חג הפורים

• מרץ 5, 2023
• |
• י״ב אדר תשפ״ג
• |
• 98 צפיות

• הדפס
  

  מגיע זמן שהגדלות יכולה לשחוט את הקטנות

  ״קם רבה״: הקטנוניות שלי לא צריכה לשחוט על חיי

  הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

  • מרץ 5, 2023

  א.

  כל העולם מכיר את סיפור הגמרא על סעודת חג הפורים (מגילה ז, ב) של רבה ורבי זירא:

  "רַבָּה וְרַבִּי זֵירָא עֲבַדוּ סְעוּדַת פּוּרִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אִיבַּסּוּם. קָם רַבָּה שַׁחְטֵיהּ לְרַבִּי זֵירָא. לְמָחָר, בָּעֵי רַחֲמֵי וְאַחֲיֵיהּ. לְשָׁנָה, אֲמַר לֵיהּ: נֵיתֵי מָר וְנַעֲבֵיד סְעוּדַת פּוּרִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אֲמַר לֵיהּ: לָא בְּכֹל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא מִתְרְחִישׁ נִיסָּא". (רבה ורבי זירא עשו את סעודת הפורים יחד והתבסמו. קם רבה ושחט את רבי זירא. למחרת ביקש עליו רחמים והחייהו. לשנה הבא הזמין רבה את רבי זירא לעשות שוב את סעודת הפורים ביחד. אמר לו רבי זירא – לא בכל שעה מתרחש הנס).

  כבר דשו רבים להבין כוונת הדברים. לפני שנים רבות ראיתי פירוש חסידי, על דרך הרמז, בסיפור זה.

  "רבה" הוא מלשון גדלות (רב פירושו גדול), ורבי "זירא" הוא מלשון קטנות (הכינוי ניתן לו בגלל קומתו הנמוכה, כמסופר במסכת בבא מציעא, ובתלמוד ירושלמי מכונה רבי זעירא). בחג הפורים יש כח מיוחד שהגדלות שלך – 'רבה', תשחט את הקטנות שלך – 'זירא'.

  בכל אחד מאתנו יש גדלות ויש קטנות. יש הצדדים בתוכי שעושים אותי 'גדול' - הם משקפים גדלות נפש, התרוממות רוח, רחבות לב ומוח - את נשמת האדם בשיא גבהותה. ויש צדדים אחרים בתוכי שמה שמאפיין אותם הוא קטנות וצרות עין. יש רגעים שבהם מתגלה האדם בגדולותו, ויש זמנים אחרים שבהם שולט צד הקטנות. הקטנוניות שבי מכוונת את חיי ומעשיי.

  מהי העבודה של פורים? שהגדלות שלי תשחט ותעלה ("אין ושחט אלא ומשך", אמרו חכמינו במסכת חולין) את הקטנות שלי.

  המגיד מטשרנוביל זי"ע פירש פעם את המאמר חז"ל "להזהיר גדולים על הקטנים" כך: תן לגדלות שבך להפיץ קרני אור (זוהר מלשון אור, כמו "זהרי חמה") על הקטנות שבך.

  ב.

  ובכן, בנימה ואווירה פורימית, תנו לי רשות לתת כמה דוגמאות מעשיות לגדלות ה'שוחטת' את הקטנות. ואם הדברים מכעיסים אתכם, אתם יכולים להאשים את ה'עד דלא ידע' שלי, אך אולי זהו סימן שיש דברים בגו, וצריך לעשות חשבון נפש נוקב.

  1. לפני כמה שנים הסתכסכת עם הגיס או הגיסה בגלל חתונה, ירושה, או איזה ויכוח משפחתי. מאז נולדה מלחמה קרה במשפחה. בחג הפורים אפשר להעמיד את השאלה, אם הסכסוך הזה נובע מהנפש השפלה שלך או מגדלות הנפש? אם היית מרגיש את ה'אני' האמיתי שלך שהוא אין סוף ממש – 'חלק אלוק ממעל', היית ממשיך במחלוקת הזו?

  2. אתה מוצא את עצמך לעתים תכופות כועס ורוטט כשאשתך אומרת משהו או עושה משהו שלא לרוחך. בחג הפורים כדאי שתשאל את עצמך: האם הטריגרים האלה שמגיעים מה'עזר כנגדו' מגיעים מ'עולם האצילות' שבנשמתך, מה'אדם' בחינת 'אדמה לעליון', או אולי מחמת שבירה פנימית, שכשהיא מדברת או מתנהגת בצורה שלא מתאימה להרגלים שלך ולנתיבים שבהם למדת לשרוד, אתה מרגיש כמו ילד מסכן, ממש כמו קטן שבקטנים. וכשהיא אומרת דברים מסוימים, אתה מרגיש כאילו אריה טורף פרץ לחדר ואתה צריך לרוץ ולהתנתק, או להתקיף.

  בחג הפורים הזה, אולי נהיה מסוגלים לזהות את החלקים הקטנים האלה בלבנו, ולא להעניק להם רשות השליטה על היחסים שלנו.

  3. יש לך חלומות ואמביציות גדולות כבר מכמה שנים, אם בעולם הרוח, או להבדיל בעולם העסקים, אם בלימוד התורה, בעבודת השם, או בהשפעה על הציבור ובעסקנות הכלל. אלא שאתה מפחד מהתגובות של הקהל, מהחבורה שלך בבית המדרש, או מכישלון שרק יפגין אחת ולתמיד שאתה שלימזל ונועדת לקטנות. אולי אתה חושש מפלוני אלמוני שיאשים אותך בחיפוש אחר כבוד, כסף או רצון לפרסום. בחג הפורים הזה תן לפוטנציאל הנשגב והגדול להתפרץ ולשחוט את החשבונות שמאלצים אותך להשאר בבועה צרה. 'קם רבה' - תן לעצמך הרשות לראות את עצמך כאדם ענקי, שלוחו של של אחשורוש האמיתי, מי "שאחרית וראשית שלו" (כפירוש הרמ"א בספרו מחיר יין), לפעול גדולות ונצורות ולהפוך עולמות. קפוץ לזירה ואל תחשוש גם לא מול המכה הראשונה שתחטוף ממי שממש לא מבין אותך. זה בסדר.

  4. אתה הורה לילד או ילדה המתחצפים, לכאורה. האינסטינקט הטבעי הוא להשתולל, לצעוק ולהעניש, כדי שהדברים לא יחזרו על עצמם. אבל בחג הפורים הזה, יש ביכולתך לקחת נשימה עמוקה ולשאול את עצמך אם הדחף להתפרץ מגיע מהמוח הפרימיטיבי שלך, שמרגיש סיכון, ואולי אתה מגיב מתוך כעס ואיבוד חושים. אם כן, יש כאן מי שנראה כאיש מבוגר אבל באמת הוא ילד בן ארבע, שצועק על עוד ילד בן עשר. האם תוכל לקיים "כבד את אביך" - לכבד את האבא שבתוכך, לזהות את כח הגדלות שלך, ולהתבונן למה הילד שלך זקוק לו ברגע זה? האם תוכל להגיב, או לשתוק, מתוך פוזה ועמדה של מנהיג עם רגישות ואיכפתיות עמוקה למה שיעזור לילד במצב זה?

  5. אני מורה, מחנך, משפיע או ראש ישיבה. הילד או הבחור מפריעים לי בכיתה או בשיעור. אני רוצה לייסרו ולהעמידו במקום הנכון. ככה ייעשה לבחור שאינו נכנע למשמעתי. הקטנוניות שבי מרגישה לחץ ופחד, שכל מה שבניתי בהמון השקעה יתמוטט כתוצאה מהנהגתו של הבחור הזה. בתור מחנך, עלי להגיב, לחנך ולהדריך. אבל האם יכול אני לחנך ממקום של גדלות נפשית הרגישה לאתגרים, האכזבות ורגשי הנחיתות של הבחור הזה?

  6. הבן שלך, אח שלך, הגיס שלך, או האבא שלך, התחיל להתפלל בבית הכנסת שונה, והחליט ללכת בדרך שונה ממך, מהשושלת שלך, ממה שאתה היית מצפה לראות ממנו. אתה נורא כועס, וזה מובן בהחלט, אבל אם בגלל זה ניתקת את הקשר, ואתה כבר לא מגיע לבר-מצוה ולחתונות של הנכדים ושל בני משפחתו, האם כשתגיע לגיל מאה ותסתכל על החלטותיך בחיים, תהיה גאה בבחירה זו, או אולי בוש?

  עם יד על הלב, לאחרי מאה ועשרים שנה כשתגיע למשפט אמת בעולם האמת, האם תקבל תודה לבבית על המסירות והנאמנות למסורת שלך, או אולי ישאלוך למה היית טיפש כל כך לזרוע הרס וכאב במשפחה, בגלל שמישהו הלך למקום שלא מקובל עליך?

  איפה השכל הישר? איפה הרגש הבסיסי של אבא או סבא, אמא או סבתא? האם זוהי המורשת הנפלאה והקדושה של מורינו הבעל שם טוב וענקי החסידות שמסרו את נפשם וגופם על אהבת ישראל, להתנתק מבני משפחה וחברים?!

  ג.

  ובכן, בחג הפורים הזה של תשפ"ג - תהא שנת פריצת גדר, תאזרו אומץ. תקיימו את ה'קם רבה שחטיה לרב זירא'. תנו לגדלות האמיתית שלכם לכבוש את הקטנות והקטנוניות. לכו לסעוד סעודת פורים דווקא עם הבן או הבת הזה שכבר לא מדברים איתם שנה תמימה. תגידו לחיים יחד, ותזכרו שעבודת השם פירושה שאני מפחד אך ורק מהשי"ת, ולא ממה יאמרו ומה יגידו.

  בחג הפורים הזה נאזור אומץ להעלות את הקטנות שלנו ולראות את הגדלות האלקית והקדושה הנשגבת הזורמת בתוך נפשותינו. "הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ ה' לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל", וכל ישראל נקראו מלכים, כמובא בתיקוני זוהר. תפסיק את הנתק עם הגיס או האח, תתחיל לבצע החלומות הגדולים שלך, ותהיה מנהיג אמיתי עבור ילדיך ותלמידיך.

  אולי למחר - כמו בסיפור רבה ורבי זירא - הקטנות שלי שוב תקום לתחיית המתים. אולי אפילו תרצה לנקום בי על ה'שחיטה' של חג הפורים... אולי מחר אקום עם אותם מצבי הגנה פסיכולוגיים. אבל זה בסדר, כי ברגע שאני יודע וחווה מה זה לחיות בגדלות, אני כבר לא מפחד מהקטנוניות שבי.

  לחיים!

• תגובה