Picture of the author
Picture of the author

מדוע אנשים שותקים כשיש עוול נורא סביבם?

המרחק בין בלתי אפשרי לאפשרי הוא בדיוק אורך של יד מושטת

    הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

    57 צפיות
  • ינואר 22, 2025
  • |
  • כ״ב טבת תשפ״ה
  • תגובה

סיכום השיעור:

א.

גדלנו כולנו עם הסיפור הזה: ידה של בתיה בת פרעה שהתארכה כדי לאחוז בתיבתו של משה רבינו.

הבה נחזור רגע לאותו בוקר במצרים העתיקה. בוקר במצרים. השמש מתחילה לזרוח, האוויר עוד קריר, ועל שפת היאור צועדת שיירה קטנה - בת פרעה ונערותיה יורדות לרחוץ. "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר".

ופתאום - היא רואה אותה. תיבה קטנה מגומא, צפה בין הקנים. "וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה".

וכאן הגיעו חכמינו זיכרונם לברכה וסיפרו לנו על נס גדול שקרה שם (סוטה יב, ב, וכן במדרש רבה שמות, הובא ברש"י כאן): "ותשלח את אמתה ותקחה, רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר: ידה, וחד אמר: שפחתה, מאן דאמר ידה, דכתיב: אמתה (ולא כתב שפחתה, והכוונה היא ליד שהיא בערך באורך אמה); ומאן דאמר שפחתה, מדלא כתיב ידה... ולמאן דאמר ידה, ליכתוב ידה! הא קא משמע לן, דאישתרבב אישתרבובי".

כלומר, מדוע כתבה התורה "ותשלח את אמתה" ולא "ותשלח את ידה"? כדי להורות לנו שקרה כאן נס גדול והשתרבבה ידה אמות הרבה, כך שיכלה להשיג את התיבה שבה שכב התינוק הפעוט משה רבינו.

 

ב.

וכאן הבן שואל:

מה 'הציק' לחכמינו ז"ל שהרגישו צורך 'להכניס' נס לסיפור המרתק הזה, שגם בגרסתו הטבעית מעורר השראה מופלאה? מה לא טוב בעצם הגבורה ההרואית של בתיה בת פרעה, שמסרה את נפשה להציל ילד יהודי בנסיבות מסוכנות, שצריך להכניס פה סיפור חדש? מדוע יש צורך להכניס סיפור נס, כאשר הטקסט המקראי אינו מזכיר נס כזה? גם אם המילה 'אמתה' היא נדירה, האם המופע הזה נותן לנו זכות להמציא סיפור חדש בגלל קושי במילה?

אדרבה, לכאורה, הסיפור עם הנס מחליש את הסיפור האמיתי. זה מקרה שבו הסיפור הטבעי הרבה יותר חזק מהסיפור הלא טבעי. כאן יש לך בת של עריץ, מושל בכיפה, האיש החזק ביותר בעולם, אדם שמיישם רצח עם, ובתו מתריסה נגד אביה והולכת להציל תינוק יהודי ממוות. איזה סיפור! וואו. זה הנס הכי ענקי. למה אנחנו צריכים 'להרוס' את הסיפור הזה בסיפור חדש שזרועה השתרבבה לפתע מטרים רבים?

ועוד שאלה שלישית: כלל גדול הוא (דרשות הר"ן דרשה ח), ש"קוב"ה לא עביד ניסא למגנא" - הקב"ה לא עושה נס לחינם. מדוע היה כאן צורך לנס? הלוא בתיה הייתה יכולה לשלוח אחת מנערותיה או לשחות בעצמה אל התיבה? למה צריך סתם ליצור נס של זרוע שמתארכת אמות הרבה כשאין צורך לכך?

ועוד שאלה רביעית: מה היה קורה אם היית עומד שם, על שפת היאור במצרים העתיקה, ופתאום היד שלך הייתה מתארכת בעשרות מטרים? אם זה היה קורה לי, הייתי בורח כל עוד נפשי בי. מדוע בתיה לא נבהלה ונשארה בקור רוח לקחת את התיבה?

 

ג.

שמעתי רעיון יפהפה מאת הרב דוד פורמן שיחי', ובעצם יסוד הדברים נאמר מאת הרה"ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זי"ע.

הזרוע והיד משמשות ככלים שיצר הקב"ה שעל ידם אנחנו מבצעים את שאיפותינו ומשיגים מה שחשוב לנו. ופה היא השאלה: אם את היית בת פרעה ויש לך חלום ושאיפה להציל את הילד הזה ולגדלו בתור בן שלך בארמונו של פרעה, האם המטרה הזו היא בהישג יד?

התירוץ די פשוט. יש כאן חלום שהוא לא בהישג יד. אם פרעה יראה שהבת שלו הביאה הביתה ילד יהודי, הוא יהרוג את שניהם!

תארו לעצמכם בפנטזיה באמצע שנות השואה, שבתו של היטלר ימח שמו מחליטה להציל תינוק יהודי מציפורני הגסטפו ולגדלו בביתו של צורר היהודים, בברגהוף! כל בר־דעת היה אומר לה לברוח מהרעיון המטורף הזה. זה בגדר בלתי־אפשרי לחלוטין. הרוצח הגדול ביותר בהיסטוריה בוודאי ירצח אותה ואת הילד בכדור אחד. משימה כזאת היא מעבר להישג היד. ה'יד' הטבעית לא תוכל לבצע זאת.

 

ד.

בחיים צריך לדעת בבירור: יש שאיפות שהן בהישג יד, יש שאיפות שצריך לעמול עליהן קשה אבל עדיין נמצאות בהישג יד, אבל יש חלומות כאלה שהם הזויים - כמו להושיט את ידי לקחת חפץ מהירח! זה טירוף.

אבל בת פרעה לא מוותרת!

בת פרעה מושיטה יד אל מה שנמצא מעבר להישג ידה; היא רודפת אחרי הבלתי אפשרי, המטרה שהחכמה הקונבנציונלית הייתה אומרת לה שהיא פנטזיה, ושהדבר יתפוצץ לה בפנים.

ומה קורה בפועל? היא מצליחה! המשימה הושגה. ועוד איך.

 

ה.

הכיצד?

כי בהיסטוריה יש יד 'בלתי־נראית'. ידו של הקב"ה שהוא אין סופי. אתה מושיט את ידך ככל שאתה יכול, והקב"ה מצרף את ה'זרוע הנטויה' שלו לזרוע שלך, והניסים מתחוללים.

אכן, הבלתי יאומן קרה. ידה של בתיה בת פרעה "נשתרבבה אמות הרבה", כלומר היא השיגה מעל ומעבר למה שהייתה יכולה לפי החשבונות הטבעיים. משה ניצל ממוות, גדל בארמונו של פרעה, והוא זה שהוביל את המהפכה נגד ה'סבא' המאמץ שלו והוציא את ישראל ממצרים!

יש לומר שזו הסיבה שהתורה מדגישה ארבע פעמים בחומש שגאולת מצרים הייתה "ביד חזקה ובזרוע נטויה". וכפי שאומרים בהגדה של פסח: "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה". למה מדגישים דווקא את הזרוע?

ייתכן לומר, כי ה'זרוע הנטויה' כאן רומזת גם על הזרוע הנטויה של בתיה בת פרעה. כל התחלת הגאולה נוצרה על-ידי-כך שבתיה בת פרעה הושיטה את זרועה, והקב"ה צירף כביכול את זרועו הנטויה לזרועה של הנסיכה.

 

ו.

וכך כותב הרה"ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זי"ע ('קול מבשר' חלק א' שמות):

"יש ללמוד מכאן תועלת גדולה בעבודת ה' שלא למנוע אדם את עצמו בשום מעשה הישר והטוב, אף שיראה מראש שלא יעלה בידו להגיע עדי תכליתו, דאם באמת יכוון האדם במעשהו בכל לבו ונפשו, אין שום דבר שבעולם עומד לנגדו... וכן כאן, היא עשתה את שלה לשלוח ידה, על כל פנים אמה אחת, ונעשה לה נס שנשתרבבה אמות הרבה".

חשבו על משהו אחד בחיים שלכם שאתם רוצים לשנות, אבל הוא נראה לכם גדול מדי, רחוק מדי. אולי זהו החלום להקים מוסד? אולי זה הרצון לעזור למישהו שנמצא במצוקה עמוקה? אולי משהו במשפחה שלכם, בשלום-בית, ביחסים עם הילדים, שנראה בלתי פתיר? אולי משהו בזוגיות שנראה כל כך קשה ומאתגר? אולי זו שאיפה רוחנית בלימוד התורה, עבודת התפילה, קיום המצוות שנראה בלתי אפשרי?

כשאנחנו רואים עוול או סבל בקהילה שלנו, בחברה שלנו, במשפחה שלנו, קל להגיד "מה כבר אני יכול לעשות?" אני אמור לצאת למלחמה נגד ה'מערכת'? הרי כל השידוכים במשפחה חס וחלילה לא יסתדרו. יש כאלה שרואים ויודעים על שחיתות, מעשי תועבה, בליעל, התעללות, ניכור אכזרי שקורה ממש עכשיו, אבל הם שותקים ומבליגים. "מי אני ומה אני"? הם אומרים לעצמם. אני רק בן אדם קטן עם זרועות קטנות ומוגבלות.

זו טעות מרה. לימדו מבת פרעה. אתם לא צריכים לראות את כל הדרך. אתם רק צריכים להושיט יד צעד אחד קדימה. כשרואים ילד יהודי טובע בים, אם כפשוטו או במובן נפשי, אל תיכנעו לפיתוי 'מה אפשר כבר לעשות, אנחנו בני אדם קטנים?' בעולם של היגיון קר, הלב החם מחולל את הניסים הכי גדולים.

אתם צריכים רק להושיט יד. כי ברגע שאתם מושיטים יד - אתם כבר לא לבד. ידו של הקב"ה מצטרפת לידכם. הזרועות שלי אמנם מוגבלות, אבל זרועותיו של אלוקים אינן. כאשר אתה מיישר את זרועותיך עם הזרועות האלוקיות, הזרועות שלך הופכות לאינסוף!

כי המרחק בין בלתי אפשרי לאפשרי הוא בדיוק אורך של יד מושטת.

 

קטגוריות

אנא השאירו את תגובתכם למטה!

  • Anonymous -לִפנֵי 16 ימים

    אודות השיעור המיוחד על בת פרעה

    השיעור הזה מטלטל במיוחד ,ויש לי תגובה מאד מאד חשובה לרב 

    אפשר בבקשה לקבל את המייל שלו?

    זה חשוב מאד!

    תודה מראש!

     

    השיבו לתגובה זו.סמן את התגובה הזו.

  • Anonymous -לִפנֵי 16 ימים

    אודות השיעור המיוחד על בת פרעה

    השיעור הזה מטלטל במיוחד ,ויש לי תגובה מאד מאד חשובה לרב 

    אפשר בבקשה לקבל את המייל שלו?

    זה חשוב מאד!

    תודה מראש!

     

    השיבו לתגובה זו.סמן את התגובה הזו.

  • Anonymous -לִפנֵי 16 ימים

    אודות השיעור המיוחד על בת פרעה

    השיעור הזה מטלטל במיוחד ,ויש לי תגובה מאד מאד חשובה לרב 

    אפשר בבקשה לקבל את המייל שלו?

    זה חשוב מאד!

    תודה מראש!

     

    השיבו לתגובה זו.סמן את התגובה הזו.

  • Anonymous -לִפנֵי 16 ימים

    אודות השיעור המיוחד על בת פרעה

    השיעור הזה מטלטל במיוחד ,ויש לי תגובה מאד מאד חשובה לרב 

    אפשר בבקשה לקבל את המייל שלו?

    זה חשוב מאד!

    תודה מראש!

     

    השיבו לתגובה זו.סמן את התגובה הזו.

  • Anonymous -לִפנֵי 16 ימים

    אודות השיעור המיוחד על בת פרעה

    השיעור הזה מטלטל במיוחד ,ויש לי תגובה מאד מאד חשובה לרב 

    אפשר בבקשה לקבל את המייל שלו?

    זה חשוב מאד!

    תודה מראש!

     

    השיבו לתגובה זו.סמן את התגובה הזו.

עיתון ״בקהילה״ - פרשת שמות תשפ״ה

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

  • ינואר 22, 2025
  • |
  • כ״ב טבת תשפ״ה
  • |
  • 57 צפיות
  • תגובה

סיכום השיעור:

אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו

צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו

לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
Picture of the authorPicture of the author