פטור של אהבה
לקחת את הבעלים לכל מקום
- מרץ 11, 2025
- |
- י״א אדר תשפ״ה
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
19 צפיות
פטור של אהבה
לקחת את הבעלים לכל מקום
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- מרץ 11, 2025
א.
הרב אורי זוהר ז"ל סיפר פעם בדיחה קולעת:
שני בחורים דתיים רכבו בוקר אחד על אופנוע בלונדון. לאחר חצי שעה עצר אותם שוטר, ואמר להם:
"אני אנטישמי. כבר חצי שעה אני עוקב אחריכם ומשתדל לתפוס אתכם על משהו לא חוקי שעשיתם. אבל למגינת לבי, לא מצאתי כלום במה להאשים אתכם, לא נסיעה על רמזור אדום, או בכביש לא מסומן, וכדומה. איך זה שהצלחתם לרכוב על אופנוע חצי שעה ברחובות הסואנים של לונדון ולא לעשות שום טעות חוקית?"
אחד מהבחורים ענה: "כי השם נמצא ממש אתנו".
"אה", אמר השוטר, "יש לכם שלושה נוסעים על אופנוע - זה כבר לא חוקי, ואני נותן לכם קנס!"
ב.
יש תורה נפלאה ומאירה מבעל חידושי הרי"ם זי"ע על פרשת משפטים.
הוא מתעכב על הפסוק בפרשת בלק: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". השאלה ידועה ומפורסמת: לית דין ולית דיין? מה הפירוש שהקב"ה לא הסתכל ולא ראה שום עוון בעם ישראל? וגם זה היפך ממש מכל התורה וכל התנ"ך, שם רואים שהקב"ה דווקא כן רואה כל מצווה וכל עבירה, בלשון המשנה "עין רואה ואוזן שומעת"?
הרה"ק רבי יצחק מאיר מגור זי"ע מסביר את הדברים על פי מצווה מאוד מעניינת בפרשתנו, הידועה בשם "שאילה בבעלים".
תורף ההלכה היא ששואל ששאל מחברו בהמה או חפץ חייב להחזירו. ואם משהו קרה, אפילו באונס גמור, הוא עדיין חייב להחזירו. כי השואל שכל ההנאה שלו אינו יכול לפטור עצמו בהתנצלות שהוא לא אשם - לקחת ממני משהו, בבקשה להחזיר!
למשל אם שאלתי ממך רכב. ובאותו לילה באו גזלנים וגנבו את הרכב, או הגיע צונאמי ושטף את הרכב - אונס גמור ממש, אני לא יכול לפטור עצמי בטענת אונסין. אני חייב להחזיר לך את המכונית או את הכסף שהמכונית שווה.
אבל יש יוצא מן הכלל אחד והוא מופיע בפרשתנו (כב, יד-טו): "וְכִי־יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ־מֵת בְּעָלָיו אֵין־עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם׃ אִם־בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם". וכפי שהגמרא מגדירה זאת (בבא מציעא צה, ב): "תניא ממשמע שנאמר 'אם בעליו עמו לא ישלם' איני יודע שאם בעליו אין עמו שלם ישלם? אלא מה תלמוד לומר 'בעליו אין עמו' - לומר לך היה עמו בשעת שאילה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה".
וכן נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שמו, א): "השואל והיה המשאיל עם השואל במלאכתו בשעה שמשך הדבר השאול, אפילו נגנב או נאבד בפשיעה פטור, שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם. לא שנא היה עמו בשאלה שהשאיל את עצמו לעשות מלאכתו... לא שנא היה עמו באותה מלאכה של הדבר השאול, לא שנא במלאכה אחרת, אפילו אמר לו השקני מים והשקהו והשאיל לו פרתו בעוד שהוא משקהו הוי שאלה בבעלים. אבל אם משך תחילה ואחר כך השקהו לא הוי שאלה בבעלים".
כלומר, אם שאלתי לא רק את החפץ או את הבהמה, אלא גם הבעלים עצמו, למשל ביקשתי מהבעלים לעזור לי לבנות סוכה, או לעדור את הגינה שלי, או לתקן את מנעול הדלת של הבית שלי, או את המזגן, אז אפילו אם משהו קורה לחפץ או לבהמה, אני פטור מהתשלומים.
ג.
על זה אומר בעל חידושי הרי"ם דבר נורא ונפלא:
"אם בעליו עמו לא ישלם וגו'. איתא לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה׳ אלוקיו עמו גו', היינו יען שה׳ אלוקיו עמו, הצדיקים אמרו שהעבירות שאינן מעבירות את עול מלכות שמים מהאדם, אינן כלולות בחשבון העוונות ומוחלין עליהם מן השמים. וזהו אם בעליו עמו לא ישלם".
כלומר, הנשמה והגוף הרי מושאלים הם מהקב"ה ("הנשמה לך והגוף שלך"), והאדם יש לו עליהם דין שואל, וחייב על הכל, אפילו באונס, אבל אם זוהי שאילה בבעלים, אם הוא מרגיש שה' אלוקיו עמו, אז "לא הביט און ביעקב", הוא פטור מתשלומין, כלומר, הוא נפטר מהפגם ומהעונש (הגם שבוודאי יעשה תשובה כי כשמרגיש שה' אלוקיו עמו הוא לא רוצה להיות נפרד ח"ו מאת השם).
ובליקוטי מהר"ם שיק פרשת משפטים מביא תורה נפלאה מאת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע על הפסוק "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ".
לכאורה למה נאמר פעמיים "שאלתי" ו"אבקש"? ועוד, שאלתי נאמר בלשון עבר, ואבקש נאמר בלשון עתיד?
ופירש הרה"ק מרוז'ין, כי הנשמה נקראת אחת (תוספות מנחות יח), כי היא מיוחדת ואחת עם הקב"ה.
אחת שאלתי מאת ה' – את הנשמה שלי שאלתי ולוויתי מאת הקב"ה. אם כן יש לי עליה דין שואל. לזאת אבקש: שבתי בבית ה' כל ימי חיי, כך שתהיה שאילה בבעלים, ואז אני פטור...
ד.
אגב, יש בנותן טעם לספר מה ששמעתי מרב בניו יורק, הרב חיים רובין ז"ל. הוא ביקר פעם עם אביו במלון 'פליישמן' בהרי הקטסקילס. היה זה בחודש אלול, והגאון רבי משה פיינשטיין היה נוכח שם. בעת סעודה שלישית ביקש רבי משה מהרב רובין להגיד דבר תורה. והוא אמר אמרה זו על "אחת שאלתי", מבלי להזכיר שם אומרו.
הגיב רבי משה:
"אזא ווארט האט געקענט זאגן נאר א חסידישער גאון" - אמרה כזו יכולה היתה להיאמר רק על ידי גאון חסידי. או אז אמר הרב רובין לרבי משה את שם אומרו של הפתגם הזה. (אגב הוא אמר את הדברים בשם הרה"ק ה'שר שלום' מבעלזא, אבל במהר"ם שיק נאמר בשם הרב הקדוש מרוז'ין. אמנם שני אישים אלה מתאימים להגדרתו של רבי משה פיינשטיין!).
חשבתי שאולי אפשר להוסיף, שזוהי הסיבה שדווקא דוד המלך אומר בתהלים (כג), "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי"! הרי דוד המלך ביקש "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", שאילה בבעלים, אם כן בכל מקום שהוא הולך וכל מה שקורה "לא אירא רע, כי אתה עמדי". "בעליו עמו, לא ישלם".
דבר עמוק שמעתי פעם מהרבי מליובאוויטש זצוק"ל (שבת ויצא תשמ"ח כשלמדו הלכות אלו בשיעור רמב"ם היומי): לכן בכל בוקר מתחילים את היום במילים "מודה אני לפניך כו' שהחזרת בי נשמתי", "אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא כו'", והרי הנשמה היא חלק אלוקה ממעל, אם כן יש כאן שאילה בבעלים, ועוד זאת מתחילים את היום בתפילה שאז מבקשים מאת הבעלים להשקות לנו מים וליתן לנו כל הצרכים, אם כן כל היום הוא בגדר שאילה בבעלים!
ה.
יש כאן הוראה עמוקה ונפלאה בחיים.
כולנו עושים טעויות בחיים (לפחות אני יכול לדבר על עצמי. אבל מסתמא יש עוד כמה מהקוראים שעושים טעויות). לפעמים עיקר הדיכאון והנפילה של האדם היא לא מהעבירה או הטעות עצמה, אלא מהבושה שנוצרת אחר כך. אני נכשל ואז אני נכנס לבועה ומשם אני לא יוצא לכמה ימים.
בלשונו של בעל חידושי הרי"ם: "הצדיקים אמרו שהעבירות שאינן מעבירות את עול מלכות שמים מהאדם, אינן כלולות בחשבון העוונות ומוחלין עליהם מן השמים". כשהבן אדם יכול להרגיש את ה"שאילה בבעלים", בכל רגע ובכל מצב, אז "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל".
"ה' אלוקיו עמו" - כן גם אתי ואתך באותו רגע ממש.
- תגובה
סיכום השיעור:
א.
הרב אורי זוהר ז"ל סיפר פעם בדיחה קולעת:
שני בחורים דתיים רכבו בוקר אחד על אופנוע בלונדון. לאחר חצי שעה עצר אותם שוטר, ואמר להם:
"אני אנטישמי. כבר חצי שעה אני עוקב אחריכם ומשתדל לתפוס אתכם על משהו לא חוקי שעשיתם. אבל למגינת לבי, לא מצאתי כלום במה להאשים אתכם, לא נסיעה על רמזור אדום, או בכביש לא מסומן, וכדומה. איך זה שהצלחתם לרכוב על אופנוע חצי שעה ברחובות הסואנים של לונדון ולא לעשות שום טעות חוקית?"
אחד מהבחורים ענה: "כי השם נמצא ממש אתנו".
"אה", אמר השוטר, "יש לכם שלושה נוסעים על אופנוע - זה כבר לא חוקי, ואני נותן לכם קנס!"
ב.
יש תורה נפלאה ומאירה מבעל חידושי הרי"ם זי"ע על פרשת משפטים.
הוא מתעכב על הפסוק בפרשת בלק: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". השאלה ידועה ומפורסמת: לית דין ולית דיין? מה הפירוש שהקב"ה לא הסתכל ולא ראה שום עוון בעם ישראל? וגם זה היפך ממש מכל התורה וכל התנ"ך, שם רואים שהקב"ה דווקא כן רואה כל מצווה וכל עבירה, בלשון המשנה "עין רואה ואוזן שומעת"?
הרה"ק רבי יצחק מאיר מגור זי"ע מסביר את הדברים על פי מצווה מאוד מעניינת בפרשתנו, הידועה בשם "שאילה בבעלים".
תורף ההלכה היא ששואל ששאל מחברו בהמה או חפץ חייב להחזירו. ואם משהו קרה, אפילו באונס גמור, הוא עדיין חייב להחזירו. כי השואל שכל ההנאה שלו אינו יכול לפטור עצמו בהתנצלות שהוא לא אשם - לקחת ממני משהו, בבקשה להחזיר!
למשל אם שאלתי ממך רכב. ובאותו לילה באו גזלנים וגנבו את הרכב, או הגיע צונאמי ושטף את הרכב - אונס גמור ממש, אני לא יכול לפטור עצמי בטענת אונסין. אני חייב להחזיר לך את המכונית או את הכסף שהמכונית שווה.
אבל יש יוצא מן הכלל אחד והוא מופיע בפרשתנו (כב, יד-טו): "וְכִי־יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ־מֵת בְּעָלָיו אֵין־עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם׃ אִם־בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם". וכפי שהגמרא מגדירה זאת (בבא מציעא צה, ב): "תניא ממשמע שנאמר 'אם בעליו עמו לא ישלם' איני יודע שאם בעליו אין עמו שלם ישלם? אלא מה תלמוד לומר 'בעליו אין עמו' - לומר לך היה עמו בשעת שאילה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה".
וכן נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שמו, א): "השואל והיה המשאיל עם השואל במלאכתו בשעה שמשך הדבר השאול, אפילו נגנב או נאבד בפשיעה פטור, שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם. לא שנא היה עמו בשאלה שהשאיל את עצמו לעשות מלאכתו... לא שנא היה עמו באותה מלאכה של הדבר השאול, לא שנא במלאכה אחרת, אפילו אמר לו השקני מים והשקהו והשאיל לו פרתו בעוד שהוא משקהו הוי שאלה בבעלים. אבל אם משך תחילה ואחר כך השקהו לא הוי שאלה בבעלים".
כלומר, אם שאלתי לא רק את החפץ או את הבהמה, אלא גם הבעלים עצמו, למשל ביקשתי מהבעלים לעזור לי לבנות סוכה, או לעדור את הגינה שלי, או לתקן את מנעול הדלת של הבית שלי, או את המזגן, אז אפילו אם משהו קורה לחפץ או לבהמה, אני פטור מהתשלומים.
ג.
על זה אומר בעל חידושי הרי"ם דבר נורא ונפלא:
"אם בעליו עמו לא ישלם וגו'. איתא לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה׳ אלוקיו עמו גו', היינו יען שה׳ אלוקיו עמו, הצדיקים אמרו שהעבירות שאינן מעבירות את עול מלכות שמים מהאדם, אינן כלולות בחשבון העוונות ומוחלין עליהם מן השמים. וזהו אם בעליו עמו לא ישלם".
כלומר, הנשמה והגוף הרי מושאלים הם מהקב"ה ("הנשמה לך והגוף שלך"), והאדם יש לו עליהם דין שואל, וחייב על הכל, אפילו באונס, אבל אם זוהי שאילה בבעלים, אם הוא מרגיש שה' אלוקיו עמו, אז "לא הביט און ביעקב", הוא פטור מתשלומין, כלומר, הוא נפטר מהפגם ומהעונש (הגם שבוודאי יעשה תשובה כי כשמרגיש שה' אלוקיו עמו הוא לא רוצה להיות נפרד ח"ו מאת השם).
ובליקוטי מהר"ם שיק פרשת משפטים מביא תורה נפלאה מאת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע על הפסוק "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ".
לכאורה למה נאמר פעמיים "שאלתי" ו"אבקש"? ועוד, שאלתי נאמר בלשון עבר, ואבקש נאמר בלשון עתיד?
ופירש הרה"ק מרוז'ין, כי הנשמה נקראת אחת (תוספות מנחות יח), כי היא מיוחדת ואחת עם הקב"ה.
אחת שאלתי מאת ה' – את הנשמה שלי שאלתי ולוויתי מאת הקב"ה. אם כן יש לי עליה דין שואל. לזאת אבקש: שבתי בבית ה' כל ימי חיי, כך שתהיה שאילה בבעלים, ואז אני פטור...
ד.
אגב, יש בנותן טעם לספר מה ששמעתי מרב בניו יורק, הרב חיים רובין ז"ל. הוא ביקר פעם עם אביו במלון 'פליישמן' בהרי הקטסקילס. היה זה בחודש אלול, והגאון רבי משה פיינשטיין היה נוכח שם. בעת סעודה שלישית ביקש רבי משה מהרב רובין להגיד דבר תורה. והוא אמר אמרה זו על "אחת שאלתי", מבלי להזכיר שם אומרו.
הגיב רבי משה:
"אזא ווארט האט געקענט זאגן נאר א חסידישער גאון" - אמרה כזו יכולה היתה להיאמר רק על ידי גאון חסידי. או אז אמר הרב רובין לרבי משה את שם אומרו של הפתגם הזה. (אגב הוא אמר את הדברים בשם הרה"ק ה'שר שלום' מבעלזא, אבל במהר"ם שיק נאמר בשם הרב הקדוש מרוז'ין. אמנם שני אישים אלה מתאימים להגדרתו של רבי משה פיינשטיין!).
חשבתי שאולי אפשר להוסיף, שזוהי הסיבה שדווקא דוד המלך אומר בתהלים (כג), "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי"! הרי דוד המלך ביקש "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", שאילה בבעלים, אם כן בכל מקום שהוא הולך וכל מה שקורה "לא אירא רע, כי אתה עמדי". "בעליו עמו, לא ישלם".
דבר עמוק שמעתי פעם מהרבי מליובאוויטש זצוק"ל (שבת ויצא תשמ"ח כשלמדו הלכות אלו בשיעור רמב"ם היומי): לכן בכל בוקר מתחילים את היום במילים "מודה אני לפניך כו' שהחזרת בי נשמתי", "אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא כו'", והרי הנשמה היא חלק אלוקה ממעל, אם כן יש כאן שאילה בבעלים, ועוד זאת מתחילים את היום בתפילה שאז מבקשים מאת הבעלים להשקות לנו מים וליתן לנו כל הצרכים, אם כן כל היום הוא בגדר שאילה בבעלים!
ה.
יש כאן הוראה עמוקה ונפלאה בחיים.
כולנו עושים טעויות בחיים (לפחות אני יכול לדבר על עצמי. אבל מסתמא יש עוד כמה מהקוראים שעושים טעויות). לפעמים עיקר הדיכאון והנפילה של האדם היא לא מהעבירה או הטעות עצמה, אלא מהבושה שנוצרת אחר כך. אני נכשל ואז אני נכנס לבועה ומשם אני לא יוצא לכמה ימים.
בלשונו של בעל חידושי הרי"ם: "הצדיקים אמרו שהעבירות שאינן מעבירות את עול מלכות שמים מהאדם, אינן כלולות בחשבון העוונות ומוחלין עליהם מן השמים". כשהבן אדם יכול להרגיש את ה"שאילה בבעלים", בכל רגע ובכל מצב, אז "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל".
"ה' אלוקיו עמו" - כן גם אתי ואתך באותו רגע ממש.
טעמו וראו (עיתון ״בקהילה״) - פרשת משפטים תשפ״ה
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- מרץ 11, 2025
- |
- י״א אדר תשפ״ה
- |
- 19 צפיות
פטור של אהבה
לקחת את הבעלים לכל מקום
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- מרץ 11, 2025
א.
הרב אורי זוהר ז"ל סיפר פעם בדיחה קולעת:
שני בחורים דתיים רכבו בוקר אחד על אופנוע בלונדון. לאחר חצי שעה עצר אותם שוטר, ואמר להם:
"אני אנטישמי. כבר חצי שעה אני עוקב אחריכם ומשתדל לתפוס אתכם על משהו לא חוקי שעשיתם. אבל למגינת לבי, לא מצאתי כלום במה להאשים אתכם, לא נסיעה על רמזור אדום, או בכביש לא מסומן, וכדומה. איך זה שהצלחתם לרכוב על אופנוע חצי שעה ברחובות הסואנים של לונדון ולא לעשות שום טעות חוקית?"
אחד מהבחורים ענה: "כי השם נמצא ממש אתנו".
"אה", אמר השוטר, "יש לכם שלושה נוסעים על אופנוע - זה כבר לא חוקי, ואני נותן לכם קנס!"
ב.
יש תורה נפלאה ומאירה מבעל חידושי הרי"ם זי"ע על פרשת משפטים.
הוא מתעכב על הפסוק בפרשת בלק: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". השאלה ידועה ומפורסמת: לית דין ולית דיין? מה הפירוש שהקב"ה לא הסתכל ולא ראה שום עוון בעם ישראל? וגם זה היפך ממש מכל התורה וכל התנ"ך, שם רואים שהקב"ה דווקא כן רואה כל מצווה וכל עבירה, בלשון המשנה "עין רואה ואוזן שומעת"?
הרה"ק רבי יצחק מאיר מגור זי"ע מסביר את הדברים על פי מצווה מאוד מעניינת בפרשתנו, הידועה בשם "שאילה בבעלים".
תורף ההלכה היא ששואל ששאל מחברו בהמה או חפץ חייב להחזירו. ואם משהו קרה, אפילו באונס גמור, הוא עדיין חייב להחזירו. כי השואל שכל ההנאה שלו אינו יכול לפטור עצמו בהתנצלות שהוא לא אשם - לקחת ממני משהו, בבקשה להחזיר!
למשל אם שאלתי ממך רכב. ובאותו לילה באו גזלנים וגנבו את הרכב, או הגיע צונאמי ושטף את הרכב - אונס גמור ממש, אני לא יכול לפטור עצמי בטענת אונסין. אני חייב להחזיר לך את המכונית או את הכסף שהמכונית שווה.
אבל יש יוצא מן הכלל אחד והוא מופיע בפרשתנו (כב, יד-טו): "וְכִי־יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ־מֵת בְּעָלָיו אֵין־עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם׃ אִם־בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם". וכפי שהגמרא מגדירה זאת (בבא מציעא צה, ב): "תניא ממשמע שנאמר 'אם בעליו עמו לא ישלם' איני יודע שאם בעליו אין עמו שלם ישלם? אלא מה תלמוד לומר 'בעליו אין עמו' - לומר לך היה עמו בשעת שאילה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה".
וכן נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שמו, א): "השואל והיה המשאיל עם השואל במלאכתו בשעה שמשך הדבר השאול, אפילו נגנב או נאבד בפשיעה פטור, שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם. לא שנא היה עמו בשאלה שהשאיל את עצמו לעשות מלאכתו... לא שנא היה עמו באותה מלאכה של הדבר השאול, לא שנא במלאכה אחרת, אפילו אמר לו השקני מים והשקהו והשאיל לו פרתו בעוד שהוא משקהו הוי שאלה בבעלים. אבל אם משך תחילה ואחר כך השקהו לא הוי שאלה בבעלים".
כלומר, אם שאלתי לא רק את החפץ או את הבהמה, אלא גם הבעלים עצמו, למשל ביקשתי מהבעלים לעזור לי לבנות סוכה, או לעדור את הגינה שלי, או לתקן את מנעול הדלת של הבית שלי, או את המזגן, אז אפילו אם משהו קורה לחפץ או לבהמה, אני פטור מהתשלומים.
ג.
על זה אומר בעל חידושי הרי"ם דבר נורא ונפלא:
"אם בעליו עמו לא ישלם וגו'. איתא לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה׳ אלוקיו עמו גו', היינו יען שה׳ אלוקיו עמו, הצדיקים אמרו שהעבירות שאינן מעבירות את עול מלכות שמים מהאדם, אינן כלולות בחשבון העוונות ומוחלין עליהם מן השמים. וזהו אם בעליו עמו לא ישלם".
כלומר, הנשמה והגוף הרי מושאלים הם מהקב"ה ("הנשמה לך והגוף שלך"), והאדם יש לו עליהם דין שואל, וחייב על הכל, אפילו באונס, אבל אם זוהי שאילה בבעלים, אם הוא מרגיש שה' אלוקיו עמו, אז "לא הביט און ביעקב", הוא פטור מתשלומין, כלומר, הוא נפטר מהפגם ומהעונש (הגם שבוודאי יעשה תשובה כי כשמרגיש שה' אלוקיו עמו הוא לא רוצה להיות נפרד ח"ו מאת השם).
ובליקוטי מהר"ם שיק פרשת משפטים מביא תורה נפלאה מאת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע על הפסוק "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ".
לכאורה למה נאמר פעמיים "שאלתי" ו"אבקש"? ועוד, שאלתי נאמר בלשון עבר, ואבקש נאמר בלשון עתיד?
ופירש הרה"ק מרוז'ין, כי הנשמה נקראת אחת (תוספות מנחות יח), כי היא מיוחדת ואחת עם הקב"ה.
אחת שאלתי מאת ה' – את הנשמה שלי שאלתי ולוויתי מאת הקב"ה. אם כן יש לי עליה דין שואל. לזאת אבקש: שבתי בבית ה' כל ימי חיי, כך שתהיה שאילה בבעלים, ואז אני פטור...
ד.
אגב, יש בנותן טעם לספר מה ששמעתי מרב בניו יורק, הרב חיים רובין ז"ל. הוא ביקר פעם עם אביו במלון 'פליישמן' בהרי הקטסקילס. היה זה בחודש אלול, והגאון רבי משה פיינשטיין היה נוכח שם. בעת סעודה שלישית ביקש רבי משה מהרב רובין להגיד דבר תורה. והוא אמר אמרה זו על "אחת שאלתי", מבלי להזכיר שם אומרו.
הגיב רבי משה:
"אזא ווארט האט געקענט זאגן נאר א חסידישער גאון" - אמרה כזו יכולה היתה להיאמר רק על ידי גאון חסידי. או אז אמר הרב רובין לרבי משה את שם אומרו של הפתגם הזה. (אגב הוא אמר את הדברים בשם הרה"ק ה'שר שלום' מבעלזא, אבל במהר"ם שיק נאמר בשם הרב הקדוש מרוז'ין. אמנם שני אישים אלה מתאימים להגדרתו של רבי משה פיינשטיין!).
חשבתי שאולי אפשר להוסיף, שזוהי הסיבה שדווקא דוד המלך אומר בתהלים (כג), "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי"! הרי דוד המלך ביקש "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", שאילה בבעלים, אם כן בכל מקום שהוא הולך וכל מה שקורה "לא אירא רע, כי אתה עמדי". "בעליו עמו, לא ישלם".
דבר עמוק שמעתי פעם מהרבי מליובאוויטש זצוק"ל (שבת ויצא תשמ"ח כשלמדו הלכות אלו בשיעור רמב"ם היומי): לכן בכל בוקר מתחילים את היום במילים "מודה אני לפניך כו' שהחזרת בי נשמתי", "אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא כו'", והרי הנשמה היא חלק אלוקה ממעל, אם כן יש כאן שאילה בבעלים, ועוד זאת מתחילים את היום בתפילה שאז מבקשים מאת הבעלים להשקות לנו מים וליתן לנו כל הצרכים, אם כן כל היום הוא בגדר שאילה בבעלים!
ה.
יש כאן הוראה עמוקה ונפלאה בחיים.
כולנו עושים טעויות בחיים (לפחות אני יכול לדבר על עצמי. אבל מסתמא יש עוד כמה מהקוראים שעושים טעויות). לפעמים עיקר הדיכאון והנפילה של האדם היא לא מהעבירה או הטעות עצמה, אלא מהבושה שנוצרת אחר כך. אני נכשל ואז אני נכנס לבועה ומשם אני לא יוצא לכמה ימים.
בלשונו של בעל חידושי הרי"ם: "הצדיקים אמרו שהעבירות שאינן מעבירות את עול מלכות שמים מהאדם, אינן כלולות בחשבון העוונות ומוחלין עליהם מן השמים". כשהבן אדם יכול להרגיש את ה"שאילה בבעלים", בכל רגע ובכל מצב, אז "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל".
"ה' אלוקיו עמו" - כן גם אתי ואתך באותו רגע ממש.
- תגובה
סיכום השיעור:
אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
אנא השאירו את תגובתכם למטה!