ליל הסדר המושלם
- אפריל 4, 2023
- |
- י״ג ניסן תשפ״ג
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
171 צפיות
ליל הסדר המושלם
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- אפריל 4, 2023
א.
הלחץ בעיצומו. ישראל הם עם קדושים, ורוצים לחוג את חג הפסח בקדושה ובטהרה. בניו של הקב"ה משתוקקים לחוות את ה"בכל דור ודור", ומכינים עצמם ליחוד קודשא בריך הוא וכנסת ישראל בליל השימורים הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה.
יש אלה שכבר גמרו לקרוא עשר הגדות של פסח כדי לקבל השראה, רעיונות, חידושים, הברקות, 'געשמאקע ווערטלאך', והרגשים חריפים, כדי להטיל פצצות של אנרגיה תורנית בעת שולחן הסדר. זה מכין עצמו בהגדה החדשה של רבי מיילאך, וזה מכין עצמו בהגדת ארזי הלבנון של גדולי ליטא, רבי איסר זלמן וחתנו רבי אהרן. זה סיים כבר את ההגדה של רבי חיים קנייבסקי, וכמובן שכבר מילאו כרסם בהגדת המהר"ל, הזבח פסח, החיד"א, החתם סופר, רבי צדוק, הגדת השפת אמת, הגדת בעל ערוך השולחן והמלבי"ם, ואפילו עם הגדת בעל המנחת אלעזר.
יש אלה מאתנו שכבר קראו ושנו את הסיפורים על הסדר של קדושי עליון, תלמידי הבעש"ט, ואנו רוצים להרגיש משהו מהחוויה, מההתרוממות, מהקדושה של עולם האצילות. אנחנו מבטיחים לעצמנו שהשנה הילדים והילדות ממש יברחו ממצרים ביחד איתנו.
ב.
דא עקא, שברגע האמת, הדברים לא ממש מתכנסים לפי התוכנית.
יענקי בן השבע נכנס למצב רוח קרבי, דבורי תשושה ועייפה, עקרת הבית כבר לא ישנה כמה ימים, וגם אני עצמי, מבלי להודות לעצמי, עומד על סף התפרצות. החרוסת לא יצאה טוב, מישהו שפך יין על המצה, וכמובן שהמאפיה כדרכה בקודש שלחה יותר פרוסות משלמות. שכחנו להכין מספר מתאים של ביצים. וכך עוד לפני ה'מעשה ברבי אליעזר' הילדים טוענים שכבר הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, הכלבא והשונרא רבים כבר שעות לפני אמירת "חד גדיא", והתחושה בלב: 'איזו תקלה. הסדר שלי ירד לטמיון!'.
ואני הקטן אומר: לאו דווקא. המצוה היחידה בלילה זה שהיא מן התורה ממש (מלבד אכילת כזית מצה) היא: "והגדת לבנך". אז אולי הגיע הזמן לסלק הרבה מהלחץ הרגשי המיותר ולהבין שיש מצוה אחת - החשובה והנחוצה שבכולן בלילה הזה: לתקשר במנוחת הנפש, בחיוך, בחיבה ובאהבה, עם כל הילדים והילדות. כל השאר הן תוספות.
'סדר' לא צריך להיראות באיזשהו אופן מסוים. לא צריך לדרוש שעות בחידושים והברקות דקות מן הדקות בנבכי האמונה, בחקירת המנחת חינוך אם ביעור חמץ הוא מצוה חיובית או קיומית, בחידוש רבנו חיים הלוי ששריפת חמץ היא דין ב'חפצא' ולא רק ב'גברא', ובגדרים של 'יכול מראש חודש' ושאלת מרן הגרי"ז אם מצוות הסיבה היא דין כללי בליל הסדר או דין פרטי בכל המצוות של הלילה.
מהו איפוא הסדר המושלם? שבלילה הזה אבא ואמא יהנו מהילדים שלהם, ויעניקו להם כל האהבה, המתיקות, והשמחה, מעולם עד עולם!
ג.
הרב הקדוש רבי משה לייב מסאסוב אמר פעם: למה נקרא שמו פסח? וכי זה שפסח השם על בתי ישראל הוא הוא מהות החג? הרי זה רק פרט אחד בכל סיפור יציאת מצרים?
והוא מיישב: בליל הפסח הראשון, בשנת ב' תמ"ח לבריאה, כשהקב"ה עבר על ביתו של ישראל, הוא התחיל לקפוץ, לפסוח, ולרקוד, בזעקו בקול גדול ולא יסף: "דא וואוינט א איד, דא וואוינט א איד" - פה גר יהודי, פה גר יהודי! זוהי המהות של חג הפסח.
הידבק בדרכיו, אמרו חז"ל. ובכן יש לנו כאן הוראה מה צריך לקרות אצלנו בליל הסדר: אבא צריך לקפוץ, לפסוח, לרקוד, ולזעוק: פה גרים ילדיי האהובים והנחמדים, מלאכי אלקים, מתוקים מדבש, שעל כל אחד ואחת מהם נאמר "בנים אתם לה' אלקיכם", וכל נשמה מהם היא "חלק אלוק ממעל ממש", ממש אלקות בהתגלמות!
אולי השנה בעת ביעור החמץ נשרוף גם את הלחץ שנראה מאד יהודי אבל מגיע ממקומות לא בריאים. זו הטראומה של הגלות שמחלחלת בתוכנו, שאומרת לנו כל הזמן שהיהדות צריכה להיות מלאה לחץ, רגשי אשמה כבדים, אכזבות ולפעמים אפילו טירוף ל"ע. הגיע הזמן לקבל את השראת הגאולה. איך נראה בית ושולחן כש"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו"? ההשערה שלי היא: שהילה של מנוחת הנפש והגוף שורה על הפנים של כל אחד מבני המשפחה, שאפשר להרגיש אהבה אין-סופית בבית, ודביקות מוחלטת של אהבה בתענוגים.
בליל הסדר הזה, התמוגגו עם האשה ועם הילדים, ה' עליהם יחיו. לא צריך לתת דרשות, לא צריך למסור שיעורים, לא צריך ליצור אווירה של 'כאילו', לא צריך לברוא אטמספורה מזוייפת. "חותמו של הקב"ה אמת". כל שנדרש הוא להיות נוכחים עם כל הלב, עם כל הנשמה, ועם כל האותנטיות. הסתכלו על כל אחד מהילדים והילדות בעיניים, ותנו להם את ההרגשה שאין יקר מהם בעולם. ברגע אחד, כהרף עין, כל המסורה, כל האמונה, כל היהדות תיכנס מהלב שלכם לתוך הלב שלהם.
ד.
כבר שאלו רבים, מה ל'נרצה' ולסימני הסדר? ניחא י"ד סימנים הראשונים הם כולם הוראות ותדריך לפעולה: קידוש על היין, רחיצת ידים, אכילת כרפס, חלוקת המצה, אמירת ההגדה וסיפור יציאת מצרים, נטילת ידים, וכו', עד ל"ברך" ו"הלל". אבל איזו פעולה והוראה יש ב'נרצה'? ולמה זו נכנסה לסימני ליל הסדר?
אף אני אענה חלקי, ואם שגיתי ה' יכפר בעדי.
'נרצה' היא אולי ההוראה הכי קשה בליל הסדר: להאמין ולהפנים שהסדר ליל פסח שלך היה ממש רצוי, חביב, מקובל, ואהוב אצל הקב"ה בכבודו ובעצמו. שבורא העולם ומנהיגו משתוקק ומתאווה שתוכל לשחרר עצמך מכל הכבלים והאזיקים הגשמיים והרוחניים, לצאת מה"מצרים" שלך, ורצונו שתהיה בן חורין במלוא מובן המלה, לחיות עם לב מלא אהבה, נפש חדורה דביקות, נשמה רצפוה התרגשות, מוחין טבולים בבהירות וטהרה, וגוף נקי ובריא.
'נרצה' היא העבודה הפנימית להבין שאין תבנית ל'סדר' מושלם. הסדר בבית שלך נראה בדיוק כפי שהיה צריך להיראות. כל מה שקרה על השולחן היה רק הזדמנות להבחין איפה ה'מצרים' הפרטית שלך, ומאיפה אתה צריך לגאול את עצמך.
ה.
מנהג ישראל בהרבה קהילות שכשאנחנו מחביאים את האפיקומן, הילדים מוצאים אותו ומחביאים אותו. וכשמגיע ל'צפון' הם אלה שמגלים לנו איה נמצא האפיקומן שלנו.
שמעתי רמז פיקנטי במנהג ישן נושן זה. נקוט האי כללא בידך, כי את כל מה שאבא ואימא מחביאים, בסוף בסוף הילדים מגלים! אפילו שיגענו רבות להטמין את הסודות הללו מתחת לשמיכת ההכרה והמודעות, הילדים שלנו, במוקדם או במאוחר, יוציאו הכל מן ההעלם אל הגילוי, אם בדיבורם, או במעשיהם.
הורים מגיעים אלי להתלונן על הנהגה בלתי רצויה של ילד או ילדה. ומבלי לדון אף אחד, לפעמים צריך לשאול: האם שייך שהילד הרגיש הזה פשוט חושף את הרפש שהיה טמון במשפחה והוא מגלה אותו לעין כל? במקום לכעוס עליו, אולי כדאי להבין שהוא רק מראה באצבע במה עלינו להשתפר.
כשהילדים מוציאים את ה'אפיקומן' שלי החוצה, אני יכול להתרגז. אני אפילו יכול לזרוק אותם מביתי רח"ל. ואז אני אשאר לנצח בגלות מצרים.
אבל יש לי ולך אפשרות אחרת: חבק את האפיקומן, תחבק את הילדים, תן הודיה לה' וגם לילדים על ההזדמנות להוציא את עצמך מהטראומה הגלותית.
או-אז נוכל להכריז יחד:
לשנה הבאה בירושלים!
- תגובה
סיכום השיעור:
ליל הסדר המושלם
א.
הלחץ בעיצומו. ישראל הם עם קדושים, ורוצים לחוג את חג הפסח בקדושה ובטהרה. בניו של הקב"ה משתוקקים לחוות את ה"בכל דור ודור", ומכינים עצמם ליחוד קודשא בריך הוא וכנסת ישראל בליל השימורים הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה.
יש אלה שכבר גמרו לקרוא עשר הגדות של פסח כדי לקבל השראה, רעיונות, חידושים, הברקות, 'געשמאקע ווערטלאך', והרגשים חריפים, כדי להטיל פצצות של אנרגיה תורנית בעת שולחן הסדר. זה מכין עצמו בהגדה החדשה של רבי מיילאך, וזה מכין עצמו בהגדת ארזי הלבנון של גדולי ליטא, רבי איסר זלמן וחתנו רבי אהרן. זה סיים כבר את ההגדה של רבי חיים קנייבסקי, וכמובן שכבר מילאו כרסם בהגדת המהר"ל, הזבח פסח, החיד"א, החתם סופר, רבי צדוק, הגדת השפת אמת, הגדת בעל ערוך השולחן והמלבי"ם, ואפילו עם הגדת בעל המנחת אלעזר.
יש אלה מאתנו שכבר קראו ושנו את הסיפורים על הסדר של קדושי עליון, תלמידי הבעש"ט, ואנו רוצים להרגיש משהו מהחוויה, מההתרוממות, מהקדושה של עולם האצילות. אנחנו מבטיחים לעצמנו שהשנה הילדים והילדות ממש יברחו ממצרים ביחד איתנו.
ב.
דא עקא, שברגע האמת, הדברים לא ממש מתכנסים לפי התוכנית.
יענקי בן השבע נכנס למצב רוח קרבי, דבורי תשושה ועייפה, עקרת הבית כבר לא ישנה כמה ימים, וגם אני עצמי, מבלי להודות לעצמי, עומד על סף התפרצות. החרוסת לא יצאה טוב, מישהו שפך יין על המצה, וכמובן שהמאפיה כדרכה בקודש שלחה יותר פרוסות משלמות. שכחנו להכין מספר מתאים של ביצים. וכך עוד לפני ה'מעשה ברבי אליעזר' הילדים טוענים שכבר הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, הכלבא והשונרא רבים כבר שעות לפני אמירת "חד גדיא", והתחושה בלב: 'איזו תקלה. הסדר שלי ירד לטמיון!'.
ואני הקטן אומר: לאו דווקא. המצוה היחידה בלילה זה שהיא מן התורה ממש (מלבד אכילת כזית מצה) היא: "והגדת לבנך". אז אולי הגיע הזמן לסלק הרבה מהלחץ הרגשי המיותר ולהבין שיש מצוה אחת - החשובה והנחוצה שבכולן בלילה הזה: לתקשר במנוחת הנפש, בחיוך, בחיבה ובאהבה, עם כל הילדים והילדות. כל השאר הן תוספות.
'סדר' לא צריך להיראות באיזשהו אופן מסוים. לא צריך לדרוש שעות בחידושים והברקות דקות מן הדקות בנבכי האמונה, בחקירת המנחת חינוך אם ביעור חמץ הוא מצוה חיובית או קיומית, בחידוש רבנו חיים הלוי ששריפת חמץ היא דין ב'חפצא' ולא רק ב'גברא', ובגדרים של 'יכול מראש חודש' ושאלת מרן הגרי"ז אם מצוות הסיבה היא דין כללי בליל הסדר או דין פרטי בכל המצוות של הלילה.
מהו איפוא הסדר המושלם? שבלילה הזה אבא ואמא יהנו מהילדים שלהם, ויעניקו להם כל האהבה, המתיקות, והשמחה, מעולם עד עולם!
ג.
הרב הקדוש רבי משה לייב מסאסוב אמר פעם: למה נקרא שמו פסח? וכי זה שפסח השם על בתי ישראל הוא הוא מהות החג? הרי זה רק פרט אחד בכל סיפור יציאת מצרים?
והוא מיישב: בליל הפסח הראשון, בשנת ב' תמ"ח לבריאה, כשהקב"ה עבר על ביתו של ישראל, הוא התחיל לקפוץ, לפסוח, ולרקוד, בזעקו בקול גדול ולא יסף: "דא וואוינט א איד, דא וואוינט א איד" - פה גר יהודי, פה גר יהודי! זוהי המהות של חג הפסח.
הידבק בדרכיו, אמרו חז"ל. ובכן יש לנו כאן הוראה מה צריך לקרות אצלנו בליל הסדר: אבא צריך לקפוץ, לפסוח, לרקוד, ולזעוק: פה גרים ילדיי האהובים והנחמדים, מלאכי אלקים, מתוקים מדבש, שעל כל אחד ואחת מהם נאמר "בנים אתם לה' אלקיכם", וכל נשמה מהם היא "חלק אלוק ממעל ממש", ממש אלקות בהתגלמות!
אולי השנה בעת ביעור החמץ נשרוף גם את הלחץ שנראה מאד יהודי אבל מגיע ממקומות לא בריאים. זו הטראומה של הגלות שמחלחלת בתוכנו, שאומרת לנו כל הזמן שהיהדות צריכה להיות מלאה לחץ, רגשי אשמה כבדים, אכזבות ולפעמים אפילו טירוף ל"ע. הגיע הזמן לקבל את השראת הגאולה. איך נראה בית ושולחן כש"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו"? ההשערה שלי היא: שהילה של מנוחת הנפש והגוף שורה על הפנים של כל אחד מבני המשפחה, שאפשר להרגיש אהבה אין-סופית בבית, ודביקות מוחלטת של אהבה בתענוגים.
בליל הסדר הזה, התמוגגו עם האשה ועם הילדים, ה' עליהם יחיו. לא צריך לתת דרשות, לא צריך למסור שיעורים, לא צריך ליצור אווירה של 'כאילו', לא צריך לברוא אטמספורה מזוייפת. "חותמו של הקב"ה אמת". כל שנדרש הוא להיות נוכחים עם כל הלב, עם כל הנשמה, ועם כל האותנטיות. הסתכלו על כל אחד מהילדים והילדות בעיניים, ותנו להם את ההרגשה שאין יקר מהם בעולם. ברגע אחד, כהרף עין, כל המסורה, כל האמונה, כל היהדות תיכנס מהלב שלכם לתוך הלב שלהם.
ד.
כבר שאלו רבים, מה ל'נרצה' ולסימני הסדר? ניחא י"ד סימנים הראשונים הם כולם הוראות ותדריך לפעולה: קידוש על היין, רחיצת ידים, אכילת כרפס, חלוקת המצה, אמירת ההגדה וסיפור יציאת מצרים, נטילת ידים, וכו', עד ל"ברך" ו"הלל". אבל איזו פעולה והוראה יש ב'נרצה'? ולמה זו נכנסה לסימני ליל הסדר?
אף אני אענה חלקי, ואם שגיתי ה' יכפר בעדי.
'נרצה' היא אולי ההוראה הכי קשה בליל הסדר: להאמין ולהפנים שהסדר ליל פסח שלך היה ממש רצוי, חביב, מקובל, ואהוב אצל הקב"ה בכבודו ובעצמו. שבורא העולם ומנהיגו משתוקק ומתאווה שתוכל לשחרר עצמך מכל הכבלים והאזיקים הגשמיים והרוחניים, לצאת מה"מצרים" שלך, ורצונו שתהיה בן חורין במלוא מובן המלה, לחיות עם לב מלא אהבה, נפש חדורה דביקות, נשמה רצפוה התרגשות, מוחין טבולים בבהירות וטהרה, וגוף נקי ובריא.
'נרצה' היא העבודה הפנימית להבין שאין תבנית ל'סדר' מושלם. הסדר בבית שלך נראה בדיוק כפי שהיה צריך להיראות. כל מה שקרה על השולחן היה רק הזדמנות להבחין איפה ה'מצרים' הפרטית שלך, ומאיפה אתה צריך לגאול את עצמך.
ה.
מנהג ישראל בהרבה קהילות שכשאנחנו מחביאים את האפיקומן, הילדים מוצאים אותו ומחביאים אותו. וכשמגיע ל'צפון' הם אלה שמגלים לנו איה נמצא האפיקומן שלנו.
שמעתי רמז פיקנטי במנהג ישן נושן זה. נקוט האי כללא בידך, כי את כל מה שאבא ואימא מחביאים, בסוף בסוף הילדים מגלים! אפילו שיגענו רבות להטמין את הסודות הללו מתחת לשמיכת ההכרה והמודעות, הילדים שלנו, במוקדם או במאוחר, יוציאו הכל מן ההעלם אל הגילוי, אם בדיבורם, או במעשיהם.
הורים מגיעים אלי להתלונן על הנהגה בלתי רצויה של ילד או ילדה. ומבלי לדון אף אחד, לפעמים צריך לשאול: האם שייך שהילד הרגיש הזה פשוט חושף את הרפש שהיה טמון במשפחה והוא מגלה אותו לעין כל? במקום לכעוס עליו, אולי כדאי להבין שהוא רק מראה באצבע במה עלינו להשתפר.
כשהילדים מוציאים את ה'אפיקומן' שלי החוצה, אני יכול להתרגז. אני אפילו יכול לזרוק אותם מביתי רח"ל. ואז אני אשאר לנצח בגלות מצרים.
אבל יש לי ולך אפשרות אחרת: חבק את האפיקומן, תחבק את הילדים, תן הודיה לה' וגם לילדים על ההזדמנות להוציא את עצמך מהטראומה הגלותית.
או-אז נוכל להכריז יחד:
לשנה הבאה בירושלים!
קטגוריות
חג הפסח
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- אפריל 4, 2023
- |
- י״ג ניסן תשפ״ג
- |
- 171 צפיות
ליל הסדר המושלם
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- אפריל 4, 2023
א.
הלחץ בעיצומו. ישראל הם עם קדושים, ורוצים לחוג את חג הפסח בקדושה ובטהרה. בניו של הקב"ה משתוקקים לחוות את ה"בכל דור ודור", ומכינים עצמם ליחוד קודשא בריך הוא וכנסת ישראל בליל השימורים הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה.
יש אלה שכבר גמרו לקרוא עשר הגדות של פסח כדי לקבל השראה, רעיונות, חידושים, הברקות, 'געשמאקע ווערטלאך', והרגשים חריפים, כדי להטיל פצצות של אנרגיה תורנית בעת שולחן הסדר. זה מכין עצמו בהגדה החדשה של רבי מיילאך, וזה מכין עצמו בהגדת ארזי הלבנון של גדולי ליטא, רבי איסר זלמן וחתנו רבי אהרן. זה סיים כבר את ההגדה של רבי חיים קנייבסקי, וכמובן שכבר מילאו כרסם בהגדת המהר"ל, הזבח פסח, החיד"א, החתם סופר, רבי צדוק, הגדת השפת אמת, הגדת בעל ערוך השולחן והמלבי"ם, ואפילו עם הגדת בעל המנחת אלעזר.
יש אלה מאתנו שכבר קראו ושנו את הסיפורים על הסדר של קדושי עליון, תלמידי הבעש"ט, ואנו רוצים להרגיש משהו מהחוויה, מההתרוממות, מהקדושה של עולם האצילות. אנחנו מבטיחים לעצמנו שהשנה הילדים והילדות ממש יברחו ממצרים ביחד איתנו.
ב.
דא עקא, שברגע האמת, הדברים לא ממש מתכנסים לפי התוכנית.
יענקי בן השבע נכנס למצב רוח קרבי, דבורי תשושה ועייפה, עקרת הבית כבר לא ישנה כמה ימים, וגם אני עצמי, מבלי להודות לעצמי, עומד על סף התפרצות. החרוסת לא יצאה טוב, מישהו שפך יין על המצה, וכמובן שהמאפיה כדרכה בקודש שלחה יותר פרוסות משלמות. שכחנו להכין מספר מתאים של ביצים. וכך עוד לפני ה'מעשה ברבי אליעזר' הילדים טוענים שכבר הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, הכלבא והשונרא רבים כבר שעות לפני אמירת "חד גדיא", והתחושה בלב: 'איזו תקלה. הסדר שלי ירד לטמיון!'.
ואני הקטן אומר: לאו דווקא. המצוה היחידה בלילה זה שהיא מן התורה ממש (מלבד אכילת כזית מצה) היא: "והגדת לבנך". אז אולי הגיע הזמן לסלק הרבה מהלחץ הרגשי המיותר ולהבין שיש מצוה אחת - החשובה והנחוצה שבכולן בלילה הזה: לתקשר במנוחת הנפש, בחיוך, בחיבה ובאהבה, עם כל הילדים והילדות. כל השאר הן תוספות.
'סדר' לא צריך להיראות באיזשהו אופן מסוים. לא צריך לדרוש שעות בחידושים והברקות דקות מן הדקות בנבכי האמונה, בחקירת המנחת חינוך אם ביעור חמץ הוא מצוה חיובית או קיומית, בחידוש רבנו חיים הלוי ששריפת חמץ היא דין ב'חפצא' ולא רק ב'גברא', ובגדרים של 'יכול מראש חודש' ושאלת מרן הגרי"ז אם מצוות הסיבה היא דין כללי בליל הסדר או דין פרטי בכל המצוות של הלילה.
מהו איפוא הסדר המושלם? שבלילה הזה אבא ואמא יהנו מהילדים שלהם, ויעניקו להם כל האהבה, המתיקות, והשמחה, מעולם עד עולם!
ג.
הרב הקדוש רבי משה לייב מסאסוב אמר פעם: למה נקרא שמו פסח? וכי זה שפסח השם על בתי ישראל הוא הוא מהות החג? הרי זה רק פרט אחד בכל סיפור יציאת מצרים?
והוא מיישב: בליל הפסח הראשון, בשנת ב' תמ"ח לבריאה, כשהקב"ה עבר על ביתו של ישראל, הוא התחיל לקפוץ, לפסוח, ולרקוד, בזעקו בקול גדול ולא יסף: "דא וואוינט א איד, דא וואוינט א איד" - פה גר יהודי, פה גר יהודי! זוהי המהות של חג הפסח.
הידבק בדרכיו, אמרו חז"ל. ובכן יש לנו כאן הוראה מה צריך לקרות אצלנו בליל הסדר: אבא צריך לקפוץ, לפסוח, לרקוד, ולזעוק: פה גרים ילדיי האהובים והנחמדים, מלאכי אלקים, מתוקים מדבש, שעל כל אחד ואחת מהם נאמר "בנים אתם לה' אלקיכם", וכל נשמה מהם היא "חלק אלוק ממעל ממש", ממש אלקות בהתגלמות!
אולי השנה בעת ביעור החמץ נשרוף גם את הלחץ שנראה מאד יהודי אבל מגיע ממקומות לא בריאים. זו הטראומה של הגלות שמחלחלת בתוכנו, שאומרת לנו כל הזמן שהיהדות צריכה להיות מלאה לחץ, רגשי אשמה כבדים, אכזבות ולפעמים אפילו טירוף ל"ע. הגיע הזמן לקבל את השראת הגאולה. איך נראה בית ושולחן כש"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו"? ההשערה שלי היא: שהילה של מנוחת הנפש והגוף שורה על הפנים של כל אחד מבני המשפחה, שאפשר להרגיש אהבה אין-סופית בבית, ודביקות מוחלטת של אהבה בתענוגים.
בליל הסדר הזה, התמוגגו עם האשה ועם הילדים, ה' עליהם יחיו. לא צריך לתת דרשות, לא צריך למסור שיעורים, לא צריך ליצור אווירה של 'כאילו', לא צריך לברוא אטמספורה מזוייפת. "חותמו של הקב"ה אמת". כל שנדרש הוא להיות נוכחים עם כל הלב, עם כל הנשמה, ועם כל האותנטיות. הסתכלו על כל אחד מהילדים והילדות בעיניים, ותנו להם את ההרגשה שאין יקר מהם בעולם. ברגע אחד, כהרף עין, כל המסורה, כל האמונה, כל היהדות תיכנס מהלב שלכם לתוך הלב שלהם.
ד.
כבר שאלו רבים, מה ל'נרצה' ולסימני הסדר? ניחא י"ד סימנים הראשונים הם כולם הוראות ותדריך לפעולה: קידוש על היין, רחיצת ידים, אכילת כרפס, חלוקת המצה, אמירת ההגדה וסיפור יציאת מצרים, נטילת ידים, וכו', עד ל"ברך" ו"הלל". אבל איזו פעולה והוראה יש ב'נרצה'? ולמה זו נכנסה לסימני ליל הסדר?
אף אני אענה חלקי, ואם שגיתי ה' יכפר בעדי.
'נרצה' היא אולי ההוראה הכי קשה בליל הסדר: להאמין ולהפנים שהסדר ליל פסח שלך היה ממש רצוי, חביב, מקובל, ואהוב אצל הקב"ה בכבודו ובעצמו. שבורא העולם ומנהיגו משתוקק ומתאווה שתוכל לשחרר עצמך מכל הכבלים והאזיקים הגשמיים והרוחניים, לצאת מה"מצרים" שלך, ורצונו שתהיה בן חורין במלוא מובן המלה, לחיות עם לב מלא אהבה, נפש חדורה דביקות, נשמה רצפוה התרגשות, מוחין טבולים בבהירות וטהרה, וגוף נקי ובריא.
'נרצה' היא העבודה הפנימית להבין שאין תבנית ל'סדר' מושלם. הסדר בבית שלך נראה בדיוק כפי שהיה צריך להיראות. כל מה שקרה על השולחן היה רק הזדמנות להבחין איפה ה'מצרים' הפרטית שלך, ומאיפה אתה צריך לגאול את עצמך.
ה.
מנהג ישראל בהרבה קהילות שכשאנחנו מחביאים את האפיקומן, הילדים מוצאים אותו ומחביאים אותו. וכשמגיע ל'צפון' הם אלה שמגלים לנו איה נמצא האפיקומן שלנו.
שמעתי רמז פיקנטי במנהג ישן נושן זה. נקוט האי כללא בידך, כי את כל מה שאבא ואימא מחביאים, בסוף בסוף הילדים מגלים! אפילו שיגענו רבות להטמין את הסודות הללו מתחת לשמיכת ההכרה והמודעות, הילדים שלנו, במוקדם או במאוחר, יוציאו הכל מן ההעלם אל הגילוי, אם בדיבורם, או במעשיהם.
הורים מגיעים אלי להתלונן על הנהגה בלתי רצויה של ילד או ילדה. ומבלי לדון אף אחד, לפעמים צריך לשאול: האם שייך שהילד הרגיש הזה פשוט חושף את הרפש שהיה טמון במשפחה והוא מגלה אותו לעין כל? במקום לכעוס עליו, אולי כדאי להבין שהוא רק מראה באצבע במה עלינו להשתפר.
כשהילדים מוציאים את ה'אפיקומן' שלי החוצה, אני יכול להתרגז. אני אפילו יכול לזרוק אותם מביתי רח"ל. ואז אני אשאר לנצח בגלות מצרים.
אבל יש לי ולך אפשרות אחרת: חבק את האפיקומן, תחבק את הילדים, תן הודיה לה' וגם לילדים על ההזדמנות להוציא את עצמך מהטראומה הגלותית.
או-אז נוכל להכריז יחד:
לשנה הבאה בירושלים!
- תגובה
סיכום השיעור:
ליל הסדר המושלם
שיעורים קשורים
אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
אנא השאירו את תגובתכם למטה!
יונתן - אשכנזי כלל חסידי -1 חוֹדֶשׁ לִפנֵי
מתוק מתוק מתוק - אמת אמת אמת
הרב יוסף יצחק שליט"א
אתה זוכה להוסיף לי להרבה יהודים בארץ ובעולם הרבה צחוק הרבה שמחה
יישר כוח עצום
תלמידך אוהבך
יוחנן
השיבו לתגובה זו.סמן את התגובה הזו.