי בלונדון לפני שנה בי"ט כסלו. מדהים היה לראות אלפי אנשים ונשים מכל חוגי הקשת הרחבה של היהדות הבריטית, מסורתיים, דתיים מודרניים, אפילו חילוניים, וכמובן גם חסידים וליטאים. כולם באו לחגוג י"ט כסלו. מה דודך מדוד?

יש בוודאי הנקודה של שמחת החיים. הבעש"ט הפסיק לנגן "איכה ישבה בדד" והחל לנגן "שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין". כלל ישראל משתוקק לבשורת החסידות כי זוהי בשורה של אופטימיות, של עליצות החיים, של קירוב לבבות. עם ישראל רוצה היום בשורה של "התעוררי התעוררי כי בא אורך". יהודים רוצים להרגיש את הקירוב העצום של הקב"ה של כל יהודי, להכיר בפוטנציאל האדיר שקיים בנפש כל יהודי. "נפשי חולת אהבתך, אז תתחזק ותתרפא" – איך? "בהראות לה נועם זיווך". ואין כמו מעיין החסידות להעניק את זה לנפש יהודית הכמהה להשראה.

יש תורה נפלאה של הבעש"ט המופיע בספר 'תולדות יעקב יוסף' לתלמידו רבי יעקב יוטסף אב"ד פולנאה. בשיר של יום רביעי אנו אומרים: "א-ל נקמות ה', א-ל נקמות הופיע". מה פשר הכפלות? מדוע לא נאמר בצורה פשוטה יותר: "א-ל נקמות הופיע". וגם מהו הלשון א-ל וה' דווקא, שני שמות של מדת הרחמים, שהם לכאורה סתירה למושג נקמה. לכאורה הוה ליה למימר "אלקי נקמות הופיע"? אומר הבעש"ט: נקמה של הרבש"ע זוהי מידת הרחמים. אתה יודע איך הקב"ה נוקם? הוא מופיע בחייך.

שער לעצמך שאתה נמצא בבאר שחת ומישהו מציל את חייך אבל אתה לא יודע מיהו, ואתה עושה להבן אדם הזה עוולות גדולות, אתה חומס אותו. מה הנקמה שלו? פתאום הוא מופיע בחייך ומגלה לך את כל טובו וחסדו. פתאום אתה מגלה שהאדם הזה שאתה האתכזרת אליו הוא הידיד הכי עמוק שלך, הוא אוהב אותך ללא מעצורים. אוי, הבושה היא עמוקה. כשהקב"ה מתגלה בחייו של יהודי, אומר לעצמו אותו אדם: זה ה' הטוב שכל כך סלדתי מפניו? זו ה'נקמה' של ה'.

לפי זה מסביר הבעש"ט כפל הלשון. א-ל נקמות ה'. הקב"ה הוא א-ל של נקמות, כלומר הנקמה שלו הוא משם א-ל ומשם הוי', מדת החסד. ואם תשאל, הרי נקמה היא היפך החסד? על זה מסביר דוד המלך: א-ל נקמות הופיע. אצל הקב"ה מהי נקמה? שמופיע ומתגלה בחייך, "טעמו וראו כי טוב ה'", כפתגם בעל התניא, "פארזוכט וועט איר זען אז דער אויבערשטער איז גוט".

הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו החזירו לכנסת ישראל את 'גאון יעקב' הפנימי, את רגש המלוכה. חמשים שנה לאחרי גזירות ת"ח ות"ט, ועשרים שנה לאחרי החורבן האיום של משיח השקר שבתי צבי, כל ראש היה לחלי וכל לב דוי מתוך קוצר רוח ואכזבה על פעמי המשיח שלא הגיעו. הייאוש כירסמה בעם. ובתקופה חשוכה זו, כשאורו של משיח דעך בעולם החוץ, הגיע מורינו הבעש"ט והכריז: יהי אור המשיח זורח בתוך הנשמות!

הבעש"ט לימד שאין גלות ואין גאולה אלא בדעת. הכל מתחיל ממודעות. ומהי גאולה אם לא מודעות של "אין עוד מלבדו", מודעות על זה שכולנו חלקיקים מאין-סוף הזורם בכל רגע בעולמנו? מודעות על אהבה בלתי נעצרת מהבורא אל הנברא, מיהודי אחד לעמיתו, מכל הבריאה אל הבורא? הבעש"ט העניק ליהודים טעם של משיח.

ויש עוד נקודה חשובה. תקופתנו מלאה אנשים עמוקים ורגישים, בפרט בני הנוער, שמאוד קשה להם כשיהדות היא לא אותנטית. נער אחד מבריק אמר לי פעם: אם היהדות לא נותנת לי מקום לדו-שיח מלא עם כל הצדדים שבתוכי, אם היא אינה מסוגלת ליצור מקום לכל הלבטים, ההרגשות, הבעיות, ואני צריך להתכחש לעצמי, יהדות כזו היא רדודה יותר מדי עבורי. באה תורת החסידות ואמרה: הקב"ה לא מפחד מהקונפליקטים שלך; אתה גם לא צריך לפחד מהם. "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך".

ועוד שלישיה. אצל רבים מאחינו בני ישאל, היהדות נתפסת כריטואלים שכובלים אותך במסגרות נוקשות. עוד פעם שחרית ועוד פעם מנחה ומעריב. בדיקת חמץ ודיני בור ומוקצה. בוודאי זה יפה, ויש משפחה ויש תרבות, ויש 'טועמיה', ויש שלום זכר, אבל בשביל לא מעט יהודים זה פשוט נורא משעמם.

תורת החסידות גילתה יהדות חיה, רלוונטית, מלאה משמעות עמוקה, נפשית, פסיכולוגית ורגשית. בכל מצוה, בכל מלה של תפלה, בכל הלכה במשנה ובגמרא, בכל סיפור בתורה, החסידות גילתה אוצרות של חיוניות ורלוונטיות. לפתע אותו סיפור או אותה הלכה לא מדברת רק על אירועים או חוקים טכניים, אלא על המשברים בחיי האדם, המבוכות והאתגרים בתוך הלב הפצוע, הדילמות והתסבוכים בעמקי ההוויה שלי, הנקודות הקשות בשלום בית, בחינוך הילדים, בחיים שמלאים חלחלה ופחד. פתאום התורה מתחילה להיות דבר חי, עכשווי, מדבר ללב שלי!

ועוד רביעיה. האהבה הבוערת בחסידות מחשמלת את דורנו. שאלו פעם את בעל התניא, איזו מצווה גדולה יותר, אהבת ה' או אהבת ישראל? והוא ענה: אהבת ישראל הוא "ביאור" על אהבת ה'. מה הפירוש לאהוב את ה'? לאהוב כל יהודי! לאהוב מה שהאהוב אוהב. אם אתה אוהב את הקב"ה, אתה אוהב את ילדיו.

אם אומר לך: ידידי היקר, אני אוהב אותך מאוד, אבל את הילדים שלך אני שונא. אל תביא אותם לבית שלי, אתה תגיד לי: אם אתה לא אוהב את הילדים שלי, אתה לא אוהב אותי.

איך אני יכול לצעוק בכל רמ"ח ושס"ה שלי בבוקר "ואהבת את ה' אלוקיך" ואחר כך אני פוגש ילד של הקדוש ברוך הוא ואני אומר לו: אתה? אין לי שייכות איתך! ניתקתי קשר אתך. אם אתה אוהב את הקדוש ברוך הוא, אתה אוהב כל יהודי שהוא חלק אלוקה ממעל ממש. לכן היראי שמיים הגדולים ביותר בעולם החסידות הם אלו שהתגלו כאוהבי האנושות במידה גדושה.

והחמישית לפרעה, ופירש בזוהר, דמיניה אתפרעין ואתגללין כל נהורין. אנחנו נמצאים על סף הגאולה, כאשר יתגלה כבוד ה' בעולם, וכל גרגיר חול יצעק ש"אין עוד מלבדו", כל הבריאה תחשוף את זהותה האמיתית—שהיא אנרגיה אלקית. ובכן, כנסת ישראל שבונה את עולם הגאולה משתוקקת היום בכל נימי נפשה לחלק זה בתורתנו הקדושה שהגיע לעולם כדי להוכיח שאין קרע אמיתי ומוחלט בין שמים לארץ, אין קרע בין נפש האלקית ונפש הבהמית, אין קרע בין הבורא להנברא, אין קרע בין הקודש והחול, אין קרע בין איש לרעהו, אין קרע בין הנגלה והנסתר. כל העולם משתוקק לשים פיו על פיו של האדם ולהכריז ביחד "יתגדל ויתקדש שמיה רבה".
תגובה

סיכום השיעור:

למה הקהל 'משתגע' על חסידות?

השבוע ביום שני נחתי בארץ ישראל בשעות הערב, ונסעתי כמעט ישר ל"בניני האומה" להשתתף באירוע "צמאה", לכבוד י"ט בכסלו, יום ההילולא המאתיים וחמשים של המגיד הגדול ממזריטש, וחג הגאולה של בעל התניא, זי"ע.

הופתעתי ממספר האנשים שהגיעו להשתתף בהשיעורים, ההרצאות, הבחינות, ההתוועדויות, המופעים, ויריד הספרים. במשך השבוע השתתפו כמעט מאה אלף איש בחגיגות י"ט בכסלו, ומכל השכבות והחוגים. הרב-גווניות של הציבור היה מחזא פלאי בעיניי.

הדבר צריך הסבר, או לפחות—בלשון שהגאון רבי שמואל רוזובסקי ז"ל היה אומר בשיעוריו בישיבת פוניבז'—'המתקה'. איני יודע אם במשך 224 שנים האחרונות, מאז שנת תקנ"ט בה יצא אדמו"ר הזקן בעל התניא לחירות ממאסרו ברוסיה הצארית, היו כל כך הרבה אירועים, שיעורים והתווועדויות, כמו בי"ט כסלו השנה.

בכל מקום בעולם שאני הולך אני רואה צמאון אדיר למשנת החסידות. אפילו בישיבות ובבתי אולפנא שלפני כמה שנים כל המושג של תורת החסידות הייתה מנוכרת בעיניהם, נשתנו הדברים מבלי היכר. הייתי בלונדון לפני שנה בי"ט כסלו. מדהים היה לראות אלפי אנשים ונשים מכל חוגי הקשת הרחבה של היהדות הבריטית, מסורתיים, דתיים מודרניים, אפילו חילוניים, וכמובן גם חסידים וליטאים. כולם באו לחגוג י"ט כסלו. מה דודך מדוד?

יש בוודאי הנקודה של שמחת החיים. הבעש"ט הפסיק לנגן "איכה ישבה בדד" והחל לנגן "שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין". כלל ישראל משתוקק לבשורת החסידות כי זוהי בשורה של אופטימיות, של עליצות החיים, של קירוב לבבות. עם ישראל רוצה היום בשורה של "התעוררי התעוררי כי בא אורך". יהודים רוצים להרגיש את הקירוב העצום של הקב"ה של כל יהודי, להכיר בפוטנציאל האדיר שקיים בנפש כל יהודי. "נפשי חולת אהבתך, אז תתחזק ותתרפא" – איך? "בהראות לה נועם זיווך". ואין כמו מעיין החסידות להעניק את זה לנפש יהודית הכמהה להשראה.

יש תורה נפלאה של הבעש"ט המופיע בספר 'תולדות יעקב יוסף' לתלמידו רבי יעקב יוטסף אב"ד פולנאה. בשיר של יום רביעי אנו אומרים: "א-ל נקמות ה', א-ל נקמות הופיע". מה פשר הכפלות? מדוע לא נאמר בצורה פשוטה יותר: "א-ל נקמות הופיע". וגם מהו הלשון א-ל וה' דווקא, שני שמות של מדת הרחמים, שהם לכאורה סתירה למושג נקמה. לכאורה הוה ליה למימר "אלקי נקמות הופיע"? אומר הבעש"ט: נקמה של הרבש"ע זוהי מידת הרחמים. אתה יודע איך הקב"ה נוקם? הוא מופיע בחייך.

שער לעצמך שאתה נמצא בבאר שחת ומישהו מציל את חייך אבל אתה לא יודע מיהו, ואתה עושה להבן אדם הזה עוולות גדולות, אתה חומס אותו. מה הנקמה שלו? פתאום הוא מופיע בחייך ומגלה לך את כל טובו וחסדו. פתאום אתה מגלה שהאדם הזה שאתה האתכזרת אליו הוא הידיד הכי עמוק שלך, הוא אוהב אותך ללא מעצורים. אוי, הבושה היא עמוקה. כשהקב"ה מתגלה בחייו של יהודי, אומר לעצמו אותו אדם: זה ה' הטוב שכל כך סלדתי מפניו? זו ה'נקמה' של ה'.

לפי זה מסביר הבעש"ט כפל הלשון. א-ל נקמות ה'. הקב"ה הוא א-ל של נקמות, כלומר הנקמה שלו הוא משם א-ל ומשם הוי', מדת החסד. ואם תשאל, הרי נקמה היא היפך החסד? על זה מסביר דוד המלך: א-ל נקמות הופיע. אצל הקב"ה מהי נקמה? שמופיע ומתגלה בחייך, "טעמו וראו כי טוב ה'", כפתגם בעל התניא, "פארזוכט וועט איר זען אז דער אויבערשטער איז גוט".

הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו החזירו לכנסת ישראל את 'גאון יעקב' הפנימי, את רגש המלוכה. חמשים שנה לאחרי גזירות ת"ח ות"ט, ועשרים שנה לאחרי החורבן האיום של משיח השקר שבתי צבי, כל ראש היה לחלי וכל לב דוי מתוך קוצר רוח ואכזבה על פעמי המשיח שלא הגיעו. הייאוש כירסמה בעם. ובתקופה חשוכה זו, כשאורו של משיח דעך בעולם החוץ, הגיע מורינו הבעש"ט והכריז: יהי אור המשיח זורח בתוך הנשמות!

הבעש"ט לימד שאין גלות ואין גאולה אלא בדעת. הכל מתחיל ממודעות. ומהי גאולה אם לא מודעות של "אין עוד מלבדו", מודעות על זה שכולנו חלקיקים מאין-סוף הזורם בכל רגע בעולמנו? מודעות על אהבה בלתי נעצרת מהבורא אל הנברא, מיהודי אחד לעמיתו, מכל הבריאה אל הבורא? הבעש"ט העניק ליהודים טעם של משיח.

ויש עוד נקודה חשובה. תקופתנו מלאה אנשים עמוקים ורגישים, בפרט בני הנוער, שמאוד קשה להם כשיהדות היא לא אותנטית. נער אחד מבריק אמר לי פעם: אם היהדות לא נותנת לי מקום לדו-שיח מלא עם כל הצדדים שבתוכי, אם היא אינה מסוגלת ליצור מקום לכל הלבטים, ההרגשות, הבעיות, ואני צריך להתכחש לעצמי, יהדות כזו היא רדודה יותר מדי עבורי. באה תורת החסידות ואמרה: הקב"ה לא מפחד מהקונפליקטים שלך; אתה גם לא צריך לפחד מהם. "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך".

ועוד שלישיה. אצל רבים מאחינו בני ישאל, היהדות נתפסת כריטואלים שכובלים אותך במסגרות נוקשות. עוד פעם שחרית ועוד פעם מנחה ומעריב. בדיקת חמץ ודיני בור ומוקצה. בוודאי זה יפה, ויש משפחה ויש תרבות, ויש 'טועמיה', ויש שלום זכר, אבל בשביל לא מעט יהודים זה פשוט נורא משעמם.

תורת החסידות גילתה יהדות חיה, רלוונטית, מלאה משמעות עמוקה, נפשית, פסיכולוגית ורגשית. בכל מצוה, בכל מלה של תפלה, בכל הלכה במשנה ובגמרא, בכל סיפור בתורה, החסידות גילתה אוצרות של חיוניות ורלוונטיות. לפתע אותו סיפור או אותה הלכה לא מדברת רק על אירועים או חוקים טכניים, אלא על המשברים בחיי האדם, המבוכות והאתגרים בתוך הלב הפצוע, הדילמות והתסבוכים בעמקי ההוויה שלי, הנקודות הקשות בשלום בית, בחינוך הילדים, בחיים שמלאים חלחלה ופחד. פתאום התורה מתחילה להיות דבר חי, עכשווי, מדבר ללב שלי!

ועוד רביעיה. האהבה הבוערת בחסידות מחשמלת את דורנו. שאלו פעם את בעל התניא, איזו מצווה גדולה יותר, אהבת ה' או אהבת ישראל? והוא ענה: אהבת ישראל הוא "ביאור" על אהבת ה'. מה הפירוש לאהוב את ה'? לאהוב כל יהודי! לאהוב מה שהאהוב אוהב. אם אתה אוהב את הקב"ה, אתה אוהב את ילדיו.

אם אומר לך: ידידי היקר, אני אוהב אותך מאוד, אבל את הילדים שלך אני שונא. אל תביא אותם לבית שלי, אתה תגיד לי: אם אתה לא אוהב את הילדים שלי, אתה לא אוהב אותי.

איך אני יכול לצעוק בכל רמ"ח ושס"ה שלי בבוקר "ואהבת את ה' אלוקיך" ואחר כך אני פוגש ילד של הקדוש ברוך הוא ואני אומר לו: אתה? אין לי שייכות איתך! ניתקתי קשר אתך. אם אתה אוהב את הקדוש ברוך הוא, אתה אוהב כל יהודי שהוא חלק אלוקה ממעל ממש. לכן היראי שמיים הגדולים ביותר בעולם החסידות הם אלו שהתגלו כאוהבי האנושות במידה גדושה.

והחמישית לפרעה, ופירש בזוהר, דמיניה אתפרעין ואתגללין כל נהורין. אנחנו נמצאים על סף הגאולה, כאשר יתגלה כבוד ה' בעולם, וכל גרגיר חול יצעק ש"אין עוד מלבדו", כל הבריאה תחשוף את זהותה האמיתית—שהיא אנרגיה אלקית. ובכן, כנסת ישראל שבונה את עולם הגאולה משתוקקת היום בכל נימי נפשה לחלק זה בתורתנו הקדושה שהגיע לעולם כדי להוכיח שאין קרע אמיתי ומוחלט בין שמים לארץ, אין קרע בין נפש האלקית ונפש הבהמית, אין קרע בין הבורא להנברא, אין קרע בין הקודש והחול, אין קרע בין איש לרעהו, אין קרע בין הנגלה והנסתר. כל העולם משתוקק לשים פיו על פיו של האדם ולהכריז ביחד "יתגדל ויתקדש שמיה רבה".

קטגוריות

אנא השאירו את תגובתכם למטה!

פרשת וישב - י״ט כסלו

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

דצמבר 28, 2022
|
ד׳ טבת תשפ״ג
|
182 צפיות

למה הקהל 'משתגע' על חסידות?
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
דצמבר 28, 2022
השבוע ביום שני נחתי בארץ ישראל בשעות הערב, ונסעתי כמעט ישר ל"בניני האומה" להשתתף באירוע "צמאה", לכבוד י"ט בכסלו, יום ההילולא המאתיים וחמשים של המגיד הגדול ממזריטש, וחג הגאולה של בעל התניא, זי"ע.

הופתעתי ממספר האנשים שהגיעו להשתתף בהשיעורים, ההרצאות, הבחינות, ההתוועדויות, המופעים, ויריד הספרים. במשך השבוע השתתפו כמעט מאה אלף איש בחגיגות י"ט בכסלו, ומכל השכבות והחוגים. הרב-גווניות של הציבור היה מחזא פלאי בעיניי.

הדבר צריך הסבר, או לפחות—בלשון שהגאון רבי שמואל רוזובסקי ז"ל היה אומר בשיעוריו בישיבת פוניבז'—'המתקה'. איני יודע אם במשך 224 שנים האחרונות, מאז שנת תקנ"ט בה יצא אדמו"ר הזקן בעל התניא לחירות ממאסרו ברוסיה הצארית, היו כל כך הרבה אירועים, שיעורים והתווועדויות, כמו בי"ט כסלו השנה.

בכל מקום בעולם שאני הולך אני רואה צמאון אדיר למשנת החסידות. אפילו בישיבות ובבתי אולפנא שלפני כמה שנים כל המושג של תורת החסידות הייתה מנוכרת בעיניהם, נשתנו הדברים מבלי היכר. הייתי בלונדון לפני שנה בי"ט כסלו. מדהים היה לראות אלפי אנשים ונשים מכל חוגי הקשת הרחבה של היהדות הבריטית, מסורתיים, דתיים מודרניים, אפילו חילוניים, וכמובן גם חסידים וליטאים. כולם באו לחגוג י"ט כסלו. מה דודך מדוד?

יש בוודאי הנקודה של שמחת החיים. הבעש"ט הפסיק לנגן "איכה ישבה בדד" והחל לנגן "שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין". כלל ישראל משתוקק לבשורת החסידות כי זוהי בשורה של אופטימיות, של עליצות החיים, של קירוב לבבות. עם ישראל רוצה היום בשורה של "התעוררי התעוררי כי בא אורך". יהודים רוצים להרגיש את הקירוב העצום של הקב"ה של כל יהודי, להכיר בפוטנציאל האדיר שקיים בנפש כל יהודי. "נפשי חולת אהבתך, אז תתחזק ותתרפא" – איך? "בהראות לה נועם זיווך". ואין כמו מעיין החסידות להעניק את זה לנפש יהודית הכמהה להשראה.

יש תורה נפלאה של הבעש"ט המופיע בספר 'תולדות יעקב יוסף' לתלמידו רבי יעקב יוטסף אב"ד פולנאה. בשיר של יום רביעי אנו אומרים: "א-ל נקמות ה', א-ל נקמות הופיע". מה פשר הכפלות? מדוע לא נאמר בצורה פשוטה יותר: "א-ל נקמות הופיע". וגם מהו הלשון א-ל וה' דווקא, שני שמות של מדת הרחמים, שהם לכאורה סתירה למושג נקמה. לכאורה הוה ליה למימר "אלקי נקמות הופיע"? אומר הבעש"ט: נקמה של הרבש"ע זוהי מידת הרחמים. אתה יודע איך הקב"ה נוקם? הוא מופיע בחייך.

שער לעצמך שאתה נמצא בבאר שחת ומישהו מציל את חייך אבל אתה לא יודע מיהו, ואתה עושה להבן אדם הזה עוולות גדולות, אתה חומס אותו. מה הנקמה שלו? פתאום הוא מופיע בחייך ומגלה לך את כל טובו וחסדו. פתאום אתה מגלה שהאדם הזה שאתה האתכזרת אליו הוא הידיד הכי עמוק שלך, הוא אוהב אותך ללא מעצורים. אוי, הבושה היא עמוקה. כשהקב"ה מתגלה בחייו של יהודי, אומר לעצמו אותו אדם: זה ה' הטוב שכל כך סלדתי מפניו? זו ה'נקמה' של ה'.

לפי זה מסביר הבעש"ט כפל הלשון. א-ל נקמות ה'. הקב"ה הוא א-ל של נקמות, כלומר הנקמה שלו הוא משם א-ל ומשם הוי', מדת החסד. ואם תשאל, הרי נקמה היא היפך החסד? על זה מסביר דוד המלך: א-ל נקמות הופיע. אצל הקב"ה מהי נקמה? שמופיע ומתגלה בחייך, "טעמו וראו כי טוב ה'", כפתגם בעל התניא, "פארזוכט וועט איר זען אז דער אויבערשטער איז גוט".

הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו החזירו לכנסת ישראל את 'גאון יעקב' הפנימי, את רגש המלוכה. חמשים שנה לאחרי גזירות ת"ח ות"ט, ועשרים שנה לאחרי החורבן האיום של משיח השקר שבתי צבי, כל ראש היה לחלי וכל לב דוי מתוך קוצר רוח ואכזבה על פעמי המשיח שלא הגיעו. הייאוש כירסמה בעם. ובתקופה חשוכה זו, כשאורו של משיח דעך בעולם החוץ, הגיע מורינו הבעש"ט והכריז: יהי אור המשיח זורח בתוך הנשמות!

הבעש"ט לימד שאין גלות ואין גאולה אלא בדעת. הכל מתחיל ממודעות. ומהי גאולה אם לא מודעות של "אין עוד מלבדו", מודעות על זה שכולנו חלקיקים מאין-סוף הזורם בכל רגע בעולמנו? מודעות על אהבה בלתי נעצרת מהבורא אל הנברא, מיהודי אחד לעמיתו, מכל הבריאה אל הבורא? הבעש"ט העניק ליהודים טעם של משיח.

ויש עוד נקודה חשובה. תקופתנו מלאה אנשים עמוקים ורגישים, בפרט בני הנוער, שמאוד קשה להם כשיהדות היא לא אותנטית. נער אחד מבריק אמר לי פעם: אם היהדות לא נותנת לי מקום לדו-שיח מלא עם כל הצדדים שבתוכי, אם היא אינה מסוגלת ליצור מקום לכל הלבטים, ההרגשות, הבעיות, ואני צריך להתכחש לעצמי, יהדות כזו היא רדודה יותר מדי עבורי. באה תורת החסידות ואמרה: הקב"ה לא מפחד מהקונפליקטים שלך; אתה גם לא צריך לפחד מהם. "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך".

ועוד שלישיה. אצל רבים מאחינו בני ישאל, היהדות נתפסת כריטואלים שכובלים אותך במסגרות נוקשות. עוד פעם שחרית ועוד פעם מנחה ומעריב. בדיקת חמץ ודיני בור ומוקצה. בוודאי זה יפה, ויש משפחה ויש תרבות, ויש 'טועמיה', ויש שלום זכר, אבל בשביל לא מעט יהודים זה פשוט נורא משעמם.

תורת החסידות גילתה יהדות חיה, רלוונטית, מלאה משמעות עמוקה, נפשית, פסיכולוגית ורגשית. בכל מצוה, בכל מלה של תפלה, בכל הלכה במשנה ובגמרא, בכל סיפור בתורה, החסידות גילתה אוצרות של חיוניות ורלוונטיות. לפתע אותו סיפור או אותה הלכה לא מדברת רק על אירועים או חוקים טכניים, אלא על המשברים בחיי האדם, המבוכות והאתגרים בתוך הלב הפצוע, הדילמות והתסבוכים בעמקי ההוויה שלי, הנקודות הקשות בשלום בית, בחינוך הילדים, בחיים שמלאים חלחלה ופחד. פתאום התורה מתחילה להיות דבר חי, עכשווי, מדבר ללב שלי!

ועוד רביעיה. האהבה הבוערת בחסידות מחשמלת את דורנו. שאלו פעם את בעל התניא, איזו מצווה גדולה יותר, אהבת ה' או אהבת ישראל? והוא ענה: אהבת ישראל הוא "ביאור" על אהבת ה'. מה הפירוש לאהוב את ה'? לאהוב כל יהודי! לאהוב מה שהאהוב אוהב. אם אתה אוהב את הקב"ה, אתה אוהב את ילדיו.

אם אומר לך: ידידי היקר, אני אוהב אותך מאוד, אבל את הילדים שלך אני שונא. אל תביא אותם לבית שלי, אתה תגיד לי: אם אתה לא אוהב את הילדים שלי, אתה לא אוהב אותי.

איך אני יכול לצעוק בכל רמ"ח ושס"ה שלי בבוקר "ואהבת את ה' אלוקיך" ואחר כך אני פוגש ילד של הקדוש ברוך הוא ואני אומר לו: אתה? אין לי שייכות איתך! ניתקתי קשר אתך. אם אתה אוהב את הקדוש ברוך הוא, אתה אוהב כל יהודי שהוא חלק אלוקה ממעל ממש. לכן היראי שמיים הגדולים ביותר בעולם החסידות הם אלו שהתגלו כאוהבי האנושות במידה גדושה.

והחמישית לפרעה, ופירש בזוהר, דמיניה אתפרעין ואתגללין כל נהורין. אנחנו נמצאים על סף הגאולה, כאשר יתגלה כבוד ה' בעולם, וכל גרגיר חול יצעק ש"אין עוד מלבדו", כל הבריאה תחשוף את זהותה האמיתית—שהיא אנרגיה אלקית. ובכן, כנסת ישראל שבונה את עולם הגאולה משתוקקת היום בכל נימי נפשה לחלק זה בתורתנו הקדושה שהגיע לעולם כדי להוכיח שאין קרע אמיתי ומוחלט בין שמים לארץ, אין קרע בין נפש האלקית ונפש הבהמית, אין קרע בין הבורא להנברא, אין קרע בין הקודש והחול, אין קרע בין איש לרעהו, אין קרע בין הנגלה והנסתר. כל העולם משתוקק לשים פיו על פיו של האדם ולהכריז ביחד "יתגדל ויתקדש שמיה רבה".
תגובה