ליל הסדר הבודד
- מרץ 30, 2023
- |
- ח׳ ניסן תשפ״ג
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
46 צפיות
ליל הסדר הבודד
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- מרץ 30, 2023
א.
לא אשכח את הרגע הזה.
היה זה לפני כמה שנים. התבקשתי להוביל סדנה לנשים חד הוריות, על כל האתגרים והקשיים לנהל בית ומשפחה בלי אבא. בסיום הרצאתי עודדתי אותן לשאול כל מה שעל ליבן. אחת מהנשים הרימה את ידה. השאלה שלה פילחה את לבי.
"לפני כמה חודשים", היא אמרה, "היה חג הפסח. בעלי לשעבר ואני עברנו דרך קשה בפרידה שלנו. ההסכמה בינינו הייתה שאנו מתחלקים בחגים. הוא מקבל את הילדים לחג אחד, ואני מקבל אותם לחג הבא. הפסח האחרון היה תורי - הילדים היו אמורים להגיע אלי לליל הסדר ואני הייתי מרוגשת ביותר. ניקיתי את הבית לפסח, והכנתי הכל בצורה היפה ביותר; עמדנו להיות רק אנחנו - ארבעת הילדים שלי ואני.
"הכנתי את עצמי לחג במשך חודש שלם. כל כך שמחתי שהם יהיו איתי, שסיפרתי לכולם: המשפחה, החברים, השכנים. ואז, שעה לפני יום טוב, קיבלתי טלפון מהאבא שמסיבה מסוימת הוא לא יוכל להביא את הילדים לבית. כמעט התעלפתי מהשוק וכאב הלב. אני מניחה שיכולתי לצלצל להוריי או שכניי וללכת אליהם לסדר. אבל איך אוכל לעשות זאת? סיפרתי לכולם שהילדים מגיעים אליי. הבושה הייתה רבה מדי ובנוסף לכך, הכאב היה קשה מנשוא ולא יכולתי להסתכל לאף אדם בעיניים. לא היתה לי האנרגיה להיות עם אף אחד. הרגשתי חסרת תחושה ומשותקת - יבשה ללא חיות. זו הייתה הדרך של בעלי לשעבר למרר את חיי.
"הדלקתי נרות של חג, הבית נקי, טהור, מוכן לסדר ליל פסח. אבל הרגשתי כמו אפס, כאילו שמישהו גזל ממני את דם התמצית, את מעט החיות שעוד נשארה. עשיתי את הסדר בעצמי. לבד. זה היה ליל הסדר הקשה והמר ביותר שאי פעם היה לי. פשוט ישבתי ובכיתי לכל אורכו. זה לא היה פסח, אלא תשעה באב. לא הייתי צריכה לאכול מרור. הייתי - כל חיי היו - מרור! כן, אמרתי את ההגדה, אכלתי מצה, מרור וכורך; שתיתי את ארבעת הכוסות. אבל כל הסדר כולו ארך לי 25 דקות.
"הרב ג'ייקובסון", שאלה, "האם עשיתי את הדבר הנכון? האם מילאתי את חובת קיום ליל הסדר? האם זה בכלל נקרא סדר? וכיצד הרשה לי הקב"ה לערוך סדר אומלל כזה?".עיניי התמלאו דמעות. האולם הגדול, שהיה מלא נשים שמגדלות משפחה לבד, הפך שקט. אפשר היה לחתוך את הרגשות הקשים עם סכין. ואני תהיתי, מה אוכל לומר לה? איך אפשר בכלל לנחם אשה כזו? איך מתייחסים לאכזריות שכזו?
ב.
שתקתי, לא ידעתי מה לומר. אבל כפי שאני יודע מנסיון, לפעמים הרגעים הכי מוארים בהרצאה, הם לא אלה שהכנת. הם מתנה מהקב"ה. אתה יכול להתכונן שעות. ואז ההשראה נוחתת עליך - "לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן", אמר החכם מכל אדם. איני יודע למה ואיך, אבל האסימון נפל. לפתע היה לי פלאשבאק מאירוע שחוויתי לפני שלשים שנה כשהייתי תלמיד ישיבה.
עד היום אני לא יודע איך נזכרתי בסיפור הזה, אבל באותו רגע הוא היה מתנה מבורא העולם כדי לעודד ולחזק את האשה האומללה הזו, שישבה ובכתה.
"אני רוצה לספר משהו", אמרתי. "זה היה בחודש שבט תשמ"ח. אשתו של כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע נפטרה והוא נותר לבד. חודשיים לאחר מכן הגיע חג הפסח. בכל שנה הרבי והרבנית ערכו את ליל הסדר יחד. כעת לאחר פטירתה והיות שלא היו להם ילדים או קרובים, חשבתי לעצמי עם מי ינהל הרבי את ליל הסדר?"אני זוכר שילד צעיר, ארי הלברשטאם הי"ד (כמה שנים לאחר מכן, בשנת תשנ"ד הוא נורה על ידי מחבל בגשר ברוקלין) ניגש אל הרבי אחרי תפילת ערבית בלילה הראשון של פסח, ובשם אמו הזמין את הרבי אליהם הביתה לחגוג את הסדר. המשפחה של ארי התגוררה באיסטרן פארקווי, בלוק אחד מבנין 770, ואביו ר' חיים סיני דוד הלברשטאם היה משמש בקודש בבית הרבי. הרבי חייך לילד החמוד, והודה לו, אבל הוא אמר שהוא יקיים את ליל הסדר בחדרו הפרטי שבבנין 770.
"הייתי בחור ישיבה באותו הזמן", המשכתי לספר לה, "ועוד למחזה הזה. ותמהתי בעצמי האם הרבי באמת יישב בודד בליל הסדר? בשעתו התהלכה שמועה שהמזכיר של הרבי, הרב לייבל גרונר ז"ל, הציע להישאר עם הרבי אך הרבי שלח אותו לקיים את ליל הסדר עם אשתו ומשפחתו. גם המשב"ק של הרבי, יבדל"ח ר' שלום בער גאנזבורג, נשלח למשפחתו".
"וכך, הרבי מליובאוויטש הגדול, צדיק יסוד עולם, האדם שמכח השראתו נוצרו מאות אלפי סדרים ציבוריים בכל הגלובוס, האדם שבגלל השפעתו זכו מיליוני יהודים להשתף בסדר כשר וחגיגי, האיש שאירגן ומימן את רוב סדרים הציבוריים בארץ ישראל, התיישב לשולחן הסדר לבד. וכל אדם לא היה שם בעת שהרבי חגג את יציאת מצרים.
חלק מתלמידי הישיבה נשארו שם אותו הלילה ולא הלכו הביתה עד לשעה מאוחרת. חיכו מבחוץ. ואחרי כמה שעות הרבי פתח את הדלת לקבל פני אליהו הנביא, ואמר 'שפוך חמתך'. ושוב חזר פנימה לסיים את הסדר, לבדו.
הייתי רק בן 15 באותו פסח, אמרתי לאותה אשה, אבל הרגשתי עצב על כך שהרבי, שלבו היה ממש לב כל קהל ישראל, צריך להיות בודד בליל הסדר. איפה הצדק שמי שבזכותו קיבל כל יהודי הזדמנות לחוג את הסדר בקרבת יהודים אחרים, דווקא הוא יישאר לבד?
ג.
עד היום, אמרתי, לא ידעתי את התשובה. אבל היום, אחרי שאני שומע את הסיפור שלך, אני חושב שאולי גיליתי תשובה. וזו רק הרגשה אישית שלי. הרבי היה מנהיג אמיתי. מנהיג אמיתי מרגיש את כל אחד ואחת מצאן מרעיתו, ללא הפרש מיהו ומיהי, בלשון רש"י "הנשיא הוא הכל". הרבי אולי ידע שיום אחד יבוא, ואשה אחת בודדת תיאלץ לחגוג סדר של פסח לבד בבית, ואולי יעלה על דעתה מחשבה שזהו סדר מזוייף, ריק, ונעדר כל תוכן ומשמעות. אז הוא רצה שהיא תדע שהסדר שלה היה עוצמתי, אמיתי ומשמעותי.
"הרבי רצה להעניק כוח לכל אותן נשמות שאי פעם ייאלצו לעשות את ליל הסדר לבד, לדעת ולחוות את האמת, שגם הם יצאו ממצרים באותם רגעי הוד, למרות הבדידות והאתגרים הקשים.
"וודאי, הוא יכול היה לקיים את ליל הסדר שלו עם 100 אנשים, או 1,000 אנשים, או 10,000 אנשים. הוא דאג שחסידיו ושלחיו יארגנו לילות הסדר בכל פינה בארץ. הוא היה אחראי לאלפי אנשים שחגגו לילות סדר ציבוריים מקטמנדו ועד אלסקה, מסן פרנסיסקו עד ניו זילנד, עולים חדשים בישראל, אסירים בבתי כלא, ועוד ועוד. אבל בסוף היום, הוא הלך ועשה את ליל הסדר לבד. הוא רצה להפגין שלא זקוקים לאף אחד בשביל להיות קרוב להקב"ה. הוא לא נזקק לשום עדות מבחוץ ולשום סביבה. הוא ישב לבד וחווה את יציאת מצרים, והשכינה שרתה שם בסדר ליל פסח.
"אשה יקרה", סיימתי, "אם זה היה מספיק טוב להרבי מליובאוויטש לקיים סדר בעצמו, האמיני לי שהסדר שלך היה מצויין. כל מלאכי עליון והשכינה בכבודה ובעצמה היו אתך באותו סדר כביר".
ד.
כעבור כמה שנים, בשנת תש"פ, פרצה מגיפת הקורונה כמה שבועות לפני החג. ולפתע קיבלתי מכתבים ומסרים מהמון יהודים שבפעם הראשונה בחייהם מצאו את עצמם חוגגים ליל הסדר ממש לבד. רבים מהם הרגישו דיכאון נורא בשל הנסיבות האלה וחיפשו זיק של נחמה ותקווה.
נזכרתי אז בסיפור הזה, ובאמצעותו זכיתי לחזק רבבות מאחינו בני ישראל שהרגישו שליל הסדר הבודד שמתרגש עליהם אינו פסח אותנטי.בכל שנה, לפני חג הפסח, אני נזכר בסיפור הזה. כי האמת היא שאפילו אם אני נמצא ב"ה בסדר של חמישים איש, יש נקודה מסויימת שבה אני לבד. בודד - "ויותר יעקב לבדו". נקודת ה'אני' של כל אחד היא רשות היחיד. "ואיש לא יעלה עמך" פירש ה'דגל מחנה אפרים', שכאשר אדם עולה על הר ה', יש כאן ייחודיות ואינדיווידאליות. שום בן אדם אחר לא יכול לעלות עמך.
ברגעים אלה עלי להזכר כיצד להתקשר עם נקודת האמת בתוכי ובעצמותי, או בביטוי הקולע של חכמינו ז"ל במדרש, "בוא ונגלגל אני ואתה". או בלשונו הטהור של החכם מכל אדם: "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ".
- תגובה
סיכום השיעור:
ליל הסדר הבודד
א.
לא אשכח את הרגע הזה.
היה זה לפני כמה שנים. התבקשתי להוביל סדנה לנשים חד הוריות, על כל האתגרים והקשיים לנהל בית ומשפחה בלי אבא. בסיום הרצאתי עודדתי אותן לשאול כל מה שעל ליבן. אחת מהנשים הרימה את ידה. השאלה שלה פילחה את לבי.
"לפני כמה חודשים", היא אמרה, "היה חג הפסח. בעלי לשעבר ואני עברנו דרך קשה בפרידה שלנו. ההסכמה בינינו הייתה שאנו מתחלקים בחגים. הוא מקבל את הילדים לחג אחד, ואני מקבל אותם לחג הבא. הפסח האחרון היה תורי - הילדים היו אמורים להגיע אלי לליל הסדר ואני הייתי מרוגשת ביותר. ניקיתי את הבית לפסח, והכנתי הכל בצורה היפה ביותר; עמדנו להיות רק אנחנו - ארבעת הילדים שלי ואני.
"הכנתי את עצמי לחג במשך חודש שלם. כל כך שמחתי שהם יהיו איתי, שסיפרתי לכולם: המשפחה, החברים, השכנים. ואז, שעה לפני יום טוב, קיבלתי טלפון מהאבא שמסיבה מסוימת הוא לא יוכל להביא את הילדים לבית. כמעט התעלפתי מהשוק וכאב הלב. אני מניחה שיכולתי לצלצל להוריי או שכניי וללכת אליהם לסדר. אבל איך אוכל לעשות זאת? סיפרתי לכולם שהילדים מגיעים אליי. הבושה הייתה רבה מדי ובנוסף לכך, הכאב היה קשה מנשוא ולא יכולתי להסתכל לאף אדם בעיניים. לא היתה לי האנרגיה להיות עם אף אחד. הרגשתי חסרת תחושה ומשותקת - יבשה ללא חיות. זו הייתה הדרך של בעלי לשעבר למרר את חיי.
"הדלקתי נרות של חג, הבית נקי, טהור, מוכן לסדר ליל פסח. אבל הרגשתי כמו אפס, כאילו שמישהו גזל ממני את דם התמצית, את מעט החיות שעוד נשארה. עשיתי את הסדר בעצמי. לבד. זה היה ליל הסדר הקשה והמר ביותר שאי פעם היה לי. פשוט ישבתי ובכיתי לכל אורכו. זה לא היה פסח, אלא תשעה באב. לא הייתי צריכה לאכול מרור. הייתי - כל חיי היו - מרור! כן, אמרתי את ההגדה, אכלתי מצה, מרור וכורך; שתיתי את ארבעת הכוסות. אבל כל הסדר כולו ארך לי 25 דקות.
"הרב ג'ייקובסון", שאלה, "האם עשיתי את הדבר הנכון? האם מילאתי את חובת קיום ליל הסדר? האם זה בכלל נקרא סדר? וכיצד הרשה לי הקב"ה לערוך סדר אומלל כזה?".
עיניי התמלאו דמעות. האולם הגדול, שהיה מלא נשים שמגדלות משפחה לבד, הפך שקט. אפשר היה לחתוך את הרגשות הקשים עם סכין. ואני תהיתי, מה אוכל לומר לה? איך אפשר בכלל לנחם אשה כזו? איך מתייחסים לאכזריות שכזו?
ב.
שתקתי, לא ידעתי מה לומר. אבל כפי שאני יודע מנסיון, לפעמים הרגעים הכי מוארים בהרצאה, הם לא אלה שהכנת. הם מתנה מהקב"ה. אתה יכול להתכונן שעות. ואז ההשראה נוחתת עליך - "לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן", אמר החכם מכל אדם. איני יודע למה ואיך, אבל האסימון נפל. לפתע היה לי פלאשבאק מאירוע שחוויתי לפני שלשים שנה כשהייתי תלמיד ישיבה.
עד היום אני לא יודע איך נזכרתי בסיפור הזה, אבל באותו רגע הוא היה מתנה מבורא העולם כדי לעודד ולחזק את האשה האומללה הזו, שישבה ובכתה.
"אני רוצה לספר משהו", אמרתי. "זה היה בחודש שבט תשמ"ח. אשתו של כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע נפטרה והוא נותר לבד. חודשיים לאחר מכן הגיע חג הפסח. בכל שנה הרבי והרבנית ערכו את ליל הסדר יחד. כעת לאחר פטירתה והיות שלא היו להם ילדים או קרובים, חשבתי לעצמי עם מי ינהל הרבי את ליל הסדר?
"אני זוכר שילד צעיר, ארי הלברשטאם הי"ד (כמה שנים לאחר מכן, בשנת תשנ"ד הוא נורה על ידי מחבל בגשר ברוקלין) ניגש אל הרבי אחרי תפילת ערבית בלילה הראשון של פסח, ובשם אמו הזמין את הרבי אליהם הביתה לחגוג את הסדר. המשפחה של ארי התגוררה באיסטרן פארקווי, בלוק אחד מבנין 770, ואביו ר' חיים סיני דוד הלברשטאם היה משמש בקודש בבית הרבי. הרבי חייך לילד החמוד, והודה לו, אבל הוא אמר שהוא יקיים את ליל הסדר בחדרו הפרטי שבבנין 770.
"הייתי בחור ישיבה באותו הזמן", המשכתי לספר לה, "ועוד למחזה הזה. ותמהתי בעצמי האם הרבי באמת יישב בודד בליל הסדר? בשעתו התהלכה שמועה שהמזכיר של הרבי, הרב לייבל גרונר ז"ל, הציע להישאר עם הרבי אך הרבי שלח אותו לקיים את ליל הסדר עם אשתו ומשפחתו. גם המשב"ק של הרבי, יבדל"ח ר' שלום בער גאנזבורג, נשלח למשפחתו".
"וכך, הרבי מליובאוויטש הגדול, צדיק יסוד עולם, האדם שמכח השראתו נוצרו מאות אלפי סדרים ציבוריים בכל הגלובוס, האדם שבגלל השפעתו זכו מיליוני יהודים להשתף בסדר כשר וחגיגי, האיש שאירגן ומימן את רוב סדרים הציבוריים בארץ ישראל, התיישב לשולחן הסדר לבד. וכל אדם לא היה שם בעת שהרבי חגג את יציאת מצרים.
חלק מתלמידי הישיבה נשארו שם אותו הלילה ולא הלכו הביתה עד לשעה מאוחרת. חיכו מבחוץ. ואחרי כמה שעות הרבי פתח את הדלת לקבל פני אליהו הנביא, ואמר 'שפוך חמתך'. ושוב חזר פנימה לסיים את הסדר, לבדו.
הייתי רק בן 15 באותו פסח, אמרתי לאותה אשה, אבל הרגשתי עצב על כך שהרבי, שלבו היה ממש לב כל קהל ישראל, צריך להיות בודד בליל הסדר. איפה הצדק שמי שבזכותו קיבל כל יהודי הזדמנות לחוג את הסדר בקרבת יהודים אחרים, דווקא הוא יישאר לבד?
ג.
עד היום, אמרתי, לא ידעתי את התשובה. אבל היום, אחרי שאני שומע את הסיפור שלך, אני חושב שאולי גיליתי תשובה. וזו רק הרגשה אישית שלי. הרבי היה מנהיג אמיתי. מנהיג אמיתי מרגיש את כל אחד ואחת מצאן מרעיתו, ללא הפרש מיהו ומיהי, בלשון רש"י "הנשיא הוא הכל". הרבי אולי ידע שיום אחד יבוא, ואשה אחת בודדת תיאלץ לחגוג סדר של פסח לבד בבית, ואולי יעלה על דעתה מחשבה שזהו סדר מזוייף, ריק, ונעדר כל תוכן ומשמעות. אז הוא רצה שהיא תדע שהסדר שלה היה עוצמתי, אמיתי ומשמעותי.
"הרבי רצה להעניק כוח לכל אותן נשמות שאי פעם ייאלצו לעשות את ליל הסדר לבד, לדעת ולחוות את האמת, שגם הם יצאו ממצרים באותם רגעי הוד, למרות הבדידות והאתגרים הקשים.
"וודאי, הוא יכול היה לקיים את ליל הסדר שלו עם 100 אנשים, או 1,000 אנשים, או 10,000 אנשים. הוא דאג שחסידיו ושלחיו יארגנו לילות הסדר בכל פינה בארץ. הוא היה אחראי לאלפי אנשים שחגגו לילות סדר ציבוריים מקטמנדו ועד אלסקה, מסן פרנסיסקו עד ניו זילנד, עולים חדשים בישראל, אסירים בבתי כלא, ועוד ועוד. אבל בסוף היום, הוא הלך ועשה את ליל הסדר לבד. הוא רצה להפגין שלא זקוקים לאף אחד בשביל להיות קרוב להקב"ה. הוא לא נזקק לשום עדות מבחוץ ולשום סביבה. הוא ישב לבד וחווה את יציאת מצרים, והשכינה שרתה שם בסדר ליל פסח.
"אשה יקרה", סיימתי, "אם זה היה מספיק טוב להרבי מליובאוויטש לקיים סדר בעצמו, האמיני לי שהסדר שלך היה מצויין. כל מלאכי עליון והשכינה בכבודה ובעצמה היו אתך באותו סדר כביר".
ד.
כעבור כמה שנים, בשנת תש"פ, פרצה מגיפת הקורונה כמה שבועות לפני החג. ולפתע קיבלתי מכתבים ומסרים מהמון יהודים שבפעם הראשונה בחייהם מצאו את עצמם חוגגים ליל הסדר ממש לבד. רבים מהם הרגישו דיכאון נורא בשל הנסיבות האלה וחיפשו זיק של נחמה ותקווה.
נזכרתי אז בסיפור הזה, ובאמצעותו זכיתי לחזק רבבות מאחינו בני ישראל שהרגישו שליל הסדר הבודד שמתרגש עליהם אינו פסח אותנטי.
בכל שנה, לפני חג הפסח, אני נזכר בסיפור הזה. כי האמת היא שאפילו אם אני נמצא ב"ה בסדר של חמישים איש, יש נקודה מסויימת שבה אני לבד. בודד - "ויותר יעקב לבדו". נקודת ה'אני' של כל אחד היא רשות היחיד. "ואיש לא יעלה עמך" פירש ה'דגל מחנה אפרים', שכאשר אדם עולה על הר ה', יש כאן ייחודיות ואינדיווידאליות. שום בן אדם אחר לא יכול לעלות עמך.
ברגעים אלה עלי להזכר כיצד להתקשר עם נקודת האמת בתוכי ובעצמותי, או בביטוי הקולע של חכמינו ז"ל במדרש, "בוא ונגלגל אני ואתה". או בלשונו הטהור של החכם מכל אדם: "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ".
פסח - ליל הסדר
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- מרץ 30, 2023
- |
- ח׳ ניסן תשפ״ג
- |
- 46 צפיות
ליל הסדר הבודד
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- מרץ 30, 2023
א.
לא אשכח את הרגע הזה.
היה זה לפני כמה שנים. התבקשתי להוביל סדנה לנשים חד הוריות, על כל האתגרים והקשיים לנהל בית ומשפחה בלי אבא. בסיום הרצאתי עודדתי אותן לשאול כל מה שעל ליבן. אחת מהנשים הרימה את ידה. השאלה שלה פילחה את לבי.
"לפני כמה חודשים", היא אמרה, "היה חג הפסח. בעלי לשעבר ואני עברנו דרך קשה בפרידה שלנו. ההסכמה בינינו הייתה שאנו מתחלקים בחגים. הוא מקבל את הילדים לחג אחד, ואני מקבל אותם לחג הבא. הפסח האחרון היה תורי - הילדים היו אמורים להגיע אלי לליל הסדר ואני הייתי מרוגשת ביותר. ניקיתי את הבית לפסח, והכנתי הכל בצורה היפה ביותר; עמדנו להיות רק אנחנו - ארבעת הילדים שלי ואני.
"הכנתי את עצמי לחג במשך חודש שלם. כל כך שמחתי שהם יהיו איתי, שסיפרתי לכולם: המשפחה, החברים, השכנים. ואז, שעה לפני יום טוב, קיבלתי טלפון מהאבא שמסיבה מסוימת הוא לא יוכל להביא את הילדים לבית. כמעט התעלפתי מהשוק וכאב הלב. אני מניחה שיכולתי לצלצל להוריי או שכניי וללכת אליהם לסדר. אבל איך אוכל לעשות זאת? סיפרתי לכולם שהילדים מגיעים אליי. הבושה הייתה רבה מדי ובנוסף לכך, הכאב היה קשה מנשוא ולא יכולתי להסתכל לאף אדם בעיניים. לא היתה לי האנרגיה להיות עם אף אחד. הרגשתי חסרת תחושה ומשותקת - יבשה ללא חיות. זו הייתה הדרך של בעלי לשעבר למרר את חיי.
"הדלקתי נרות של חג, הבית נקי, טהור, מוכן לסדר ליל פסח. אבל הרגשתי כמו אפס, כאילו שמישהו גזל ממני את דם התמצית, את מעט החיות שעוד נשארה. עשיתי את הסדר בעצמי. לבד. זה היה ליל הסדר הקשה והמר ביותר שאי פעם היה לי. פשוט ישבתי ובכיתי לכל אורכו. זה לא היה פסח, אלא תשעה באב. לא הייתי צריכה לאכול מרור. הייתי - כל חיי היו - מרור! כן, אמרתי את ההגדה, אכלתי מצה, מרור וכורך; שתיתי את ארבעת הכוסות. אבל כל הסדר כולו ארך לי 25 דקות.
"הרב ג'ייקובסון", שאלה, "האם עשיתי את הדבר הנכון? האם מילאתי את חובת קיום ליל הסדר? האם זה בכלל נקרא סדר? וכיצד הרשה לי הקב"ה לערוך סדר אומלל כזה?".עיניי התמלאו דמעות. האולם הגדול, שהיה מלא נשים שמגדלות משפחה לבד, הפך שקט. אפשר היה לחתוך את הרגשות הקשים עם סכין. ואני תהיתי, מה אוכל לומר לה? איך אפשר בכלל לנחם אשה כזו? איך מתייחסים לאכזריות שכזו?
ב.
שתקתי, לא ידעתי מה לומר. אבל כפי שאני יודע מנסיון, לפעמים הרגעים הכי מוארים בהרצאה, הם לא אלה שהכנת. הם מתנה מהקב"ה. אתה יכול להתכונן שעות. ואז ההשראה נוחתת עליך - "לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן", אמר החכם מכל אדם. איני יודע למה ואיך, אבל האסימון נפל. לפתע היה לי פלאשבאק מאירוע שחוויתי לפני שלשים שנה כשהייתי תלמיד ישיבה.
עד היום אני לא יודע איך נזכרתי בסיפור הזה, אבל באותו רגע הוא היה מתנה מבורא העולם כדי לעודד ולחזק את האשה האומללה הזו, שישבה ובכתה.
"אני רוצה לספר משהו", אמרתי. "זה היה בחודש שבט תשמ"ח. אשתו של כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע נפטרה והוא נותר לבד. חודשיים לאחר מכן הגיע חג הפסח. בכל שנה הרבי והרבנית ערכו את ליל הסדר יחד. כעת לאחר פטירתה והיות שלא היו להם ילדים או קרובים, חשבתי לעצמי עם מי ינהל הרבי את ליל הסדר?"אני זוכר שילד צעיר, ארי הלברשטאם הי"ד (כמה שנים לאחר מכן, בשנת תשנ"ד הוא נורה על ידי מחבל בגשר ברוקלין) ניגש אל הרבי אחרי תפילת ערבית בלילה הראשון של פסח, ובשם אמו הזמין את הרבי אליהם הביתה לחגוג את הסדר. המשפחה של ארי התגוררה באיסטרן פארקווי, בלוק אחד מבנין 770, ואביו ר' חיים סיני דוד הלברשטאם היה משמש בקודש בבית הרבי. הרבי חייך לילד החמוד, והודה לו, אבל הוא אמר שהוא יקיים את ליל הסדר בחדרו הפרטי שבבנין 770.
"הייתי בחור ישיבה באותו הזמן", המשכתי לספר לה, "ועוד למחזה הזה. ותמהתי בעצמי האם הרבי באמת יישב בודד בליל הסדר? בשעתו התהלכה שמועה שהמזכיר של הרבי, הרב לייבל גרונר ז"ל, הציע להישאר עם הרבי אך הרבי שלח אותו לקיים את ליל הסדר עם אשתו ומשפחתו. גם המשב"ק של הרבי, יבדל"ח ר' שלום בער גאנזבורג, נשלח למשפחתו".
"וכך, הרבי מליובאוויטש הגדול, צדיק יסוד עולם, האדם שמכח השראתו נוצרו מאות אלפי סדרים ציבוריים בכל הגלובוס, האדם שבגלל השפעתו זכו מיליוני יהודים להשתף בסדר כשר וחגיגי, האיש שאירגן ומימן את רוב סדרים הציבוריים בארץ ישראל, התיישב לשולחן הסדר לבד. וכל אדם לא היה שם בעת שהרבי חגג את יציאת מצרים.
חלק מתלמידי הישיבה נשארו שם אותו הלילה ולא הלכו הביתה עד לשעה מאוחרת. חיכו מבחוץ. ואחרי כמה שעות הרבי פתח את הדלת לקבל פני אליהו הנביא, ואמר 'שפוך חמתך'. ושוב חזר פנימה לסיים את הסדר, לבדו.
הייתי רק בן 15 באותו פסח, אמרתי לאותה אשה, אבל הרגשתי עצב על כך שהרבי, שלבו היה ממש לב כל קהל ישראל, צריך להיות בודד בליל הסדר. איפה הצדק שמי שבזכותו קיבל כל יהודי הזדמנות לחוג את הסדר בקרבת יהודים אחרים, דווקא הוא יישאר לבד?
ג.
עד היום, אמרתי, לא ידעתי את התשובה. אבל היום, אחרי שאני שומע את הסיפור שלך, אני חושב שאולי גיליתי תשובה. וזו רק הרגשה אישית שלי. הרבי היה מנהיג אמיתי. מנהיג אמיתי מרגיש את כל אחד ואחת מצאן מרעיתו, ללא הפרש מיהו ומיהי, בלשון רש"י "הנשיא הוא הכל". הרבי אולי ידע שיום אחד יבוא, ואשה אחת בודדת תיאלץ לחגוג סדר של פסח לבד בבית, ואולי יעלה על דעתה מחשבה שזהו סדר מזוייף, ריק, ונעדר כל תוכן ומשמעות. אז הוא רצה שהיא תדע שהסדר שלה היה עוצמתי, אמיתי ומשמעותי.
"הרבי רצה להעניק כוח לכל אותן נשמות שאי פעם ייאלצו לעשות את ליל הסדר לבד, לדעת ולחוות את האמת, שגם הם יצאו ממצרים באותם רגעי הוד, למרות הבדידות והאתגרים הקשים.
"וודאי, הוא יכול היה לקיים את ליל הסדר שלו עם 100 אנשים, או 1,000 אנשים, או 10,000 אנשים. הוא דאג שחסידיו ושלחיו יארגנו לילות הסדר בכל פינה בארץ. הוא היה אחראי לאלפי אנשים שחגגו לילות סדר ציבוריים מקטמנדו ועד אלסקה, מסן פרנסיסקו עד ניו זילנד, עולים חדשים בישראל, אסירים בבתי כלא, ועוד ועוד. אבל בסוף היום, הוא הלך ועשה את ליל הסדר לבד. הוא רצה להפגין שלא זקוקים לאף אחד בשביל להיות קרוב להקב"ה. הוא לא נזקק לשום עדות מבחוץ ולשום סביבה. הוא ישב לבד וחווה את יציאת מצרים, והשכינה שרתה שם בסדר ליל פסח.
"אשה יקרה", סיימתי, "אם זה היה מספיק טוב להרבי מליובאוויטש לקיים סדר בעצמו, האמיני לי שהסדר שלך היה מצויין. כל מלאכי עליון והשכינה בכבודה ובעצמה היו אתך באותו סדר כביר".
ד.
כעבור כמה שנים, בשנת תש"פ, פרצה מגיפת הקורונה כמה שבועות לפני החג. ולפתע קיבלתי מכתבים ומסרים מהמון יהודים שבפעם הראשונה בחייהם מצאו את עצמם חוגגים ליל הסדר ממש לבד. רבים מהם הרגישו דיכאון נורא בשל הנסיבות האלה וחיפשו זיק של נחמה ותקווה.
נזכרתי אז בסיפור הזה, ובאמצעותו זכיתי לחזק רבבות מאחינו בני ישראל שהרגישו שליל הסדר הבודד שמתרגש עליהם אינו פסח אותנטי.בכל שנה, לפני חג הפסח, אני נזכר בסיפור הזה. כי האמת היא שאפילו אם אני נמצא ב"ה בסדר של חמישים איש, יש נקודה מסויימת שבה אני לבד. בודד - "ויותר יעקב לבדו". נקודת ה'אני' של כל אחד היא רשות היחיד. "ואיש לא יעלה עמך" פירש ה'דגל מחנה אפרים', שכאשר אדם עולה על הר ה', יש כאן ייחודיות ואינדיווידאליות. שום בן אדם אחר לא יכול לעלות עמך.
ברגעים אלה עלי להזכר כיצד להתקשר עם נקודת האמת בתוכי ובעצמותי, או בביטוי הקולע של חכמינו ז"ל במדרש, "בוא ונגלגל אני ואתה". או בלשונו הטהור של החכם מכל אדם: "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ".
- תגובה
סיכום השיעור:
ליל הסדר הבודד
אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
אנא השאירו את תגובתכם למטה!