א.

לפני מאה וחמשים שנה התפצלה כנסת ישראל סביב השאלה המכאיבה והענקית - מה עושים עם 'עשו שונא ליעקב'? מהי התוכנית לטיפול ומיגור באנטשימיות הנוראה שלא הפסיקה לרגע לסכן את עמנו בכל מקומות פזוריהם?

דומני, שכהיום הזה בת-קול בוקעת מאת לבבות עם הנצח, וגם מאת השכינה הקדושה, פעימת הלב של כנסת ישראל, שמזמינה אותנו לאחות את הקרע.

ב.

הנה מדרש שבהשקפה ראשונה לכאורה תמוה במאד.

הסיפור הראשון בתורה על משה רבינו הוא התגובה שלו למעשה רצח סדיסטי:

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל (שמות ב, יא-יב).

על כך אמרו רבותינו במדרש רבה (שמות א, כט):

וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי, בַּמֶּה הֲרָגוֹ? רַבִּי אֶבְיָתָר אָמַר הִכָּהוּ בְּאֶגְרוֹף, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, מַגְרֵפָה שֶׁל טִיט נָטַל וְהוֹצִיא אֶת מֹחוֹ. רַבָּנָן אָמְרֵי הִזְכִּיר עָלָיו אֶת הַשֵּׁם וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, יד): וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?

כלומר: לפי שיטת רבי אביתר, משה רבינו הכה והרג את המצרי הרוצח עם אגרופו. לפי שיטת היש אומרים, הוא לקח את המגריפה (כלי עבודת הקרקע שכנראה השתמש בו העבד העברי שהוכה) ובאמצעותה הוציא את המוח של המצרי. שיטת רבנן, לעומת זאת, היא שהרגו לא במכשיר פיזי, אם אגרוף או מגריפה, אלא דווקא באמצעות השם המפורש.

רש"י בפירושו על התורה מצטט רק את השיטה השלישית. וכלשונו בפירושו במקום: "הלהרגני אתה אומר - מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש".

וכאן מתייצבת תמיהה גדולה: מה סוד המחלוקת הזו, הרי בלשון חז"ל, "מאי דהוה הוה"? אירוע זה קרה לפני אלפי שנים, למאי נפקא מינא איך בדיוק הרג משה את המצרי? אם התורה הייתה רוצה להודיענו על הנשק שבו השתמש משה הייתה יכולה לכתוב כן בפירוש (דוגמת מה שכתבה לגבי פינחס, "ויקח רומח בידו"). ואם התורה לא רוצה לכתוב איך הרגו, למה חשבו חז"ל שאנו צריכים לדעת איך בדיוק הרגו, כשלכאורה אין לכך שום משמעות ולקח?

ראיתי פעם רעיון עוצמתי בכתביו של הסופר היידישאי המפורסם, יליד וורשה ד"ר הלל זיידמן ז"ל, שכתב טור שבועי על פרשת השבוע בעיתונו של אבי ז"ל, 'דער אלגעמיינער זשורנאל'.

בעזרת החונן לאדם דעת, ברצוני לפתח את הרעיון במקצת.

ג.

אולי יש כאן מחלוקת שהיא יסוד היסודות בכל תולדות עם ישראל. מהו הנשק הכי מתאים כדי לנצח את ה"אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" בכל דור ודור? באיזה נשק השתמש רבם וגואלם ישראל, איש האלקים, 'מבחר מין האנושי' בלשון הרמב"ם, כדי למגר את השונא צמא הדם?

זוהי ממש לא שאלה ישנה על מה שקרה לפני שנות דור ודור, אלא שאלה עכשווית כאן ולהיום.

תירוץ השאלה הזו קרעה אותנו לקבוצות ומגזרים שונים מן הקצה אל הקצה.

שיטה אחת מכריזה: "הכהו באגרוף" - "הבא להרגך השכם להרגו". באלימות בלתי מוסרית נלחמים על ידי אלימות מוסרית. תם העידן שבו יהודים צריכים להיות חלשים פיזית, להניח לאויב לעשות ככל העולה כל רוחו רח"ל. צריך פשוט לתקוף באגרוף, בכל צורה אפשרית.

שיטה שניה טוענת שיש להשתמש במגריפה.

המגרפה היא כלי לעבודת הבניין, המשמשת לגריפת הטיט. המגריפה מסמלת את מלאכת הבנייה והבנייה. יש כאן משל לתפקיד היהודים לבנות עסקים אדירים, קשרים גדולים, כח דיפלומטי חזק באמצעות הצלחה כלכלית, תרבותית ופוליטית. שיהודים יבנו את עצמם לטייקונים, שיכבשו את שוק הנדל"ן, וייצרו ויבנו בריתות פוליטיות חזקות, ובניית קשרי השפעה. צו השעה, לפי הגדרה זו, זה ליקח מגריפה ולבנות בניינים גורדי שחקים ועסקים ענקיים, ובכך ליהפך לעם עם עוצמה כלכלית, המון קשרים והשפעה על כל העולם. לְהַשְׁפִּיעַ דרך דיפלומטיה וליצור יחסים מצויינים ואדירים עם כל הממשלות המתאימות ובכך למגר את השונאים.

להשקפה זו, אנחנו צריכים לבנות הייטק עוצמתי, עסקים אדירים, תאגידים וחברות, כדי לתת לנו מעמד איתן בעולם רעוע. יהודים בכל העולם צריכים להיכנס לתקשורת, פוליטיקה, אקדמיה, תרבות, 'וול סטריט' וכדומה.

עם עוצמה כלכלית וקשרים טובים וחזקים נוכל להגן על עצמנו מפני שונאינו.

אם השיטה הראשונה הייתה מאד חזקה בארץ ישראל ועוד לפני קום המדינה אצל הרבה מצעירי בני ישראל, הרי שהדרך השנייה הייתה מרכז ההתמקדות של הקהילה היהודית האמריקאית ומוסדות הדגל שלה. לפני דור וכמה דורות היו ביניהם אפילו מי שהתנגדו לדרך הראשונה, וטענו שדווקא השיטה השניה, שיהודים יפגינו עוצמה ושותפות בכל נכסי העמים, ובכך יהיה להם השפעה בכל קצוי תבל, היא זו שתצליח.

ואחר כך יש השיטה השלישית, זו של היהדות התורנית: "הִזְכִּיר עָלָיו אֶת הַשֵּׁם וַהֲרָגוֹ". "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר".

שהרי למצרים, אשור, בבל ויוון וכו' היו אגרופים וגם מגריפה, אבל הם לא כאן, ואנחנו כאן, למה? כי "אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם", דביקות באלקים חיים, ה' אלקים אמת שהוא נצחי, אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדי גו', היא זה שהעניקה לנו הכח לשרוד.

במדע מחפשים את התכונה הקבועה בכל אורגניזם כדי להסביר את אורך חייו למרות הנסיבות הקשות. אי אפשר להסביר זאת על ידי תכונה שהייתה אצלו רק תקופה, אלא יש לחפש מה שהיה תמיד בעקביות. באמצעות המודל המדעי הזה, עלינו לחפש את התכונה היחידה והבלעדית שהייתה לעם היהודי מיום הפיכתו לעם, ואשר ליוותה אותו לאורך כל ההיסטוריה שלו עד היום. האם נוכל לזהות תופעה כזו?

ובכן, יש דבר אחד ויחיד שליווה ומלווה אותנו לנצח, מיום היותנו לעם, בכל סביבה, בכל מקום, בכל הנסיבות בכל תקופה בכל מדינה בעולם: התורה והמצוות שעם ישראל למד, קיים וחגג במחויבות בלתי מעורערת, בחיי היום יום. התורה אותה הוא מעביר לילדיו ונכדיו, באהבה, בחיבה ובמסירות נפש.

אני יכול להבין באופן הגיוני ושכלי את כוחן של התורה והמצוות, או לא; אבל אני לא יכול להתווכח עם העובדות הפשוטות: זהו הכלי היחיד, ה'נשק' היחיד שהיה לעם היהודי מהיום שבו הפך לעם במשך אלפי שנים ועד עצם היום הזה, שלא היו בידי צבא או אימפריות ועמים אחרים. זה הנשק האדיר ביותר שלנו – איך אני יודע? כי אנחנו פה אחרי אלפי שנים, ועדיין מלאים כח חיים, יצירתיות ואהבה. ואתם הדבקים בה' אלקים חיים כולכם היום.

מסיבה זו, טוענת השיטה השלישית, הנשק הכי עוצמתי והכי חזק הוא הדביקות בשם המפורש, כח האלקי, אמונה, תורה, ומצוות.

ד.

אבל כבר למדנו על כל המחלוקות בתורה, "אלו ואלו דברי אלקים חיים".

מאורעות שמחת תורה תשפ"ד הם קריאה לאחד את שלש השיטות. הקב"ה מתחנן אלינו: בואו נתאחד כפי שלא היינו מאוחדים אף פעם - להיות יהודים כפי שלא היינו אף פעם.

שהרי בוודאי מובן ופשוט שצריך להיות "הכהו באגרוף". וכמפורש במסכת סנהדרין (עב, א): אם בא להורגך השכם להורגו. אותה התורה שציוותה על תפלה ותורה וצדקה ציוותה להשתמש באגרוף להציל אפילו נפש אחת מישראל.

וכדברי דוד המלך (תהלים קמד, א): לְדָוִד בָּרוּךְ ה' צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה. או (תהלים יח, לה): מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת־נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי.

ובשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת (סימן שכט) נפסקה הלכה גם לזמן הגלות: "עכו"ם שצרו על עיירות ישראל... באו על עסקי נפשות ואפילו סתם יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת". וברמ"א: "ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבוא".

בודאי שעל פי התורה צריך גם 'מגריפה', כי אין סומכין על הנס. כל יהודי שיש לו השפעה בכל צורה שהיא צריך לנצלה לחיזוק עם הקודש וארץ הקודש.

אבל יסוד היסודות ועמוד החכמות הוא - "שם המפורש". וכפי שקבעו חז"ל (בראשית רבה תולדות סה, כ): &nbsp;"לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו. אמרו לו: תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו? אמר: לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן, אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם: הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות, אין הידים ידי עשו, ואם לאו, הידים ידי עשו, אתם יכולים להם".

ה.

אבל הדברים עמוקים יותר.

הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע פירש פעם "ויטמנהו בחול" - משה רבינו הטמין את השם המפורש בתוך דברי חול. למראית עין היה נראה שמשה רבינו מדבר דברי חול, אבל בפנימיות היה זה שם המפורש שטמון בתוך חול.

לפי זה ניתן לומר, לפי פנימיות התורה, ששלושת השיטות במדרש חד הן. שכן, אצל עם השם, גם האגרוף והמגריפה הם התפשטות של "שם המפורש". אצל יהודי גם האגרוף והמגריפה הוא לא כחי ועוצם ידי ח"ו, אלא מצוה מאת ה', חלק מהדביקות שלנו עם הקב"ה. וכפי שאמר דוד (שמואל א יז): "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹ-ת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ".

וכפי שאמר פעם האדמו"ר מליובאוויטש, שאצל יהודי גם מסכת 'חולין' היא בסדר 'קדשים' - "ביי א איד איז חולין א דין אין קדשים". האגרוף והמגריפה הם גם שם המפורש.

וכבר שנינו במסכת מכות (י, א): אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב (תהלים קכב, ב) עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה.

ובמסכת סנהדרין (מט, א): אמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה דכתיב (שמואל ב ח, טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא. מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו.

בתקופתנו הרת עולם זו, עלינו לאחד את שלוש השיטות למקשה אחת. עמנו לא נוצר להיות קרוע. האגרוף, המגרפה ושם המפורש - חד הם. בורא עולם ומנהיגו רוצה את כולם, ודווקא ביחד ובאחדות נפלאה.

הגיע הזמן לאחות את הקרעים של עם ישראל

יש דבר אחד ויחיד שליווה ומלווה אותנו לנצח, מיום היותנו לעם, בכל סביבה, בכל מקום, בכל הנסיבות בכל תקופה בכל מדינה בעולם: התורה והמצוות שעם ישראל למד, קיים וחגג במחויבות בלתי מעורערת

9208_sefer_torah.1efb.png

1025________________________.d71a.pdf

הגיע הזמן לאחות את הקרעים של עם ישראל

פרשת שמות

הלוחמים, הבונים והמאמינים

מיום היותנו לעם אנחנו נרדפים. שנואים. לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו שועבדנו, הוגלינו ונרצחנו אין-ספור פעמים על ידי עמים שונים ברחבי העולם.

עם ישראל מצא שיטות שונות להתמודדות מול האנטישמיות. יש שמאמינים בכח הזרוע, יש שבוחרים לפעול בדרכים דיפלומטיות ומדיניות ויש את תורתנו את הקדושה שמגינה עלינו בכל זמן. קול יעקב שמנצח את ידי עשו. אבל מול התפרצות האנטישמיות האכזרית שחווינו בשמחת תורה, עלינו לאחד את כל השיטות. יש לפעול בכל הדרכים כדי למגר את הרוע מן העולם. ובעזרת השם נעשה ונצליח.

הרב יוסף יצחק ג&#39;ייקובסון, בשיעור מיוחד לפרשת שמות, מנתח את סיפור התמודדותו של משה רבינו מול מחבל מצרי שפל ומפיק ממנו לקחים לימים אלו.

9199_moshe_rabeinu___mitzri.afe7.jpeg

21_heb_shemos_edited.1690.mp4

21_heb_shemos_edited.1690.mp3

משה רבינו הרג מחבל

איך עושים סוף לאנטישמיות? איך ננצח את השנאה?

ב״ה&nbsp;

א.

הרה"ק רבי ברוך ממזיבוז, נכדו של הבעל-שם-טוב, כותב בספרו בוצינא דנהורא, שהפסוק "להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו" הוא גם מצוה גדולה. הקב"ה העניק לנו מצוה רבתי "להודיע לבני האדם גבורותיו", להודיע לכל בן אדם שאני בא במגע אתו את הגבורה הנפלאה שלו, ואת כבודו, הדרו ומלכותו, בהיותו "חלק אלוקה ממעל ממש".

ובכן באתי בזה לקיים מצותו של אותו צדיק ולהודיע לעצמי ולכולנו את ההדר והמלכות והגבורה שכולנו מייצגים בעצם היותנו, מבלי שיש צורך לשום הסכמה ואישור מאף אחד בעולם. בורא העולם ומנהיגו ברגע שברא אותך כבר קבע שהמלכות והאצילות שלך הן אבסלוטיות, מעצם המהות, ודבר זה לא ניתן להצבעה ולשינוי.

ב.

אחת מהטעויות הגדולות שאנחנו עושים כלפי עצמינו וכלפי ילדינו ותלמידינו היא האמונה שנחקקת בהרבה מאתנו שאנחנו חייבים לשבור את עצמנו ואת מדותינו.

יש לנו כל מיני שמות יפים על זה: ענווה, ביטול היש, קבלת עול מלכות שמים, משמעת, שפלות הרוח, הכנעה, עבודת השם. הצד השווה שבהם הוא שהנער או האברך מרגיש שה"אני" שלו או שלה הוא מזוהם, מלוכלך, ומסוגל לכל מיני שחיתות. ורגש האשמה והשפלות הזו שאמור ללוותו במשך כל ימי חיו, וזה יצילו מרדת באר שחת. גם כשהתורה מצווה אותו להיות בשמחה הוא עושה זה מתוך רגש של דיכוי ופחד.

זה לא אשמה של אף אחד. כשלומדים מדרשי חז"ל, ספרי מוסר, סיפורי צדיקים, וגם לומדים נוסח התפלה והסליחות, אפשר בקל לפרש את הדברים בסגנון זה. ואם לא היו לך אבא או אימא שידעו לבנותך ממקום מאד פנימי, או אנשים משפיעים אחרים בחייך שהעניקו לך רגש של בטחון עצמי וגדלות הנפש, ומה גם אם מישהו עשה או אמר דברים שדיכאו את הנפש והזהות העצמית שלך, נקל מאד לפתח רגשים אלו, ואדרבא, היהדות יכולה לשמש בסיס שיצדיק את הרגשים האלה.

במגעיי עם אחינו בני ישראל מכל השכבות והחוגים, ובפרט עם בני הנוער ותלמידי הישיבות מכל הקהילות והחצרות, אני רואה שזה גורם לפעמים חורבן והרס בחיי הנערים והנערות, בפרט אלה שמטבעם הם רגישים, רוחניים ודקים.&nbsp;

כמעט אחרי כל שיחה, שיעור או "שמועס" שאני מגיש בנושאים אלה, יש אלה שפשוט לא מאמינים לי שהיהדות היא בעצם בשורה חיובית על העולם ועל כל בן אדם, ומי מדבר על ישראל עם קרובו. תמיד יש כמה אברכים שניגשים אחר כך ורוצים לדעת מאיפה מצצתי את החידושים האלה שמנוכרים לגמרי להיהדות אותנטית, ומרוקנים מרוח ישראל סבא שתמיד מזכיר לנו עד כמה אנו רעים וחשוכים?

ג.

כבר תמהו רבים על סוד ה"סנה". למה הקב"ה החליט לגלות עצמו למשה רבינו מתוך סנה, ש"הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל"? הרי לפני כן דיבר הקב"ה אל אדם, נח, אברהם, יצחק ויעקב, ולא מצינו שדיבר אתם מתוך סנה בוער באש. מדוע התגלה הקב"ה להמנהיג היהודי הראשון, נותן התורה, במחזה זה דווקא?

אחד מהטעמים הכי מופלאים מצאתי בכתביו של בעל התניא זי"ע, בספרו לקוטי תורה (פרשת שלח).

והנה תוכן דבריו המתוקים מדבש:

המרגלים זעקו על ארץ ישראל ש"ארץ אוכלת יושביה היא". פירוש הדברים, אומר רבנו הזקן בעל התניא, הוא לא רק פיזית אלא בעיקר רוחניית. המרגלים טענו שחיי ארץ ישראל, חיים של תורה וקדושה, הם חיים כאלה ש"אוכלת יושביה", זה הורג ומחסל כל אלה היושבים בה. התורה ומצוותיה עושים ממך "שמאטע", חתיכת "גארנישט". אתה כבר לא בן אדם עצמאי וחופשי, אתה כבר לא בן אדם חושב ומרגיש, אתה כבר לא בן אדם מקורי ויצירתי. אתה בסך-הכל בורג במערכת הדתית והחרדית.&nbsp;&nbsp;

אבל "המרגלים שקרנים היו", קבעו חז"ל. כי זהו שקר. היהדות נועדה לא להחריב את הנפש, אלא בדיוק להיפך, להעצים ולהעשיר אותה, לגלות את הרבדים הכי עמוקים באישיות האדם, להעניק לכל איש ואשה תשתית שעל ידה יוכל להגשים את עצמו במלוא מובן המילה, לגלות הכחות ואפשריות הכי עמוקות, ולחיות חיים מלאים ומאושרים בגשם וברוח, לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה.

"ביטול היש" אין פירושו שאתה חתיכת זבל וזוהמא, וברגע שאתה מאשר זה תקנה לך חלק בעולם הבא, ואם אתה עושה זה בחיוך, חתיכת הלויתן תהיה גדולה וטעימה יותר. בדיוק להיפך, ביטול היש פירושו שאל תחשוב שאתה כל כך קטן ומושפל, ואתה צריך להגן על האגו הפגיע שלך. אדרבה, ה"אני" האמיתי שלך הוא זרימה של אור האין-סוף בעולמנו. אתה, וכל הכחות והכישורים שלך הם בעצם "צינור" להאור האלקי הזורם בכל רגע דרכך. כל הווייתך הוא מציאות בלתי מנותקת מה"יש האמיתי". אתה שגריר ושליח של האלקים בעולמנו להביא לעצמך ולסביבתך את האור האלקי הייחודי שזורם על ידך.

כשיש למישהו "ביטול" להקב"ה פירוש הדברים הוא שהאישיות שלו מתעצמת ומתגברת פי כמה. תמורת המחשבה שאתה בן אדם מוגבל ופגיע, אתה מגלה שאתה בעצם חלק מאין-סופיות. אתה חלק מהאחדות הנצחית והאבסולטית של "אין עוד מלבדו". האצילות והממלכתיות שלך היא מיוחדת ממש עם ה"אחד יחיד ומיוחד".

לכן, כשהקב"ה התגלה בפעם הראשונה להאיש שנבחר לגאול את העבריים ולהפוך אותם לעם השם, וליתן התורה לבני ישראל, הראה לו את המחזה הנפלא של הסנה בוער באש. זה היה בעצם "שיעור" עמוק למשה רבינו על מהות התורה והיהדות: האש והלהט של יהדות היא חזקה מאד, אבל אל תחשוב לרגע שהאש הזה "יאכול" אותך ויהפוך אותך לאפר וזבל. "הסנה איננו אוכל"! האש הזה תעצים &nbsp;אותך, ויהפוך אותך לאיש ואשה מלאים גדלות פנימית, התלהבות, עומק, ושמחת החיים.

איך אתה יודע אם אתה לומד את היהדות הצרופה שיצאה מפי משה רבינו, או אולי חלילה יהדות מזוייפת? תסתכל על ה"סנה" האינדיווידואלי שלך. אם אתה מרגיש שלאחרי תורה ומצוות נבלעת ונאכלת לגמרי, אז אין לזה שייכות לאש האלקי. זהו אש המזוייף מתוכו. אבל אם אתה מרגיש שהאש הזה חישל וחישמל את כל הכחות שלך, והעצמיות שלך באה יותר לידי גילוי, אז סימן שבאמת באת במגע עם "הר האלקים חרבה".

לצטט כמה שורות מלשון רבנו בעל התניא: "וזה היה הלשון הרע של המרגלים שהיא ארץ אוכלת יושביה, לומר שעל ידי זה ה'ביטול' יתבטלו ממציאותם לגמרי... אבל באמת אינו כן, כי אדרבה עיקר החיות הוא הביטול! בביטול דנשמות ישראל אדרבה, על ידי ואתם הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם. אלה שהם בביטול דסטרא דקדושה, אע"פ שמתכללים בביטול, עם כל זה, אינו מכלה אותן ח"ו, כי אם זהו תכלית שלימות מציאותם. ואפשר שזהו ענין מראה הסנה שהראה הקב"ה למשה, דכתיב והסנה בוער באש והסנה איננו אוכל. וכמ"ש במדרש רבה שמות (פ' ב') מכאן אמרו האש שלמעלה שורפת ואינה אוכלת. והיינו כדפי' שם דסנה היינו ישראל".

שורפת ואינה אוכלת!

פרשת שמות - שורפת ואינה אוכלת

8864_moshe_at_sneh_edited.e865.png

1025_________________________.d59c.pdf

האם 'ביטול היש' הוא דבר בריא או מסוכן?

האם אתה מרגיש שהדת מהרסת אותך?

מדהים! כמה נכון!

זה מפתיע מאוד: המנהיג היהודי הראשון, משה רבינו, לא זכה לשום חינוך יהודי ולא גדל בסביבה יהודית. אדרבה, דמותו עוצבה בארמונו של האנטישמי הגדול פרעה.

השיעור של הרב יוסף יצחק ג&#39;ייקובסון לפרשת שמות, עם הבנה שמלמדת אותנו להשתחרר מפחד ודיכוי עצמי, לא להכנע לשעבוד, לקטנות ולתחושת אפסיות.

כך תדע מי הוא הרב המתאים לך

משה רבנו גדל בלי טעם הרינג וקוגל

סיכום השיעור:

קטגוריות

שיעורים קשורים

אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו

הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון