״למה תמאס באשת נעורים״?
מוציא שם רע לפי האור החיים הקדוש
- אוגוסט 31, 2023
- |
- י״ד אלול תשפ״ג
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
174 צפיות
״למה תמאס באשת נעורים״?
מוציא שם רע לפי האור החיים הקדוש
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- אוגוסט 31, 2023
א.
לפני כמה שנים שמעתי סיפור מאת הרה"ח ר' יהודה ליב גרונר ז"ל, שזכה לשמש את כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל בתור מזכיר ומשב"ק במשך חמישים וחמש שנה.
וכך סיפר, כאילו אגב אורחא. "בשנת תשנ"ב" - הרבי כבר היה בן שמונים ותשע, מספר שבועות לפני האירוע המוחי שלו – "פנה אלי יום אחד והתאונן, שכשהוא לומד גמרא קשה לו לקרוא את הגהות הב"ח והגהות רבי עקיבא אייגר. הזמנתי אפוא רופא עינים מומחה, ד"ר חדד, שיבוא ויטפל בעיניו הקדושות של הרבי".
הרב גרונר התכוון לספר את המשך הסיפור על פגישת הרופא עם הרבי. אבל ברגע ההוא הבנתי חיבת התורה מהי. לכאורה הרבי היה צריך להתאונן למזכירו על הקושי שיש לו בכח הראיה. הוא בכלל לא הזכיר את הנקודה הזו. על מה הוא כן התאונן? על הקושי לעיין באותיות הקטנות של גליון הש"ס והגהות הב"ח!
כי החכם עיניו בראשו. בעיני גאון ישראל וקדושו, מהו גדר העיניים? מה כל עניינו ותפקידו של כח הראיה? עיון ושקידת התורה. במה מתבטא הקושי בראיה? בהעדר היכולת לקרות את האותיות הקטנות בש"ס וילנה.
ב.
סוגיית מוציא שם רע בפרשת כי תצא (דברים כב, יג ואילך), איך להגיד, היא לא במיוחד נעימה לאוזן. אלא שההלכה לא רק מתעסקת עם מלאכי עליון, אלא גם עם מוציאי שם רע על חפים מפשע.
עד שהגיע קדוש השם, רבינו חיים בן רבי משה עטר, שנודע בקרב כל בית ישראל בכינוי ה'אור החיים הקדוש', ובפירושו לפרשת כי תצא מגלה לנו פלאי תורתנו הקדושה, איך ללמוד את פרשת מוציא שם רע בצורה חדשה ומעוררת השתאות ולהט רוחני.
כל שנה בפרשת כי תצא כשאני לומד את ה'אור החיים' הזה, לבי מתמוגג מחדש מפירושו השמיימי של האור החיים, שמוצאו מגן עדן העליון, וכל כולו שירה לוהטת חדורה רשפי אש לתורה וקדושתה, אצילותה והדרה. יש כאן התפרצות אהבה בתענוגים כלפי לימוד ושקידת התורה.
ג.
כדאי מאד ללמוד את דבריו הקדושים בפנים, ואותיות מחכימות. אבל ברשותכם, אמסור את נקודת הדברים.
התורה מאורסת לעם ישראל, כמו האשה אל האיש, "מורשה קהלת יעקב", כדברי חז"ל במסכת סנהדרין, אל תיקרי מורשה אלא מאורשה. ישראל הם החתן והתורה היא הכלה. והנה הפרשה מתארת לנו מציאות עגומה שהאיש מתחיל לשנוא ומוציא שם רע על אשת נעוריו, הוא מתחיל להרגיש שנאה אל התורה האהובה והחביבה.
הנה לשונו של האור החיים:
"דיברה תורה כנגד בני אדם אשר חוזרים פניהם מן התורה, ועליהם אמר הכתוב, "כִּי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה", זאת התורה המאורסה, "וּבָא אֵלֶיהָ", שכבר זרחה עליהם אורה של תורה בהר סיני וקבלו הלוחות, "וּשְׂנֵאָהּ", פירוש שאין לבם חפץ לתת לה עונתה במשפט.
"וכשבא מוכיח לדבר אליו למה תמאס אשת נעורים? משיב, כי אין התורה זנה ומפרנסת, והוא צריך למחיה, גם אינו רואה סימן ברכה מאמצעות לימודה, הגם כי יעסוק בה אין נפתחין לו שערי פרנסה טובה, ואדרבא, רואה כי כל האנשים שרחקוה, ואינם חושבים בה, כל עיקר בתיהם מלאים כל טוב.
"והוא אומרו "וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת־הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי", פירוש שאינו כופר בליקוחיה, אלא שאומר "וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא־מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים", פירוש לשון חוזק, כי עוסקיה סביב יחנו לדפוק על דלתי אחרים למצוא טרף".
זהו תורף הטענה לפי האור החיים הקדוש: "איך וויל מאכן א לעבן - אני רוצה לחיות טוב, טוען היהודי הזה. אני לא רוצה להיות 'שלעפער'. השתדלתי להתקרב אל התורה, הוא אומר, אבל לא מצאתי לה בתולים, לא מצאתי בה טריות, רעננות, חוזק, געשמאק. אלה שמרחקים את התורה, עושים חיים יפים, ואני נשארתי מסכן...".
ד.
אז מה עושים עכשיו? היהודי הזה חושב שלימוד ושקידת התורה הוא ממש עול כבד. הר סיני היה מקח טעות. הוא רוצה להפטר מהאשה הזו...
ממשיך האור החיים: "וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ", מודיע הכתוב כי הקדוש ברוך הוא שהוא הנקרא אבי הנערה, וכנסת ישראל, יתבעו עלבונה של תורה לפני בית דין הגדול.
והנה טענת העומד לתבוע עלבונה כתובה לפנינו, כאומרו, "וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל־הַזְּקֵנִים אֶת־בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ", פירוש, לא נתתיה לעגנה בקרן זוית, אלא להתנהג עמה במנהג אשה לבל יגרע שארה כסותה ועונתה.
"וַיִּשְׂנָאֶהָ", כאן רמז סיבת ההרחקה ממנה, שבאה מאותה בחינה הנקראת שנאה [יצרו הרע], ונותן טעם ההרחקה מפני שלא מצא בה תוקף וחוזק.
"וְהִנֵּה־הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא־מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים", כי אין זה אמת, שלא גרם לו אלא השונא השוכן בקרבו [יצרו הרע], "וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי, וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר", והיו הדברים ברורים כשמלה כמה מעלות וחוזק התורה, שתחילת כל דבר כל העולם כלו בה נברא, בשבילה נברא, ובה מתקיים, וכל טובה הצפונה לעולם הבא ואוצרות החיים והטוב נקנית בה.
כלומר, לפי האור החיים, אבי הנערה, הקב"ה, אומר לבית דין הגדול ולאיש היהודי: כל הטענות שלך הן עלילה שקרית. יש בתוך עצמך שונא, ששונא אותך, ורוצה לנתק אותך מעצמך, וממילא גורם לך גם לשנוא את אשת-הנעורים שלך, התורה הקדושה. הרי האמת היא שכל העולם נברא באמצעות התורה, ובשביל התורה, ומתקיים על ידי התורה. כל מה שאתה מחפש בחיים - יש בתורה. היא היא האשה הכי טובה ומתוקה בעולם, היא תביא לך כל אוצרות החיים והטוב. אלא שהשונא שבקרבך יצר עלילת כזב.
אז, מה עכשיו? ממשיך האור החיים: "וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר־הַהִוא אֶת־הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ": על דרך אומרם ז"ל (ברכות ה, א) אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו... פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה. ונדחקו האחרונים בפירוש דבר זה, הלא ביטול תורה עון גדול הוא ולמה לא תלה בו עד שלא מצא?! ויישוב הדבר הוא לפי שאין שיעור למה שצריך בעסק התורה, והגם שיראה בעיני אדם שעסק, כשיראה יסורין באים עליו באין עון, ידע כי כמו שראוי לו לעשות לא עשה, ועל זה ענשוהו.
"וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה": רמז למאה ברכות שחייב לברך בכל יום, כמו שדרשו (מנחות מג, ב), מאומרו ועתה ישראל מה ה' א-להיך שואל, אל תקרי מה אלא מאה, ופסוק זה בבעל תשובה נאמר כאומרם אין ועתה אלא תשובה. ואומרו שכולן הם ברכות לה' שהוא אבי הנערה.
ומה סיום הסיפור? וְלוֹ־תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא־יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כׇּל־יָמָיו": פירוש, הגם שאין חיוב בתלמוד תורה אלא קביעות עתים, אדם כזה שהוציא שם רע עליה צריך לשקוד על דלתותיה כל היום וכל הלילה לא יוכל לשלחה כל ימיו!
הנה הסוף הנעים לפי האור החיים הקדוש: האיש הזה כבר לא יוכל לשלחה כל ימיו. מעז יצא מתוק. אין לך תענוג כמו מי שמאס בדבר ואחר כך זכה לראות עומק הטעות שלו. אז התענוג שלו הוא באין-ערוך, כיתרון האור מתוך החושך.
היהודי הזה, שמאס בתורה וגילה את טעותו החמורה, הוא כבר לא יוכל להפטר כל ימיו ממתיקות התורה...
ה.
אבל כאן יש יוצא-מן-הכלל אחד:
"וְאִם־אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא־נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָה, וְהוֹצִיאוּ אֶת־הַנַּעֲרָה אֶל־פֶּתַח בֵּית־אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים".
"פירוש, אם אירע כי תורה שלמד זה האיש, ובחן בה שאין לה בתולים, שהיתה תורת מינות שלמדו צדוק ובייתוס, ותורה כזו אין בה חוזק והיא חלק רע, לתורה כזו יצו ה' לרמות בה אבן לסוקלה ולאבדה, הגם כי הן הנה הדברים שיצאו מפי הקדוש ברוך הוא אף על פי כן הכונה לא כן הוא, וכבר אמרו ז"ל על ספר תורה שכתבו מין ישרף, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ, כי זו תקרא חלק רע וצריך ביעור".
כלומר, לפעמים המלים יכולות אמנם להיות תורה, "הן הנה הדברים שיצאו מפי הקב"ה", אבל אם חסרה קדושת התורה, האור האלקי שבתורה, אם התורה חדורה רח"ל כפירה, גאווה, לכלוך, שנאת ישראל, אם התורה נעדרת אנושיות, לפעמים כל התורה רח"ל היא בבחינת סם המוות.
הלוא המה דברי הגמרא במסכת יומא (עב, א): "וזאת התורה אשר שם משה [שם מלשון סם], זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה". וזכיתי לשמוע בעצמי פעם פירוש מהרבי מליובאוויטש: "זכה", אם האדם מזכך את עצמו ואת מדותיו, אז התורה מעניקה חייים נצחיים, בעוה"ז ובעוה"ב. אבל לא זכה, אם האדם הוא לא מזוכך, המדות שלו מושחתות, הקדושה שלו נעדרת זיכוך, טוהר, ולב אהוב, אז חלילה וחס התורה עצמה יכולה לשמש כסם המוות, ה"י.
זה מלמדנו האור החיים: לפעמים התורה מרחיקה את האדם, וזה ממש לא אשמתו, הוא צדיק. אלא מאי? מכרו לו את התורה של צדוק ובייתוס, מכרו לו ספר תורה שכתבו מין, מכרו לו שטויות והבלים בשם התורה, העניקו לו טיפשות, גאווה ושחצנות בשם התורה. אז מה אתה רוצה ממנו? הוא בחושיו הבריאים תפס מיד שזוהי תורה מזוייפת, שצריך להכחיד מן העולם.
עם ישראל זקוק לתורת אמת, תורה שהיא מלאה חן, אהבה ואותנטיות.
- תגובה
סיכום השיעור:
מוציא שם רע לפי האור החיים הקדוש
א.
לפני כמה שנים שמעתי סיפור מאת הרה"ח ר' יהודה ליב גרונר ז"ל, שזכה לשמש את כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל בתור מזכיר ומשב"ק במשך חמישים וחמש שנה.
וכך סיפר, כאילו אגב אורחא. "בשנת תשנ"ב" - הרבי כבר היה בן שמונים ותשע, מספר שבועות לפני האירוע המוחי שלו – "פנה אלי יום אחד והתאונן, שכשהוא לומד גמרא קשה לו לקרוא את הגהות הב"ח והגהות רבי עקיבא אייגר. הזמנתי אפוא רופא עינים מומחה, ד"ר חדד, שיבוא ויטפל בעיניו הקדושות של הרבי".
הרב גרונר התכוון לספר את המשך הסיפור על פגישת הרופא עם הרבי. אבל ברגע ההוא הבנתי חיבת התורה מהי. לכאורה הרבי היה צריך להתאונן למזכירו על הקושי שיש לו בכח הראיה. הוא בכלל לא הזכיר את הנקודה הזו. על מה הוא כן התאונן? על הקושי לעיין באותיות הקטנות של גליון הש"ס והגהות הב"ח!
כי החכם עיניו בראשו. בעיני גאון ישראל וקדושו, מהו גדר העיניים? מה כל עניינו ותפקידו של כח הראיה? עיון ושקידת התורה. במה מתבטא הקושי בראיה? בהעדר היכולת לקרות את האותיות הקטנות בש"ס וילנה.
ב.
סוגיית מוציא שם רע בפרשת כי תצא (דברים כב, יג ואילך), איך להגיד, היא לא במיוחד נעימה לאוזן. אלא שההלכה לא רק מתעסקת עם מלאכי עליון, אלא גם עם מוציאי שם רע על חפים מפשע.
עד שהגיע קדוש השם, רבינו חיים בן רבי משה עטר, שנודע בקרב כל בית ישראל בכינוי ה'אור החיים הקדוש', ובפירושו לפרשת כי תצא מגלה לנו פלאי תורתנו הקדושה, איך ללמוד את פרשת מוציא שם רע בצורה חדשה ומעוררת השתאות ולהט רוחני.
כל שנה בפרשת כי תצא כשאני לומד את ה'אור החיים' הזה, לבי מתמוגג מחדש מפירושו השמיימי של האור החיים, שמוצאו מגן עדן העליון, וכל כולו שירה לוהטת חדורה רשפי אש לתורה וקדושתה, אצילותה והדרה. יש כאן התפרצות אהבה בתענוגים כלפי לימוד ושקידת התורה.
ג.
כדאי מאד ללמוד את דבריו הקדושים בפנים, ואותיות מחכימות. אבל ברשותכם, אמסור את נקודת הדברים.
התורה מאורסת לעם ישראל, כמו האשה אל האיש, "מורשה קהלת יעקב", כדברי חז"ל במסכת סנהדרין, אל תיקרי מורשה אלא מאורשה. ישראל הם החתן והתורה היא הכלה. והנה הפרשה מתארת לנו מציאות עגומה שהאיש מתחיל לשנוא ומוציא שם רע על אשת נעוריו, הוא מתחיל להרגיש שנאה אל התורה האהובה והחביבה.
הנה לשונו של האור החיים:
"דיברה תורה כנגד בני אדם אשר חוזרים פניהם מן התורה, ועליהם אמר הכתוב, "כִּי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה", זאת התורה המאורסה, "וּבָא אֵלֶיהָ", שכבר זרחה עליהם אורה של תורה בהר סיני וקבלו הלוחות, "וּשְׂנֵאָהּ", פירוש שאין לבם חפץ לתת לה עונתה במשפט.
"וכשבא מוכיח לדבר אליו למה תמאס אשת נעורים? משיב, כי אין התורה זנה ומפרנסת, והוא צריך למחיה, גם אינו רואה סימן ברכה מאמצעות לימודה, הגם כי יעסוק בה אין נפתחין לו שערי פרנסה טובה, ואדרבא, רואה כי כל האנשים שרחקוה, ואינם חושבים בה, כל עיקר בתיהם מלאים כל טוב.
"והוא אומרו "וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת־הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי", פירוש שאינו כופר בליקוחיה, אלא שאומר "וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא־מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים", פירוש לשון חוזק, כי עוסקיה סביב יחנו לדפוק על דלתי אחרים למצוא טרף".
זהו תורף הטענה לפי האור החיים הקדוש: "איך וויל מאכן א לעבן - אני רוצה לחיות טוב, טוען היהודי הזה. אני לא רוצה להיות 'שלעפער'. השתדלתי להתקרב אל התורה, הוא אומר, אבל לא מצאתי לה בתולים, לא מצאתי בה טריות, רעננות, חוזק, געשמאק. אלה שמרחקים את התורה, עושים חיים יפים, ואני נשארתי מסכן...".
ד.
אז מה עושים עכשיו? היהודי הזה חושב שלימוד ושקידת התורה הוא ממש עול כבד. הר סיני היה מקח טעות. הוא רוצה להפטר מהאשה הזו...
ממשיך האור החיים: "וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ", מודיע הכתוב כי הקדוש ברוך הוא שהוא הנקרא אבי הנערה, וכנסת ישראל, יתבעו עלבונה של תורה לפני בית דין הגדול.
והנה טענת העומד לתבוע עלבונה כתובה לפנינו, כאומרו, "וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל־הַזְּקֵנִים אֶת־בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ", פירוש, לא נתתיה לעגנה בקרן זוית, אלא להתנהג עמה במנהג אשה לבל יגרע שארה כסותה ועונתה.
"וַיִּשְׂנָאֶהָ", כאן רמז סיבת ההרחקה ממנה, שבאה מאותה בחינה הנקראת שנאה [יצרו הרע], ונותן טעם ההרחקה מפני שלא מצא בה תוקף וחוזק.
"וְהִנֵּה־הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא־מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים", כי אין זה אמת, שלא גרם לו אלא השונא השוכן בקרבו [יצרו הרע], "וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי, וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר", והיו הדברים ברורים כשמלה כמה מעלות וחוזק התורה, שתחילת כל דבר כל העולם כלו בה נברא, בשבילה נברא, ובה מתקיים, וכל טובה הצפונה לעולם הבא ואוצרות החיים והטוב נקנית בה.
כלומר, לפי האור החיים, אבי הנערה, הקב"ה, אומר לבית דין הגדול ולאיש היהודי: כל הטענות שלך הן עלילה שקרית. יש בתוך עצמך שונא, ששונא אותך, ורוצה לנתק אותך מעצמך, וממילא גורם לך גם לשנוא את אשת-הנעורים שלך, התורה הקדושה. הרי האמת היא שכל העולם נברא באמצעות התורה, ובשביל התורה, ומתקיים על ידי התורה. כל מה שאתה מחפש בחיים - יש בתורה. היא היא האשה הכי טובה ומתוקה בעולם, היא תביא לך כל אוצרות החיים והטוב. אלא שהשונא שבקרבך יצר עלילת כזב.
אז, מה עכשיו? ממשיך האור החיים: "וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר־הַהִוא אֶת־הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ": על דרך אומרם ז"ל (ברכות ה, א) אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו... פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה. ונדחקו האחרונים בפירוש דבר זה, הלא ביטול תורה עון גדול הוא ולמה לא תלה בו עד שלא מצא?! ויישוב הדבר הוא לפי שאין שיעור למה שצריך בעסק התורה, והגם שיראה בעיני אדם שעסק, כשיראה יסורין באים עליו באין עון, ידע כי כמו שראוי לו לעשות לא עשה, ועל זה ענשוהו.
"וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה": רמז למאה ברכות שחייב לברך בכל יום, כמו שדרשו (מנחות מג, ב), מאומרו ועתה ישראל מה ה' א-להיך שואל, אל תקרי מה אלא מאה, ופסוק זה בבעל תשובה נאמר כאומרם אין ועתה אלא תשובה. ואומרו שכולן הם ברכות לה' שהוא אבי הנערה.
ומה סיום הסיפור? וְלוֹ־תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא־יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כׇּל־יָמָיו": פירוש, הגם שאין חיוב בתלמוד תורה אלא קביעות עתים, אדם כזה שהוציא שם רע עליה צריך לשקוד על דלתותיה כל היום וכל הלילה לא יוכל לשלחה כל ימיו!
הנה הסוף הנעים לפי האור החיים הקדוש: האיש הזה כבר לא יוכל לשלחה כל ימיו. מעז יצא מתוק. אין לך תענוג כמו מי שמאס בדבר ואחר כך זכה לראות עומק הטעות שלו. אז התענוג שלו הוא באין-ערוך, כיתרון האור מתוך החושך.
היהודי הזה, שמאס בתורה וגילה את טעותו החמורה, הוא כבר לא יוכל להפטר כל ימיו ממתיקות התורה...
ה.
אבל כאן יש יוצא-מן-הכלל אחד:
"וְאִם־אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא־נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָה, וְהוֹצִיאוּ אֶת־הַנַּעֲרָה אֶל־פֶּתַח בֵּית־אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים".
"פירוש, אם אירע כי תורה שלמד זה האיש, ובחן בה שאין לה בתולים, שהיתה תורת מינות שלמדו צדוק ובייתוס, ותורה כזו אין בה חוזק והיא חלק רע, לתורה כזו יצו ה' לרמות בה אבן לסוקלה ולאבדה, הגם כי הן הנה הדברים שיצאו מפי הקדוש ברוך הוא אף על פי כן הכונה לא כן הוא, וכבר אמרו ז"ל על ספר תורה שכתבו מין ישרף, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ, כי זו תקרא חלק רע וצריך ביעור".
כלומר, לפעמים המלים יכולות אמנם להיות תורה, "הן הנה הדברים שיצאו מפי הקב"ה", אבל אם חסרה קדושת התורה, האור האלקי שבתורה, אם התורה חדורה רח"ל כפירה, גאווה, לכלוך, שנאת ישראל, אם התורה נעדרת אנושיות, לפעמים כל התורה רח"ל היא בבחינת סם המוות.
הלוא המה דברי הגמרא במסכת יומא (עב, א): "וזאת התורה אשר שם משה [שם מלשון סם], זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה". וזכיתי לשמוע בעצמי פעם פירוש מהרבי מליובאוויטש: "זכה", אם האדם מזכך את עצמו ואת מדותיו, אז התורה מעניקה חייים נצחיים, בעוה"ז ובעוה"ב. אבל לא זכה, אם האדם הוא לא מזוכך, המדות שלו מושחתות, הקדושה שלו נעדרת זיכוך, טוהר, ולב אהוב, אז חלילה וחס התורה עצמה יכולה לשמש כסם המוות, ה"י.
זה מלמדנו האור החיים: לפעמים התורה מרחיקה את האדם, וזה ממש לא אשמתו, הוא צדיק. אלא מאי? מכרו לו את התורה של צדוק ובייתוס, מכרו לו ספר תורה שכתבו מין, מכרו לו שטויות והבלים בשם התורה, העניקו לו טיפשות, גאווה ושחצנות בשם התורה. אז מה אתה רוצה ממנו? הוא בחושיו הבריאים תפס מיד שזוהי תורה מזוייפת, שצריך להכחיד מן העולם.
עם ישראל זקוק לתורת אמת, תורה שהיא מלאה חן, אהבה ואותנטיות.
קטגוריות
פרשת כי תצא
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- אוגוסט 31, 2023
- |
- י״ד אלול תשפ״ג
- |
- 174 צפיות
״למה תמאס באשת נעורים״?
מוציא שם רע לפי האור החיים הקדוש
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- אוגוסט 31, 2023
א.
לפני כמה שנים שמעתי סיפור מאת הרה"ח ר' יהודה ליב גרונר ז"ל, שזכה לשמש את כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל בתור מזכיר ומשב"ק במשך חמישים וחמש שנה.
וכך סיפר, כאילו אגב אורחא. "בשנת תשנ"ב" - הרבי כבר היה בן שמונים ותשע, מספר שבועות לפני האירוע המוחי שלו – "פנה אלי יום אחד והתאונן, שכשהוא לומד גמרא קשה לו לקרוא את הגהות הב"ח והגהות רבי עקיבא אייגר. הזמנתי אפוא רופא עינים מומחה, ד"ר חדד, שיבוא ויטפל בעיניו הקדושות של הרבי".
הרב גרונר התכוון לספר את המשך הסיפור על פגישת הרופא עם הרבי. אבל ברגע ההוא הבנתי חיבת התורה מהי. לכאורה הרבי היה צריך להתאונן למזכירו על הקושי שיש לו בכח הראיה. הוא בכלל לא הזכיר את הנקודה הזו. על מה הוא כן התאונן? על הקושי לעיין באותיות הקטנות של גליון הש"ס והגהות הב"ח!
כי החכם עיניו בראשו. בעיני גאון ישראל וקדושו, מהו גדר העיניים? מה כל עניינו ותפקידו של כח הראיה? עיון ושקידת התורה. במה מתבטא הקושי בראיה? בהעדר היכולת לקרות את האותיות הקטנות בש"ס וילנה.
ב.
סוגיית מוציא שם רע בפרשת כי תצא (דברים כב, יג ואילך), איך להגיד, היא לא במיוחד נעימה לאוזן. אלא שההלכה לא רק מתעסקת עם מלאכי עליון, אלא גם עם מוציאי שם רע על חפים מפשע.
עד שהגיע קדוש השם, רבינו חיים בן רבי משה עטר, שנודע בקרב כל בית ישראל בכינוי ה'אור החיים הקדוש', ובפירושו לפרשת כי תצא מגלה לנו פלאי תורתנו הקדושה, איך ללמוד את פרשת מוציא שם רע בצורה חדשה ומעוררת השתאות ולהט רוחני.
כל שנה בפרשת כי תצא כשאני לומד את ה'אור החיים' הזה, לבי מתמוגג מחדש מפירושו השמיימי של האור החיים, שמוצאו מגן עדן העליון, וכל כולו שירה לוהטת חדורה רשפי אש לתורה וקדושתה, אצילותה והדרה. יש כאן התפרצות אהבה בתענוגים כלפי לימוד ושקידת התורה.
ג.
כדאי מאד ללמוד את דבריו הקדושים בפנים, ואותיות מחכימות. אבל ברשותכם, אמסור את נקודת הדברים.
התורה מאורסת לעם ישראל, כמו האשה אל האיש, "מורשה קהלת יעקב", כדברי חז"ל במסכת סנהדרין, אל תיקרי מורשה אלא מאורשה. ישראל הם החתן והתורה היא הכלה. והנה הפרשה מתארת לנו מציאות עגומה שהאיש מתחיל לשנוא ומוציא שם רע על אשת נעוריו, הוא מתחיל להרגיש שנאה אל התורה האהובה והחביבה.
הנה לשונו של האור החיים:
"דיברה תורה כנגד בני אדם אשר חוזרים פניהם מן התורה, ועליהם אמר הכתוב, "כִּי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה", זאת התורה המאורסה, "וּבָא אֵלֶיהָ", שכבר זרחה עליהם אורה של תורה בהר סיני וקבלו הלוחות, "וּשְׂנֵאָהּ", פירוש שאין לבם חפץ לתת לה עונתה במשפט.
"וכשבא מוכיח לדבר אליו למה תמאס אשת נעורים? משיב, כי אין התורה זנה ומפרנסת, והוא צריך למחיה, גם אינו רואה סימן ברכה מאמצעות לימודה, הגם כי יעסוק בה אין נפתחין לו שערי פרנסה טובה, ואדרבא, רואה כי כל האנשים שרחקוה, ואינם חושבים בה, כל עיקר בתיהם מלאים כל טוב.
"והוא אומרו "וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת־הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי", פירוש שאינו כופר בליקוחיה, אלא שאומר "וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא־מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים", פירוש לשון חוזק, כי עוסקיה סביב יחנו לדפוק על דלתי אחרים למצוא טרף".
זהו תורף הטענה לפי האור החיים הקדוש: "איך וויל מאכן א לעבן - אני רוצה לחיות טוב, טוען היהודי הזה. אני לא רוצה להיות 'שלעפער'. השתדלתי להתקרב אל התורה, הוא אומר, אבל לא מצאתי לה בתולים, לא מצאתי בה טריות, רעננות, חוזק, געשמאק. אלה שמרחקים את התורה, עושים חיים יפים, ואני נשארתי מסכן...".
ד.
אז מה עושים עכשיו? היהודי הזה חושב שלימוד ושקידת התורה הוא ממש עול כבד. הר סיני היה מקח טעות. הוא רוצה להפטר מהאשה הזו...
ממשיך האור החיים: "וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ", מודיע הכתוב כי הקדוש ברוך הוא שהוא הנקרא אבי הנערה, וכנסת ישראל, יתבעו עלבונה של תורה לפני בית דין הגדול.
והנה טענת העומד לתבוע עלבונה כתובה לפנינו, כאומרו, "וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל־הַזְּקֵנִים אֶת־בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ", פירוש, לא נתתיה לעגנה בקרן זוית, אלא להתנהג עמה במנהג אשה לבל יגרע שארה כסותה ועונתה.
"וַיִּשְׂנָאֶהָ", כאן רמז סיבת ההרחקה ממנה, שבאה מאותה בחינה הנקראת שנאה [יצרו הרע], ונותן טעם ההרחקה מפני שלא מצא בה תוקף וחוזק.
"וְהִנֵּה־הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא־מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים", כי אין זה אמת, שלא גרם לו אלא השונא השוכן בקרבו [יצרו הרע], "וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי, וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר", והיו הדברים ברורים כשמלה כמה מעלות וחוזק התורה, שתחילת כל דבר כל העולם כלו בה נברא, בשבילה נברא, ובה מתקיים, וכל טובה הצפונה לעולם הבא ואוצרות החיים והטוב נקנית בה.
כלומר, לפי האור החיים, אבי הנערה, הקב"ה, אומר לבית דין הגדול ולאיש היהודי: כל הטענות שלך הן עלילה שקרית. יש בתוך עצמך שונא, ששונא אותך, ורוצה לנתק אותך מעצמך, וממילא גורם לך גם לשנוא את אשת-הנעורים שלך, התורה הקדושה. הרי האמת היא שכל העולם נברא באמצעות התורה, ובשביל התורה, ומתקיים על ידי התורה. כל מה שאתה מחפש בחיים - יש בתורה. היא היא האשה הכי טובה ומתוקה בעולם, היא תביא לך כל אוצרות החיים והטוב. אלא שהשונא שבקרבך יצר עלילת כזב.
אז, מה עכשיו? ממשיך האור החיים: "וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר־הַהִוא אֶת־הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ": על דרך אומרם ז"ל (ברכות ה, א) אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו... פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה. ונדחקו האחרונים בפירוש דבר זה, הלא ביטול תורה עון גדול הוא ולמה לא תלה בו עד שלא מצא?! ויישוב הדבר הוא לפי שאין שיעור למה שצריך בעסק התורה, והגם שיראה בעיני אדם שעסק, כשיראה יסורין באים עליו באין עון, ידע כי כמו שראוי לו לעשות לא עשה, ועל זה ענשוהו.
"וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה": רמז למאה ברכות שחייב לברך בכל יום, כמו שדרשו (מנחות מג, ב), מאומרו ועתה ישראל מה ה' א-להיך שואל, אל תקרי מה אלא מאה, ופסוק זה בבעל תשובה נאמר כאומרם אין ועתה אלא תשובה. ואומרו שכולן הם ברכות לה' שהוא אבי הנערה.
ומה סיום הסיפור? וְלוֹ־תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא־יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כׇּל־יָמָיו": פירוש, הגם שאין חיוב בתלמוד תורה אלא קביעות עתים, אדם כזה שהוציא שם רע עליה צריך לשקוד על דלתותיה כל היום וכל הלילה לא יוכל לשלחה כל ימיו!
הנה הסוף הנעים לפי האור החיים הקדוש: האיש הזה כבר לא יוכל לשלחה כל ימיו. מעז יצא מתוק. אין לך תענוג כמו מי שמאס בדבר ואחר כך זכה לראות עומק הטעות שלו. אז התענוג שלו הוא באין-ערוך, כיתרון האור מתוך החושך.
היהודי הזה, שמאס בתורה וגילה את טעותו החמורה, הוא כבר לא יוכל להפטר כל ימיו ממתיקות התורה...
ה.
אבל כאן יש יוצא-מן-הכלל אחד:
"וְאִם־אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא־נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָה, וְהוֹצִיאוּ אֶת־הַנַּעֲרָה אֶל־פֶּתַח בֵּית־אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים".
"פירוש, אם אירע כי תורה שלמד זה האיש, ובחן בה שאין לה בתולים, שהיתה תורת מינות שלמדו צדוק ובייתוס, ותורה כזו אין בה חוזק והיא חלק רע, לתורה כזו יצו ה' לרמות בה אבן לסוקלה ולאבדה, הגם כי הן הנה הדברים שיצאו מפי הקדוש ברוך הוא אף על פי כן הכונה לא כן הוא, וכבר אמרו ז"ל על ספר תורה שכתבו מין ישרף, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ, כי זו תקרא חלק רע וצריך ביעור".
כלומר, לפעמים המלים יכולות אמנם להיות תורה, "הן הנה הדברים שיצאו מפי הקב"ה", אבל אם חסרה קדושת התורה, האור האלקי שבתורה, אם התורה חדורה רח"ל כפירה, גאווה, לכלוך, שנאת ישראל, אם התורה נעדרת אנושיות, לפעמים כל התורה רח"ל היא בבחינת סם המוות.
הלוא המה דברי הגמרא במסכת יומא (עב, א): "וזאת התורה אשר שם משה [שם מלשון סם], זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה". וזכיתי לשמוע בעצמי פעם פירוש מהרבי מליובאוויטש: "זכה", אם האדם מזכך את עצמו ואת מדותיו, אז התורה מעניקה חייים נצחיים, בעוה"ז ובעוה"ב. אבל לא זכה, אם האדם הוא לא מזוכך, המדות שלו מושחתות, הקדושה שלו נעדרת זיכוך, טוהר, ולב אהוב, אז חלילה וחס התורה עצמה יכולה לשמש כסם המוות, ה"י.
זה מלמדנו האור החיים: לפעמים התורה מרחיקה את האדם, וזה ממש לא אשמתו, הוא צדיק. אלא מאי? מכרו לו את התורה של צדוק ובייתוס, מכרו לו ספר תורה שכתבו מין, מכרו לו שטויות והבלים בשם התורה, העניקו לו טיפשות, גאווה ושחצנות בשם התורה. אז מה אתה רוצה ממנו? הוא בחושיו הבריאים תפס מיד שזוהי תורה מזוייפת, שצריך להכחיד מן העולם.
עם ישראל זקוק לתורת אמת, תורה שהיא מלאה חן, אהבה ואותנטיות.
- תגובה
סיכום השיעור:
מוציא שם רע לפי האור החיים הקדוש
שיעורים קשורים
אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
אנא השאירו את תגובתכם למטה!