הפרדת דת ומדינה: גם בקרב ציבור שומרי המצוות רווחת ההנחה שיש את חיי הקדוּשה - הזמנים בהם אנו עוסקים בתורה ובתפילה, המוקדשים לאלוקים; ויש את חיי המעשה - זמני החולין, החלק ביום או בשבוע שבו אנו עוסקים בעניינים שאינם קשורים לקב"ה.

אבל מהדרך הייחודית שבה מצווה אותנו התורה להקדיש עשרה אחוז מהבהמות שנולדות לנו לאלוקים, אנו למדים מסר עוצמתי ורב משמעות: אין חלק בחיים שלנו שאלוקים לא נמצא בו. בחוּלין כמו בקדושה, בחיי המעשה כמו ברגעים הרוחניים, בזמני שמחה וגם בזמני צער - תמיד אלוקים אתנו, ברמת נוכחות מקסימלית.